דו-קרב בין שני אויבים; במקרה זה, הדמויות יבגני אונייגין וולדימיר לנסקי מהרומן "יבגני אונייגין"
אויב הוא אדם או קבוצה של אנשים שנחשבים כפוגעניים או שמהווים איום. המונח "אויב" משמש כפונקציה חברתית על ידי כך שהוא מגדיר ישות מסוימת כאיוּם, ובכך מעורר תגובה רגשית עזה כלפי אותה ישות[1].
בעברית המילה נגזרת מהשורש "איב" והיא קשורה למילה "איבה"[2][3].
כפונקציה במדעי החברה
כרזה המדגימה התארגנות של מדינות נגד אויב משותף - הכיתוב בכרזה: "בריטניה ובני בריתה יהרסו את העריץ הנאצי"
התחושה שקיים אויב משותף מגבירה את הלכידות של חברים בקבוצה[4]. עם זאת, הזיהוי של ישויות אחרות כאויבים והיחס אליהן ככאלה עלולים להיות לא רציונליים ואף להעיד על תפקוד פסיכולוגי לקוי. לדוגמה, קיטוב קבוצתי[5] עשוי להתפתח לחשיבה קבוצתית, מה שעלול להוביל את חברי הקבוצה לזהות אנשים שאינם חברים באותה קבוצה או אנשים שחברים בקבוצות אחרות כאילו הם אויבים, גם כאשר אלה האחרונים כלל אינם מהווים איום ממשי[6].
סכיזופרניה פרנואידית מאופיינת באמונה לא רציונלית שאנשים אחרים, החל מבני משפחה ומכרים אישיים ועד ידוענים הנראים בטלוויזיה, הם אויבים אישיים המתכננים פגיעה באדם[7][8]. גישות לא רציונליות עשויות להרחיב את ההתייחסות לתופעות לא אישיות לא רק כאל אויבים קונספטואליים, אלא כאל שחקנים חיים המביאים בכוונה מחלוקת לסובל.
בישראל
סמל ארגון החות'ים בתימן, עליו כתוב באותיות האדומות: الموت لأمريكا (מוות לאמריקה) الموت لإسرائيل (מוות לישראל) اللعنة على اليهود (קללה על היהודים)
מיום הקמתה מתמודדת מדינת ישראל מול אוייבים חיצוניים.
שתי מחלקות, אחת באוניברסיטה העברית בירושלים והשנייה באוניברסיטת חיפה עוסקות בתחום לימודי השלום ופתרון סכסוכים[9][10]. במחקר האקדמי באוניברסיטאות מוגדר האויב כיישות שנתפסת מאיימת, מתסכלת או מונעת השגת מטרה. בין נושאי הלימוד בתחום נכללים עניינים כגון: תהליכים בניהול קונפליקטים בין אישיים ופוליטיים, משא ומתן, גישור ויישוב סכסוכים, פתרון סכסוכים ותיאוריות ומחקר ביישוב סכסוכים, אמיתות ופייק בסכסוכים חברתיים[9].
ב-7 ביוני 2015 נשא נשיא המדינה באותה עת, ראובן ריבלין נאום שמכונה מאז "נאום השבטים", בו הוא מתאר את החברה הישראלית כבנויה מ-4 שבטים, חילונים, דתיים, ערבים וחרדים, שאין ביניהם משותף רב ואף רבה ביניהם העוינות. עם זאת האוייב המשותף מעבר לגבולות המאיים על המדינה תורם לאחדות בין חלקי החברה השונים, בייחוד בקרב היהודים-ישראלים.
בערך באותו זמן, באמצע העשור השני של המאה ה-20, נתבעה סיסמה: "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים". התקיימו הפגנות בחיפה ובמקומות נוספים בארץ תחת הסיסמה הזאת[11].
בספרות יש פעמים רבות דמות ראשית, היא דמות הגיבור, והדמות הזאת מתגברת על מכשולים שאותם מייצג האויב האישי של אותה דמות. לעיתים מתמודד הגיבור מול אויב בעל כוחות על שיכולותיו תואמות או אף עולות על אלה של הגיבור, וכך נוצרת מתיחות סביב השאלה אם הגיבור יוכל להביס את האויב הזה. האויב עשוי להיות מוצג כדמות מרושעת שמתכננת לפגוע בחפים מפשע, כך שהקורא יעמוד לצד הגיבור בצורך להילחם באויב[12]. דוגמה מובהקת לאויב-על שכזה הוא לורד וולדמורט, האויב שנגדו נלחמים הארי פוטר וחבורתו.
לדתות רבות יש מצוות המעדיפות סליחה ופיוס עם אויבים על פני מלחמה.
הדלאי לאמה ציין כי כמעט לכל הדתות הגדולות יש "אידיאלים דומים של אהבה, אותה מטרה להועיל לאנושות באמצעות תרגול רוחני, ואותה השפעה של הפיכת חסידיהן לבני אדם טובים יותר".
המושג אהימסה הקיים בהינדואיזם, ג'יניזם ובודהיזם מתייחס למושג הדורש חסד ואי אלימות כלפי כל היצורים החיים על בסיס העובדה שכולם קשורים. המנהיג ההודימהאטמה גנדי האמין מאוד בעיקרון זה, וקבע כי "למי שעוקב אחר הדוקטרינה הזו אין מקום לאויב".
