אגואה (בספרדית: Volcán de Agua) הוא הר געש שכבתי כבוי השוכן במחוז סַקָאטֶפּקֶס (Sacatepéquez) בגואטמלה.
תיאור
גובהו של אגואה הוא 3,760 מטרים, וההר מתנשא מעל ל-3,500 מטרים מעל לשפלת החוף הפסיפי, וכ-2,000 מטרים מעל לרמות של גואטמלה מצפון. ההר הוא תוואי הנוף הבולט ביותר באזור (למעט כשהוא מכוסה עננים). הוא שוכן במרחק שבין 5 ל-10 קילומטרים מאנטיגואה, בירתה לשעבר של גואטמלה, ובקרבה לכמה עיירות גדולות השוכנות על מורדותיו הצפוניים, שבהן מתגוררים ביחד קרוב ל-100,000 תושבים. כ-20 קילומטרים דרומית להר שוכנת העיר אסקואינטלה.[2]
ההר הוא חלק מהקשת הגעשית של אמריקה המרכזית, שנוצרה כתוצאה מהפחתה של לוח קוקוס מתחת ללוח הקריבי בקצב של 9 ס"מ בשנה. הרכב הסלעים מהם בנוי ההר הוא אנדזיט בזלתי עד אנדזיטי. צורת ההר היא חרוט מושלם המעידה על גילו הצעיר, ולכן הוא מתוארך לתקופת ההולוקן, על אף שאין עדויות מוצקות לכך,[3] ואין גם כל עדויות היסטוריות על התפרצויות בהר. בפסגת ההר יש לוע עגול קטן בקוטר של 280 מטרים שגובה קירותיו 100 מטרים למעט הפינה הצפון צפון מזרחית שם גובה הקיר הוא 12 מטרים בלבד.[4] בנקודה זה נפרץ הלוע ב-1541 כתוצאה מרעידת אדמה ולחץ המים שנקוו בו (ראו להלן בפרק מקור השם). שישה מכתשי שקיעה קטנים שוכנים במדרון הצפון מערבי, ושני חרוטים קטנים שוכנים על המדרון הדרומי.
מקור שם ההר
הילידים המקומיים מבני הקאקצ'יקל, אחד מהעממים צאצאי המאיה, כינו את ההר ואנאהפו (Hunapú) – "מקום הפרחים" או ז'ון אז'פו (Jun Ajpu) – "צייד אחד". הכובשים הספרדים כינו גם הם את ההר ואנאהפו עד שב-11 בספטמבר 1541 קרס האגם שבלוע ההר עקב גשמים עזים[5] בשילוב עם רעידת אדמה שנגרמה מפעילות געשית בהר הגעש הפעיל הסמוך פואגו.[6] בלהאר שנוצר נמחתה סנטיאגו דה לוס קבלרוס (Santiago de los Caballeros), עיר הבירה דאז של המושבה הספרדית גואטמלה (המכונה כיום "סיודד וייחה" (Ciudad Vieja) - "העיר העתיקה"), וכ-600 איש נהרגו. בעקבות האסון העבירו הספרדים את עיר הבירה לאנטיגואה. לזכר השיטפון שהחריב את העיר החלו הספרדים לקרוא להר "וולקן דה אגואה" (Volcán de Agua) שפירושו "הר געש של מים" כניגוד להר הגעש הפעיל פואגו (Volcán de Fuego) שפירוש שמו בספרדית "הר געש של אש". שם זה דומה לשם שנתנו בני הקאקצ'יקל לפואגו: "צ'י גאג" (Chi Gag או "Chi Q'aq'" באורתוגרפיה הנוכחית של הקאקצ'יקל) שפירושו "היכן שיש אש".
ההר כיום
אף שהר הגעש לא היה פעיל בתקופה המודרנית, הוכיחה ההיסטוריה שלו כי הוא יכול להוות מקור לסכנה משיטפונות ולהארים ליישובים הרבים שבסביבה.[2] על אף גובהו, הפעם האחרונה שפסגת ההר כוסתה בשלג הייתה בינואר 1967.
הר אגואה הוכרז ב-1956 אזור מוגן בשטח של 120,000 דונם.[7] ההר הוא אתר תיירות פופולרי, אם כי אירעו בדרך לפסגה לא מעט מקרי שוד.[8]
אדמתו הגעשית של ההר פורייה ועל מורדות ההר נטועים מטעי קפה, קנה סוכר ותירס, כשקרוב יותר לפסגה מכוסה ההר בחלקות של יער גשם טרופי.[4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
