אולימפיה ג'ין סנואו (באנגלית: Olympia Jean Snowe; נולדה ב-21 בפברואר1947) היא אשת עסקים ופוליטיקאיתאמריקאית שכיהנה כחברת הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינתמיין. סנואו, חברת המפלגה הרפובליקנית, נודעה באופן נרחב בשל יכולתה להשפיע על תוצאות של הצבעות צמודות, ובפרט בשאלת סיום פיליבסטרים. ב-2006 דורגה בידי טיים מגזין כאחת מהסנאטורים הטובים ביותר באמריקה[1]. סנואו הייתה ידועה בפשרנותה וברצונה ליצור שיתופי פעולה בין-מפלגתיים (bipartisanship). במשך כל שנות הקריירה שלה, היא נחשבה לאחת החברות המתונות ביותר בסנאט.
ב-28 בפברואר2012 הודיעה סנואו כי לא תתמודד מחדש לסנאט בנובמבר, ופרשה לגמלאות עם סיום כהונתה השלישית ב-3 בינואר2013. סנואו ציינה כי "מפלגתנות-יתר" (hyper-partisanship) הובילה לחוסר תפקוד של הקונגרס, וטענה כי זו הסיבה לפרישתה מהסנאט. סנואו היא עמיתה בכירה במרכז למדיניות דו-מפלגתית, ומכהנת כיו"ר הוועדה לרפורמות פוליטיות של המרכז.
ביוגרפיה
סנואו נולדה ב-21 בפברואר 1947 בשם אולימפיה ג'ין בוצ'לס באוגוסטה, בירת מיין, לג'ור'גיה (לבית גוראניטס) וג'ון ג'ון בוצ'לס. אביה היגר לארצות הברית מלאקוניה שביוון, וסביה משני הצדדים הם יוונים. סנואו היא חברה בכנסייה היוונית. ראשית חייה של סנואו היו רצופים בטרגדיות. כשהייתה בת שמונה, אמה מתה מסרטן השד, ופחות משנה לאחר מכן, אביה מת ממחלת לב. יתומה, הועברה סנואו לאובורן שבדרום מיין שם גודלה בידי דודתה ובעלה ביחד עם חמשת ילדיהם. אחיה ג'ון גדל בנפרד אצל בני משפחה אחרים. היא למדה בבית ספר יסודי בגרימסון שבמדינת ניו יורק ואחר כך שבה לאובורן ללימודים תיכוניים. לאחר מכן למדה באוניברסיטת מיין השוכנת באורונו, וב-1969 סיימה לימודי תואר ראשון במדע המדינה. זמן קצר אחרי תום לימודיה, ב-29 בדצמבר 1969 נישאה בוצ'לס לפיטר סנואו, חבר בית הנבחרים של מיין.
סנואו נכנסה לפוליטיקה והתמקצעה שם חיש מהר, ועבדה תחילה אצל חבר חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ולימים סנאטור ומזכיר ההגנהויליאם כהן. ב-1973 נספה בעלה בתאונת דרכים. בעצת בני משפחה, חברים, שכנים ומנהיגים מקומיים, התמודדה סנואו למושב הריק שהותיר אחריו בעלה בבית הנבחרים של מיין ובגיל 26 נבחרה אליו לראשונה ב-1974. סנואו נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1978 וייצגה את מחוז הקונגרס השני של מיין בשנים 1979–1995. בשטח המחוז כלולים רוב שני השלישים הצפוניים של המדינה, כולל העיר באנגור והעיר בה גדלה - אובורן. היא כיהנה כחברה בוועדת התקציב בוועדת החוץ.
בפברואר 1989 נישאה סנואו בשנית לג'ון מקרנאן, שכיהן אז כמושל מיין. סנואו ומקרנאן כיהנו יחדיו בבית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1983–1986, כאשר מקרנאן היה נציג מחוז הקונגרס הראשון. ב-1994 מיאן מנהיג הרוב בסנאט, הסנאטור ג'ורג' מיטשל ממיין, להתמודד שוב לסנאט, וסנואו נבחרה למועמדת המפלגה הרפובליקנית לייצוג מיין בסנאט. בבחירות הכלליות שנערכו ב-1994 היא הביסה את מועמד המפלגה הדמוקרטית טום אנדרוז ברוב של 60%. בעוד סנואו הגברת הראשונה של מיין בין בשנים 1989–1995 הייתה חברה בבית הנבחרים האמריקאי ואף נכנסה לתפקידה כחברת הסנאט האמריקאי.
סנואו הייתה קול חשוב במהלך משפט ההדחה של נשיא ארצות הבריתביל קלינטון בסנאט. היא והסנאטורית השנייה של מיין, סוזן קולינס, תמכו בהצעה שתאפשר לסנאט להצביע בנפרד על האישומים ועל הענישה. כאשר ההצעה עלתה בתוהו, סנואו וקולינס הצביעו נגד הרשעתו של קלינטון, בנימוק כי עדות השקר של קלינטון לא מצדיקה את הדחתו של קלינטון מהבית הלבן. הקונפליקטים התכופים שלה עם ממשל ג'ורג' ווקר בוש הובילו את עמיתיה השמרנים למפלגה לתקוף אותה: הארגונים השמרניים "המועדון לצמיחה" ו"נשים מודאגות עבור אמריקה" כינו אותה "רפובליקנית בשם בלבד" (RINO). סנו לא החמיצה אף אחת מ-657 ההצבעות שנערכו במליאת הסנאט במהלך הקונגרס ה-110 שכיהן בשנים 2009-2007[2]. היא נמנתה בין שמונת הסנאטורים היחידים שלא החמיצו אף הצבעה במהלך מושב הקונגרס[3].
לעיתים נהגה סנואו להצביע עם המפלגה הדמוקרטית בסנאט. היא הצביעה בעד ביטול מדיניות אל תשאל, אל תספר ובעד חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה בוועדת הכספים של הסנאט[4]. לסנואו מספר שיאים: היא האישה הרפובליקנית הצעירה ביותר שנבחרה אי-פעם לבית הנבחרים, האישה הראשונה ששרתה בשני בתי בית המחוקקים של מדינתה וגם בשני בתי הקונגרס האמריקאי וחברת הקונגרס הראשונה ממוצא יווני. עם נישואיה לג'ון מקרנאן ב-1989 היא נהפכה לחבר הקונגרס הראשון שכיהן כבן זוג של מושל מדינה תוך כדי כהונה בקונגרס. היא מעולם לא הפסידה בבחירות בהן התמודדה ב-35 שנות כהונתה כנבחרת ציבור. עם זאת, ביום שלישי, 27 בפברואר2012, בגלל מפלגתיות-יתר וסביבה פוליטית מפרכת, הודיעה סנואו כי לא תתמודד מחדש לסנאט בנובמבר 2012[5].
