עלי אחמד סעיד אסבר (בערבית: علي أحمد سعيد إسبر; נולד ב-1 בינואר1930), המוכר יותר בשם העטאדוניס (בערבית: أدونيس) הוא משורר ואינטלקטואלסורי שחי גם בלבנון וצרפת. כינויו מתייחס לאל פיניקי, סמל של התחדשות מחזורית.
חייו
אדוניס נולד בסוריה, בכפר סמוך ללטקיה, למשפחה מהעדה העלווית. ב-1954 השלים את לימודי הפילוסופיה שלו באוניברסיטת דמשק. שנה לאחר מכן נעצר לשישה חודשים בשל פעילותו במפלגה הסורית הסוציאלית-לאומית, מפלגת ימין קיצוני הקוראת להקמת אימפריה סורית על שטחי לבנון, ישראל, עיראק, ירדן, כווית וקפריסין. לאחר ששוחרר עבר לגור בביירות, שם ייסד, בשיתוף עם המשורר הסורי יוסוף אל-ח'אל, את מגזין השירה שִׁעְר (שירה). בתקופה זו גם נטש את השקפותיו הלאומניות הקיצוניות. בעקבות מלחמת האזרחים עזב אדוניס את לבנון בשנת 1975 ועבר לפריז, שם החל לשמש כמרצה לערבית בסורבון. אדוניס ידוע כמבקר של הסגירות של העולם הערבי כלפי תרבות המערב. במפגש אנשי רוח ישראלים וערבים, שנערך בספרד ב-1993, התבטא בעד ביטול החרם התרבותי על ישראל ובעד יצירת קשרי תרבות בין ערבים ליהודים. בעקבות דברים אלו סולק מהתאחדות הסופרים והמשוררים הערבים שבדמשק. כיום הוא מתגורר בפריז. בשנת 2011 זכה בפרס גתה.[1]
שירתו
אדוניס פרסם יותר מעשרים ספרי שירה. בשירתו הוא משתמש בתבניות מסורתיות של שירה ערבית קלאסית, על אף שהוא מכניס לתוכן תכנים מודרניים. הוא משלב בשירתו מוטיבים מהתרבות הפיניקית העתיקה, ומכאן גם לקוח כינויו הספרותי, על שמו של האליל הפיניקי אדוניס. אדוניס מקורב למשורר הישראלי נתן זך והשניים אף הוציאו אסופת שירים משותפת. אדוניס נחשב כמועמד לקבלת פרס נובל לספרות.
דבריו של נתן זך עליו
הוא גולה פוליטי כבר עשרות שנים. הוא היה בלבנון בזמן ההתקפה הישראלית בלבנון, הוא ייסד שם את האסכולה הכנענית, הדומה למה שרטוש ייסד כאן. אני אוהב אותו כנפשי. בספר האחרון שלי יש שיר שלו שאני תרגמתי. אני חושב שהוא אחד מגדולי המשוררים בעולם היום.
