בשנת 1867 עבר אלמר לקליבלנד על-מנת לנסות ולעבוד עם אחיו, סמואל ואנסל בעסקי חוטי-משי, אך כמה שנים מאוחר יותר חזר לבקלנד ובנה עם אחיו את האחוזה שנראית ברקע ציורו המוכר ביותר, "תמונת אבל" . במשך השנים, היו לו מספר ניסיונות (רובם לא מוצלחים) בתחום העסקים; כמו ניהול סלון ביליארד, ייבוא של מסחטות בגדים, מכונות כביסה, מחבצות חמאה ועוד[1]. הוא גם היה הממציא של חלק ממכשירים האלה ואחראי על המצאת מכשיר לקליעת שוטים וכן על המכונה מחביצת החמאה.
אלמר התחתן בשנת 1879 עם מרי ג'יין וור, בתו החורגת של בן-דודו ג'ון[2]. שנה לאחר מכן נולדה בתם אפי שנפטרה עשר שנים מאוחר יותר (1890). פטירתה הוא נושא ציורו, "תמונת אבל" (Mourning Picture) מאותה שנה. לאחר המות הילדה, מרי חשה שברון-לב גדול וחוותה דיכאון. מסיבה זו עזבו הזוג אלמר את הבית בבקלנד, אך נשארו באזור. במשך שלוש השנים הבאות, אלמר, כאמור, הפיק את עבודותיו המוערכות ביותר והחל לעבוד גם כאומןפורטרטיםמסחריים.
בשנת 1907 משפחת אלמר שבה לגור באשפילד, קרוב לביתם הישן. את המשך חייו הוא העביר בתור חקלאי והמשיך לצייר עד כמה שנים לפני מותו בשנת 1923. בשנה זו הוא חלה במחלת הסרטן ושם קץ לחייו. אשתו מרי נפטרה ארבע שנים אחריו[3].
תרומתו לציור
בתקופה זו של המאה התשע-עשרה, ציירים מקומיים מעיירות קטנות פרחו בחוף המזרחי של ארצות הברית. ציירים אלה לא אומנו בציור אקדמי וערבבו ז'אנרים וקונבנציות זה בזה. הסגנון מכונה לעיתים בשם "אמנות פולק"[4]. אלמר אף הרבה לעשות ניסיונות בשילוב של המדיומים הציור והצילום. הוא צייר מתוך התבוננות בתצלומים ורשם בצבעי גיר על גבי הגדלות של תצלומים.
בחייו, באזור העיירות שבו חי במסצ'וסטס, הוכר אלמר כצייר הידוע בתשומת-לבו הרבה לפרטים. הוא אף זכה במספר פרסים בכמה ירידים מקומיים ובין השנים 1904-1907 הוצגו חלק מציוריו בתצוגות אישיות בשלבורן פולס; כולל שתי תערוכות בחנות לממכר גלידה[5].
מעת לעת עבד אלמר לפרנסתו בציור דיוקנאות מסחריים ולאחר שובו מן האקדמיה הלאומית לעיצוב בניו יורק (1899-1900) הוא אף פתח סטודיו על-מנת להמשיך בעיסוק זה.
אמנותו
ארבעת הציורים שהופקו בין 1890-1892 הם הבסיס עליו נבנה שמו של אלמר החל ממחצית המאה העשרים. כל הציורים שהפיק לאחר שלוש שנים אלה נחשבים על ידי חוקרים כ"פחות מעניינים"[6].
הציור המוכר ביותר שלו הוא "תמונת אבל" משנת 1890 ומהווה פורטרטמשפחתי המתאר את האמן, את אשתו ואת בתם אפי שנפטרה זמן מה קודם לכן. כאמור היצירה משלבת בתוכה ז'אנרים שונים של ציור. אך יחד עם אלמנטים של פורטרט ציור, ישנו שילוב של קונבנציות צילום פופולריות. ציור זה, כמו ששמו מבטא ליטרלית, ניתן לכנות "ציור אבל שלאחר המוות" . ייצוג מסוג זה בציור היווה פרקטיקה מקובלת מבחינה חברתית בארצות הברית של המאה התשע-עשרה והיה מבוסס בדרך כלל על דיוקן מתוך תצלום שנלקח לפני מות האדם, או לאחר מותו (צילום פוסט-מורטם). בסוג זה של ציורים, אלו שנפטרו מוצגים כחיים בהווה הציורי. ואכן, אלמר הושיב את עצמו ואת אשתו האבלה על הדשא לפני אחוזתם בבקלנד. לא רחוק מהם, בצד שמאל עומדת דמותה של אפי המתה בגודל טבעי. היא נראית ליד משחקיה וחיות המחמד שלה. לצידה עומדת כבשה בוגרת. ישנו ניגוד בין המשפחה האבלה שיושבת בחשכה יחסית, לעומת הבת המתה שטופת האור. חוקרים טוענים שישנן שתי מטרות לציורים מסוג זה: הצהרה על רעיון נצחי של ואניטאס על ידי ייצוג סוף החיים של הפרט ולעומת זאת, ניסיון לייצוג ריאליסטי של הדבר עצמו[7]. בנוסף לתיאור האבל, עניין בעל ערך כאן הוא הצהרה על מוסד המשפחה.
מיד לאחר "תמונת אבל", המשיך אלמר לצייר והפיק עוד שלוש עבודות מוכרות:
"גברת מבאפטיסט קורנר" (A Lady of Baptist Corner) – דיוקן של אשתו מרי, עדיין לובשת את בגדי האבל השחורים, ועובדת על המכונה לקליעת שוטים שהמציא בעלה. שמן על בד.
"מקום הולדתה של מארי ליאון" (The Mary Lyon Birthplace) – ציור נוף של אזור הכפר שבו בילה אלמר את רוב חייו. שמן על בד.
לקראת סוף חייו אלמר צייר נופים בצבעיפסטל המבוססים על תצלומים שלקח בעת נסיעותיו באזור הכפר.
עבודתו כצייר דיוקנאות
כאמור, אלמר לא מכר רבים מציוריו המקוריים אך עסק לפרנסתו בעשיית "דיוקנאות קריאון" מסחריים; רישום קל בצבעי קריאון המבוצע על-גבי הגדלות של תצלומים. כל דיוקן יכול היה להלקח מדאגרוטיפ, עד עשרות שנים לאחר שזה נעשה בראשונה ולכן הדבר מציב קשיים רבים על המעקב אחר מקור עבודות אלה.
תופעה זו הייתה שכיחה בחוף המזרחי בשני העשורים האחרונים של המאה התשע-עשרה. אלמר היה אחד ממאות שעסקו בציור ובסחר של דיוקנאות ממין אלה וראה עצמו כאמן למרות מסחריותו של תחום זה[9]. יחד עם עבודה זו אלמר אף התפרנס ממכירת מסגרות לציור.
לקריאה נוספת
Jones, Betsy B., Edwin Romanzo Elmer, 1850-1923 ,Smith College Museum of Art, Northampton, Massachusetts, 1983.
^Peladeau, Marius B., Review: [untitled], "Edwin Romanzo Elmer, 1850-1923", by Betsy B. Jones, The New England Quarterly, Vol. 58, No. 1 (Mar., 1985), pp. 148-152, New England Quarterly, Inc., p.149
