אובה צ'נדלר נולד ב-11 באוקטובר1946 בסינסינטי, אוהיו, הרביעי מבין חמשת ילדיהם של אובה צ'נדלר האב ומרגרט ג'ונסון. כאשר היה בן עשר התאבד אביו לאחר שתלה את עצמו במרתף ביתם, ובמהלך הלווייתו קפץ צ'נדלר הצעיר אל תוך קברו בזמן שכיסו אותו הקברנים באדמה[1].
ניצני הפשע החלו להופיע אצל צ'נדלר בעודו בן ארבע עשרה, אז העביר את מרבית זמנו בגנבת רכבים. בסך הכל נעצר בידי גורמי החוק בעודו קטין כעשרים פעמים. כבגיר הורשע בפשעים נוספים, ביניהם שוטטות, אחזקת כסף מזויף, פריצה, חטיפה, ושוד מזוין. במקרה אחד אף הואשם באוננות תוך הצצה מבעד לחלון בית שמעברו נמצאה אישה[1].
פשעו החמור ביותר מאותה העת הוא ככל הנראה פריצה שערכו הוא ושותפו לביתם של זוג צעיר בפלורידה. השניים איימו עליהם בנשקם ושדדו אותם. בהמשך הורה צ'נדלר לשותפו לקשור את האיש עם חוט טלפון ולקח את האישה לחדר השינה, שם הכריח אותה להתפשט ולהסיר את כל בגדיה למעט תחתוניה, אז החל לשפשף את קצה אקדחו על בטנה[1].
הרציחות
ג'ואן "ג'ו" רוג'רס בת ה-36, אם למישל בת ה-17 וכריסטי בת ה-14, יצאה מביתה בווילשייר (אנ'), אוהיו, יחד עם שתי בנותיה, ב-26 במאי1989, לחופשה מתוכננת בפלורידה. הייתה זו הפעם הראשונה בחייהן שעזבו את המדינה, שכן התגוררו בשטח עליו נבנתה חווה חקלאית שהכילה רפתות ונמצאה בבעלותם, אותה עבדו למחייתן[2].
הקונצנזוס הרווח בקרב רשויות החוק הוא שמשפחת רוג'רס איבדה את דרכה ב-1 ביוני במהלך הנסיעה חזרה מאורלנדו לווילשייר (אנ'), והחליטה להאריך את חופשתה ביום נוסף, אותו תכננה לבלות בטמפה. כאשר חיפשו אחר בית מלון בו יוכלו ללון נתקלו בצ'נדלר, אשר סיפק להם הנחיות בנוגע להמשך הדרך, והציע להיפגש עמן מאוחר יותר כדי לקחת אותן לשיט במפרץ טמפה, במהלכו יוכלו לצפות בשקיעה[3]. ג'ואן ובנותיה יצאו מכיוון אורלנדו בסביבות השעה 09:00 בבוקר והגיעו לבית המלון אכסניית הימים (אנ') דרך כביש מספר 60 (אנ') בשעה 12:30 בצהריים[4].
תמונות שהופקו מסרט צילום שהוצא מתוך מצלמה אשר הייתה בחזקת בני המשפחה ונמצאה בחדרם שבבית המלון חשפו צילום של השקיעה אשר צולם מהמרפסת, מה שמוכיח כי שלושתן עדיין היו בין החיים באותה העת, וטרם עזבו את המקום.
הן נראו לאחרונה בחיים במסעדת בית המלון בשעה 07:30 בבוקר למחרת, ולדעת האמונה הרווחת עלו על סירתו של צ'נדלר מנמל סמוך לדרך קורטני קמפבל (אנ'), המהווה חלק מכביש מספר 60, בין השעות 08:30 ל-09:00 באותו הבוקר, וכי עד לשעה 03:00 בליל היום הבא כבר נרצחו[5]. צ'נדלר ידע שבנות המשפחה לא התגוררו בפלורידה מאחר שראה את לוחיות הרישוי של רכבן, אשר נשאו סימני זיהוי של מדינת אוהיו, וייתכן כי עצם העובדה שהיה יליד אוהיו בעצמו סייעה לו לגרום להן לבטוח בו.
ידיה הכבולות של אחת משלושת הגופות שנמצאו במים, ככל הנראה של ג'ואן או כריסטי רוג'רס, מאחר שמישל הצליחה לשחרר את אחת מידיה מהקשרים לפני שטבעה.
שלושת הגופות נמצאו במפרץ טמפה ב-4 ביוני1989[6]. הגופה הראשונה אותרה בידי מספר אנשים אשר הפליגו על גבי מפרשית שחצתה את גשר סאנשיין סקייוואי (אנ') וראו אובייקט כלשהו צף במים. הגופה השנייה נמצאה במרחק של כשלושה קילומטרים מהראשונה, בעודה צפה על פני המים באזור המזח של סיינט פיטרסברג. בזמן שמשמר החופים עסק בחילוצה התקבלה קריאה לגבי גופה שלישית אשר נראתה במרחק מאתיים מטרים לכיוון מזרח. כל הגופות אותרו כאשר פניהן מופנות כלפי מטה, עם חבלים שנקשרו סביב צווארן, ובעודן עירומות מתחת לאזור המותניים בלבד[7].
מעצר
זיהוי
הגופות נרקבו במהרה מתחת למים בעקבות מזג האוויר החם, ובשל כך לא הצליחו חוקרי מקרי המוות לזהות אותן בשבוע הראשון למציאתן. במהלך אותה העת דווחו שלושתן כנעדרות באוהיו בידי האל רוג'רס, בעלה של ג'ואן ואביהן של מישל וכריסטי. דיווח נוסף התקבל ב-8 ביוני מידי צוות בית המלון בו שהו, שמנהלו פנה למשטרה והעיד על כך שאף אחד לא נכנס לחדר המשפחה וכי המיטות נותרו מסודרות[2]. טביעות האצבעות שנמצאו בחדר התאימו לאלו של הגופות, וזהותן אושרה באופן סופית לאחר שנערכה השוואה דנטלית בין שיני הגופות לתצלומי רנטגן קודמים של בנות המשפחה[8].
תחילה העלו החוקרים בדעתם כי הרציחות בוצעו בידי שני מפגעים, והתאוריה אף הופקה לכדי פרק טלוויזיה בסדרה תעלומות בלתי פתורות (אנ') שעלה לאוויר ב-1991. רעיון זה הופרך עם מעצרו של צ'נדלר כעבור שלוש שנים, על אף שאסיר לשעבר אשר שהה עמו במאסר טען כי סיפר לו שביצע את הפשע יחד עם אדם נוסף, שעל זהותו לא היה מסוגל להצביע.
אחת הגופות של שלושת הקורבנות שהושלכו למפרץ טמפה. כולן סבלו מריקבון מתקדם בשל מזג האוויר החם.
אחיו של האל רוג'רס, ג'ון, דהיינו גיסה של ג'ואן ודודן של מישל וכריסטי, נחשב גם הוא לחשוד עיקרי בראשית החקירה, על אף שבעת הרציחות ריצה עונש מאסר בגין אונס של אישה, דבר שהעניק לו אליבי מוצק[2]. חוקרי המקרה, עם זאת, מצאו ראיות שהצביעו על כך שאנס את אחייניתו, מישל, על אף שהאישומים נגדו נפלו בשל חוסר רצונה להעיד. מספר גורמים הציעו כי הלה תכנן את הרצח בזמן שביקר בבית הוריו קודם למתן גזר הדין, אולם לאחר שהצליחה המשטרה להוכיח כי לא יצר קשר עם רוצחים שכירים, שותפים לפשע, וכלל לא היה מסוגל לדעת את תאריך יציאתן של ג'ואן ובנותיה לטיול, החשדות נגדו התבטלו.
בעלה של ג'ואן, האל רוג'רס, נחשב תחילה לחשוד בעצמו, מאחר שעם מעצרו של אחיו באשמת אונס של אישה שחרר אותו הלה בערבות[2]. מאוחר יותר הודה כי עשה זאת בטרם גילה שג'ון אנס גם את בתו, מישל. כמו כן מצאו החוקרים כי משך סכום כסף גדול בסך של כ-7,000 דולרים מחשבון הבנק שלו מעט לאחר היעלמותן של ג'ואן והבנות, אך לדבריו התכוון להשתמש בכסף בכדי לחפש אחריהן. לבסוף עלה בידי המשטרה להוכיח כי האל לא עזב את אוהיו במהלך טיול משפחתו לפלורידה, וכי ג'ואן ובנותיה יצאו אליו מלכתחילה על מנת להתרחק מהרכילות שנפוצה בסביבת מגוריהן אודות התקיפה המינית שחוותה מישל בידי דודה.
קצה חוט
מקרה הרצח נותר בלתי מפוענח במשך שלוש השנים הבאות, בעיקר בגלל עודף המידע הרב שהגיע לידי גורמי החוק, ויצר כיווני חקירה רבים שהסתיימו ללא התקדמות. קצה החוט המשמעותי ביותר הגיע מידי משטרת מדיירה ביץ' (אנ') והציג מקרה אונס דומה של תיירת קנדית בת 24, שהתרחש כשבועיים לפני הרציחות[9].
צ'נדלר נעצר לבסוף ב-24 בספטמבר1992, הודות לעלון שעליו נכתבו הוראות דרך בכתב ידו ושנמצא ברכב המשפחה, בנוסף לתיאור פיזי של סירתו אשר נרשם בידי ג'ואן רוג'רס על אותו עלון. תחילה פרסמה המשטרה תמונות של כתב היד על שלטי חוצות באזור מפרץ טמפה, מה שהוביל את אחד משכניו לשעבר ליצור קשר עם הרשויות ולמסור טופס הזמנת עבודה שצ'נדלר כתב במו ידיו. השימוש בשלטי חוצות לצורך אכיפת החוק נחשב לדבר בלתי שגרתי בארצות הברית באותה העת.
באמצעות ניתוח והשוואה של כתבי היד התגלתה התאמה בין שני הממצאים. כמו כן נמצאה התאמה בין טביעת כף יד שנלקחה מהעלון לזו של צ'נדלר. הלה הספיק למכור את סירתו לאורך השנים, ובהמשך גם עזב את מפרץ טמפה יחד עם משפחתו, שעברה לפורט אורנג' (אנ') בסביבות אותו הזמן בו שלטי החוצות החלו להציג את כתב ידו.
משפט
עדויות ההגנה
צ'נדלר הואשם בשלושה סעיפי רצח בגין הרציחות של ג'ואן, מישל וכריסטי, במחוז פינלאס (אנ'), פלורידה, ב-10 בנובמבר1992. עורך הדין שמונה לייצג אותו מטעם ההגנה היה פרדריק זינובר. המשפט החל כעבור קרוב לשנתיים בקלירווטר, ב-19 בספטמבר1994[10].
הוראות דרך שמסר צ'נדלר לבנות משפחת רוג'רס בכתב ידו על עלון שנותר בבעלותן, והוביל בסופו של דבר ללכידתו.
תחילה טען כי פגש את שלוש הבנות וסיפק להן הוראות דרך, אך לעולם לא ראה אותן שוב פנים אל פנים, אלא רק בעיתונים או על שלטי חוצות. הוא הודה כי שהה במפרץ טמפה בליל היעלמותן, והמשטרה אכן החזיקה בתיעוד של שלוש שיחות טלפון שבוצעו מתוך סירתו לבית מגוריו בשעות שבהן התרחשו הרציחות, אולם הלה טען כי העביר את זמנו בדיג, לבדו. כאשר נשאל מדוע חזר לביתו באיחור טען כי לא הצליח להניע את הסירה בעקבות נזילה בצינור הדלק. בנוסף אמר כי ניסה ליצור קשר עם משמר החופים ועם מחלקת השיטור הימי (אנ') של פלורידה, בנוסף לנפנוף לעבר סירת פטרול מקומית, אך כולם היו עסוקים מדי מכדי לעזור לו. לבסוף הצליח לסדר את הנזילה בעזרת סרט דביק, לדבריו, ושב חזרה לחוף בבטחה.
עורכי דינו של צ'נדלר, עם זאת, לא הצליחו למצוא תיעודים לשיחותיו אל משמר החופים או השיטור הימי, וכמו כן לא נודע על סירות פטרול שהסתובבו באזור באותה העת. מכונאי סירות שהעיד עבור התביעה טען כי הדרך בה סידר לכאורה את נזילת הדלק לא הייתה יכולה לתקן את הנזק מאחר שדגם הסירה בה הפליג, בייליינר (אנ'), הכיל צינורות שהזרימו את הנוזל כלפי מעלה, כך שדליפה הייתה מובילה לשפיכת הדלק לתוך המים ולא לסירה, ובכך גורמת לחומר שעל הסרט הדביק להתמוסס במהירות. כאשר תושאל שוב בנוגע לעניין בידי התובע דאגלס קרואו, טען צ'נדלר כי לא הצליח להיזכר במאורעות הנכונים.
עדויות התביעה
אחת מעדות התביעה המרכזיות הייתה ג'ודי בלייר, שהעידה כי במהלך ה-15 במאי1989, כשבועיים לפני הרציחות, הזמין אותה צ'נדלר לצאת עמו להפלגה בסירתו מאזור מדיירה ביץ' (אנ'). השניים שטו לאורך מפרץ טמפה ולאחר שהתרחקו מספיק מהחוף החל צ'אנדלר לאנוס אותה, בטרם שבו חזרה.
קודם להפלגה בילתה בלייר עם חברתה, ברברה מוטראם, אשר סירבה להצעתו של צ'נדלר להצטרף אליהם, וחיכתה בחדר בית המלון בו שהו. צ'נדלר לא הורשע באותו הפשע על אף שבלייר הגישה נגדו תלונה, כך שעדותה נועדה לתאר את אופיו של הלה בלבד, ובייחוד את דפוס ההתנהגות האלים בו התאפיין, אשר חזר על עצמו במספר מקרים.
כחלק מעדותה ציינה כי ביום שקדם להפלגה, ה-14 במאי, הזדהה צ'נדלר בפניה ובפני מוטראם בתור "דייב פוסנר" או "דייב פוסנו" כאשר נפגשו בחנות נוחות בטמפה. כמו כן אמר להן שעבד בעסקי האלומיניום. פרטים אלו נמסרו לידי המשטרה עוד קודם לרציחות, כאמור, ועל אף שצ'נדלר לא הורשע באונס של בלייר, סייע המידע שמסרה להוספת קלסתר פניו לשלטי החוצות באזור מפרץ טמפה, לצד תמונות של כתב ידו[11]. בנוסף היוותה הידיעה על עיסוקו בעסקי האלומיניום מקור השראה לשמה של החקירה, "מבצע איש הפח"[12].
עד מרכזי נוסף מטעם התביעה היה אחד מעובדיו לשעבר של צ'נדלר, אשר טען כי הלה התרברב בפניו על כך שיצא עם שלוש נשים שונות בלילה בו התרחשו הרציחות, וכי ביום למחרת חזר ליבשה עם סירתו על מנת למסור חומרי גלם לצורך אחת מעבודותיו, בטרם הפליג שוב. כאשר ניסו להבין היכן באמת הסתובב באותו הלילה, הצליחו החוקרים לאתר מספר תיעודים לשיחות טלפון שניהל הלה עם אשתו מתוך סירתו בין השעות 01:00 ל-05:00 לפנות בוקר, ככל הנראה בניסיון להסביר את היעדרותו, ולספק לעצמו אליבי למקרה שייתפס.
בין עדי התביעה נכחו גם בתו של צ'נדלר, קריסטל מיי סו, אשר טענה שאביה שוחח עמה על כך שרצח שלוש נשים, וכי פחד לשוב חזרה לטמפה[13]. בנוסף, אישה שעבדה כמנקה באכסניית הימים אמרה שראתה את צ'נדלר חולף על פניה ב-1 ביוני1989 בזמן שהלכה לכיוון חדרה של משפחת רוג'רס, דבר שלא הבינה את חשיבותו המלאה עד למעצרו של הלה ב-1992. כמו כן נמסרו עדויות מטעם בן זוגה של אחת הנרצחות, מישל רוג'רס, ומידי אביה האל[13], וכן מכמה אסירים אשר חלקו את תאם עם צ'נדלר, כאשר אחד מהם טען שהלה אמר בפניו כי ”אם הזונה הזאת לא הייתה מתנגדת לא הייתי נמצא פה עכשיו”[14].
מיד לאחר הרשעתו ובזמן שהמתין לביצוע גזר דינו הגישה נגדו אשתו, דברה, תביעת גירושים, ונישואיהם תמו כעבור קרוב לשנה. הוא לא הורשה להמשיך להיפגש עם בתו, ולפי בקשתה של גרושתו גם לא לקבל תמונות שלה[16].
הוצאה להורג
מושל מדינת פלורידה דאז ריק סקוט חתם על צו ההוצאה להורג (אנ') של צ'נדלר ב-10 באוקטובר2011. בראיון לעיתון הטמפה ביי טיימס (אנ') אמר כי ”הוא הרג שלוש נשים, אז עלעלתי בין התיקים השונים, וזה נראה לי כמו הזמן המתאים שנעשה את האחד הזה”[17]. הוצאתו להורג של צ'נדלר נקבעה ל-15 בנובמבר אותה שנה, בשעה 16:00 בצהריים[18].
עורך דינו של צ'נדלר, באיה הריסון, סיפר כי לקוחו ביקש ממנו שלא להגיש ערעורים קלי דעת בניסיון להשאיר אותו בחיים. לדבריו, ”הוא לא לוחץ עליי להתחיל להתרוצץ כדי למצוא איזו דרך קסומה החוצה. הוא לא הולך לעשות סצנה. הוא לא מתכוון להתיש את מערכת החוק. כל מה שהוא אמר לי זה: אם ישנה דרך חוקית כלשהי שאני יכול למצוא אשר תמנע את הוצאתו להורג, הוא ירצה שאעשה כמיטב יכולתי לבצע אותה”[18]. כמו כן אמר כי צ'נדלר סובל מבעיות בכליות, יתר לחץ דם, מחלת לב איסכמית, ודלקת מפרקים[19].
כעבור יומיים, ב-12 באוקטובר, הודיע הריסון כי החל להכין עתירה חדשה בנוגע להפרת זכויותיו של לקוחו על פי התיקון החמישי והתיקון הארבעה עשר לחוקת ארצות הברית, על אף שלא היה בטוח האם צ'נדלר יהיה מוכן לנסוע עד לבית המשפט בקלירווטר בכדי להשתתף בשימוע בעניינו, או אם בכלל יסכים להגיש את העתירה. ”הוא שונא לבקר בקלירווטר. הוא לא אוהב את הנסיעה לשם, והוא לא מרגיש טוב”, אמר[20].
הריסון הכין עתירה נוספת אשר הוגשה לידי בית המשפט ב-18 באוקטובר וערערה על עונש המוות שנגזר על צ'נדלר, בטענה שהוא אינו חוקתי[21]. שימוע בעניין נקבע לשעה 13:00 בצהרי ה-21 באוקטובר, אולם צ'נדלר לא נכח בו. הערעור נדחה ב-24 באוקטובר מאחר שצ'נדלר כבר הגיש עתירה בעלת אופי זהה לבית המשפט העליון של פלורידה קודם לכן[22]. עם זאת, נקבע שימוע נוסף ל-9 בנובמבר בו תכנן בית המשפט לשמוע את דבריו, אולם הוא בוטל כיומיים קודם לכן, ב-7 בנובמבר, וערעורו הסופי על גזר הדין וצו הוצאתו להורג נדחו[23]. עתירה נוספת שהגיש לבית המשפט העליון של ארצות הברית נדחתה גם היא ב-15 בנובמבר[24].
הוצאתו להורג נקבעה לשעה 16:00 באותו היום אך נדחתה בשבע דקות מאחר שהסוהרים התקשו למצוא ורידים אליהם יוכלו להחדיר את מחטי זריקת הרעל. צ'נדלר סירב לומר מילים אחרונות, אך הותיר הצהרה כתובה בידי סוהריו בה רשם: ”אתם הורגים אדם חף מפשע היום”. הוא עצם את עיניו בשעה 16:09 כאשר הראשון מבין שלושת חומרי הזריקה הוחדר לגופו, ופתח מעט את פיו כעבור דקה[26], תנוחה בה נותר עד שהוכרז כמת כעבור רבע שעה[27].
מורשת
כאשר נחקר לגבי תקרית האונס במדיירה ביץ' (אנ') הודה צ'נדלר שהיא אכן התרחשה, על אף שיחסי המין בינו לבין בלייר התקיימו, לכאורה, בהסכמה מלאה, אם כי במהלכן שינתה את דעתה וביקשה שיפסיק. מאחר שצ'נדלר כבר נידון למוות ומפני שהתביעה העדיפה להימנע מהטראומה הנפשית שהייתה עשויה להיגרם לבלייר כתוצאה מהשתתפות בהליכים משפטיים נוספים, הוא מעולם לא הואשם באונס שלה.
מומחי פרופילאות הציעו את האפשרות כי צ'נדלר ביצע רציחות נוספות קודם למקרה של משפחת רוג'רס, זאת בהתבסס על ההנחה שאדם העומד לבצע את רצחו הראשון לא יהיה מנוסה או אמיץ דיו על מנת לחטוף ולרצוח שלוש נשים בו זמנית. בשל כך נותר צ'נדלר החשוד העיקרי בפרשה נוספת מ-1982, בה גופה של אישה נשטפה לחופי האי אנה מריה (אנ')[28]. שמו נוקה רק ב-2011 כאשר זוהתה האלמונית בתור איימי הרסט, ובעלה הורשה ברצח[29].
השפעתה של התקשורת על הרשעתו של צ'נדלר עדיין עומדת בסימן שאלה, מאחר שבתום משפטו תואר הלה בתור אחד הפושעים הידועים לשמצה ביותר של פלורידה. כאשר שוחח עם כתב חדשות מסוים אמר כי מילותיו האחרונות לפני הוצאתו להורג יהיו ”נשקו את התחת הורדרד שלי”[30]. מספר השוואות נערכו בין המקרה של צ'נדלר לבין פרשת קיילי אנתוני (אנ'), כאשר הסממן הבולט ביותר המופיע בשניהם הוא מאמצי התקשורת להוביל לבחירתם של מושבעים שהתגוררו מחוץ למחוזות בהם התרחשו הפשעים[31].
השופטת סוזן פ. שייפר, אשר מונתה לנהל את משפטו של שייפר ולבסוף דנה אותו למוות, תיארה את התרשמותה ממנו במהלך ראיון שהתקיים ב-2011. לדבריה היה ”אדם חסר נשמה”, ובנוסף סיפרה כי, ”היה זה המקרה הגרוע ביותר מבחינה עובדתית, ומבחינת נאשם נטול חסד, בו התעסקתי אי פעם, וייצגתי אנשים רבים שלא היו בהכרח טובים”[32].
ולרי טרוקסל, בתו של צ'נדלר, אמרה בראיון שנערך לאחר הוצאתו להורג כי ”אני מאמינה שהם הוציאו להורג אדם חף מפשע. אני לא חושבת שאבא שלי היה מסוגל לבצע כזה פשע מחריד לבדו. היה מוכרח להיות שם אדם נוסף.. טביעת כף היד מוכיחה שהוא פגש אותן ונתן להן הוראות לדרך, אבל זה לא אומר שהוא הרג אותם. אני חושבת שתיק התביעה היה חלש מאוד”[33]. כמו כן סיפרה כי שלחה מכתב למושל המדינה בו ביקשה שימתיק את עונשו למאסר עולם[34]. בתו השנייה, ג'וזט, אמרה מנגד כי אביה היה אדם מאוד חולה ורשע[35]. בנו, ג'ף, אמר כי ”אני באמת מאמין שהוא נשפט והורשע בידי התקשורת זמן רב לפני המשפט. התקשורת יכולה, פחות או יותר, להרשיע אותך. אני לא חושב שהוא קיבל משפט הוגן”[33].
בגיריס, צעירה בשנות ה-20 לחייה שזה עתה התחתנה, נראתה לאחרונה בחיים בחנות ספורט בה עבדה בקניון סאוגראס מילס. כאשר לא שבה לביתה יצא בעלה לחפש אחריה ומצא את רכבה, פורד טמפו מודל 1985, כאשר צמיגיו חתוכים. לדעת הקונצנזוס הרווח השקיף עליה צ'נדלר במשך יומיים בטרם חתך את הצמיגים, והופיע בשעה שהבחינה בהם תוך שהציע לסייע לה[37].
כעבור שלוש שעות לאחר שדווחה כנעדרת נמצאה גופתה תחת תיבת דואר באחת השכונות המקומיות שבאזור המגורים הסמוך, בידי שני גברים שחזרו מטיול דיג. גופתה הייתה עירומה ונשאה סימני קשירה הן על מפרקי הידיים והן על הרגליים, בנוסף לסרט דביק שנותר על שערה. מקרה הרצח נחשב כיום לפתור, על אף שלא ניתן להרשיע בו את צ'נדלר היות שהוא כבר אינו בין החיים[38].
תרבות
תוכניות טלוויזיה
תוכנית הטלוויזיה זירת הפשע של ערוץ דיסקברי הפיקה פרק אודות המקרה בשם "איש הפח". זה הוא הפרק השמיני של העונה הראשונה, העוסק ברציחות של ג'ואן רוג'רס ושתי בנותיה[39].
תוכנית הטלוויזיה תעלומות בלתי פתורות (אנ') הפיקה פרק אודות הרציחות, כאמור, אשר שודר קודם לפענוח המקרה ולתפיסתו של צ'נדלר. עלילתו, אפוא, מסתמכת על התיאוריות המובילות מאותה העת לגבי השתלשלות העניינים האמיתית, ומציגה שני גברים אלמוניים בתור המפגעים שקטלו את חייהן של בנות משפחת רוג'רס[40].
תוכנית הטלוויזיה תיקי פשע קרים (אנ') של רשת A&E (אנ') הפיקה פרק בשם "גופות במפרץ \ מכה קרה" העוסק במקרה. זה הוא הפרק העשרים וארבעה של העונה הראשונה, והוא סובב את הרציחות ומציג קטעי ארכיון אמיתיים של המעורבים בפרשה[41].
תוכנית הטלוויזיה תיקים פורנזיים (אנ') הפיקה פרק בשם "רווי מים" אשר שודר ב-28 בינואר2011, ועוסק בגילוי הגופות לאחר שצפו במי מפרץ טמפה, ומהלך החקירה שהובילה לתפיסתו של צ'נדלר[42].
תוכנית הטלוויזיה על התיק עם פאולה זאן (אנ') הפיקה שני פרקים אודות המקרה אשר שודרו ב-22 בינואר2012, הפרק העשר והפרק האחד עשר בעונה החמישית המכונים "רצח בזמן השקיעה" חלק א'[43] וב'[44].
תוכנית הטלוויזיה רצח בגן עדן הפיקה פרק בשם "מוות בחופשה" אודות המקרה אשר שודר ב-23 באוגוסט2014. זה הוא הפרק הרביעי בעונה השנייה של הסדרה, ועוסקת בהיבטי הפשע המושלם של הפרשה, מאחר שנותרה בלתי מפוענחת במשך מספר לא מבוטל של שנים עד לתפיסתו של צ'נדלר[45].
תוכנית הטלוויזיה טבח משפחתי של הערוץ אוקסיג'ן הפיקה פרק בשם "משפחת רוג'רס" אודות המקרה אשר שודר ב-11 בפברואר 2022. זה הוא הפרק העשירי של העונה הראשונה, ועוסק בעיקר בהצגת עבודות הבילוש והחקירה שהתבצעו לאחר גילוי גופות הנרצחות[46].
תוכניות אירוח
תוכנית האירוח המופע של מורי פוביץ' (אנ') הפיקה פרק טלוויזיוני ב-1995 בו השתתפו בזמן אמת צ'נדלר, כמה מבני משפחתו, והאל רוג'רס, בעלה של הנרצחת ג'ואן רוג'רס. צ'נדלר לא נכח באולפן בעצמו, אלא דרך שידור לוויין מבית הסוהר בו ריצה את מאסרו[47].
פודקאסטים
הפודקאסט האוסטרלי קייספייל (אנ') הפיק פרק המכונה "ג'ו, מישל וכריסטי רוג'רס" אודות המקרה, אשר שודר ב-19 בנובמבר2022, ובו קריין לא ידוע משוחח אודות פרטי הרציחות והחקירה. זה הוא הפרק ה-232 של הפודקאסט[48].
ספרות
הסופר דונלד א. דייוויס (אנ') הוציא לאור את ספרו "שיט המוות" ב-1996, המסקר בחלקו הראשון את האונס והרציחות של בנות משפחת רוג'רס, ובחלקו השני את משפטו של צ'נדלר, בתבנית האופיינית לספרים מסוגת פשע אמיתי[49].
עיתונאות
סדרת מאמרים בשם "מלאכים ושדים" מאת תומאס פרנץ' (אנ') שנכתבה ב-1997 ופורסמה בטמפה ביי טיימס (אנ') (באותה העת סיינט פיטרסברג טיימס) מתארים את הרציחות, לכידתו והרשעתו של צ'נדלר, והמכה האנושה שהנחיתו הפשעים על חיי משפחת רוג'רס והקהילה בה חיה באוהיו. המאמרים זכו בפרס פוליצר ב-1998 עבור סדרת הכתבות הטובה ביותר.
