נולד בפרנקפורט דמיין בשנת תקי"ב1752 לרבי אנוש הלוי סג"ל בינג. עוד בנעוריו נחשב כעילוי מבריק וזכה להערכה רבה מרבני עירו[3]. ייתכן שבתחילה למד תורה מפי רבה של העיר רבי אברהם אביש מליסא[4], אולם את עיקר לימודו עשה בצילו של המקובל רבי נתן אדלר, בו ראה את רבו המובהק[3][4]. גם שם תפס רבי אברהם מקום של כבוד ונחשב בקרב לומדי הישיבה ומדפיסי ספרי רבו, כ"אחד המיוחד מתלמידי רבנו"[5].
על כס הרבנות
אופנבך - בשנת תקכ"ט (1769) בגיל 17 התמנה לרב בית המדרש (Klaus-Rabbiner) בעיר אופנבך הצמודה לפרנקפורט[6][4], שם לימד תורה במשך תשע שנים, ונשא ונתן בהלכה עם חכמי פרנקפורט.
פרנקפורט – בהערכתם הגדולה של רבני קהילת פרנקפורט אליו, השיבה אותו הקהילה בחזרה אל עיר הולדתו בשנת תקל"ח (1778), ומינתה אותו לר"מ בישיבה ודיין בבית דינו של בעל ה"הפלאה" רבי פנחס הלוי איש הורוביץ, וזאת בגיל 26 בלבד[4]. אז החלו להסתופף סביבו ראשוני תלמידיו ושמו התפרסם ברחבי העולם התורני[6]. באותה תקופה המשיך לקבל תורה בבית רבו רבי נתן אדלר ואז התיידד עם החת"ם סופר שהיה צעיר ממנו בכעשר שנים[4][7]. חברות זו נשארה עד סוף ימיהם, והחת"ם סופר מביאו הרבה בתשובותיו ובחידושיו[8] ובמכתביהם הם מכנים זה את זה "חברי". אם כי, החת"ם סופר ראה בו את אחד מרבותיו[9].
באמצע המאה ה-16 ציווה הקיסר פרדיננד הראשון על גירוש יהודי העיר וירצבורג[10]. מרגע החלת הצו, נאסר על היהודים להתגורר בתחומי העיר, אם כי הותר להם להתגורר בפרבריה. אולם, לסוחרים היהודים ניתן אישור להיכנס לתוככי העיר תחת תנאים מגבילים; הכניסה הותרה רק בשעות היום, לצורכי מסחר בלבד, תמורת תשלום "מכס גוף", כשעל הנכנסים לשאת על בגדיהם טלאי צהובעגול במקום בולט, המורה על זהותם[11].בעשור השני של המאה ה-18 הוכרה הקהילה היהודית של מדינת וירצבורג ופרנקוניה על ידי השלטונות, ובאישורם נוסדה לשכת הרבנות ובית הדין של המדינה, שבראשותם הועמד רב ראשי שמקום מושבו היה בעיר היידינגספלד[12], הסמוכה לעיר הבירה וירצבורג.
בשנת תקנ"ו (1796), נבחר הרב בינג לשמש כרב הראשי ואב"ד של המדינה, שמנתה למעלה ממאה יישובים וקהילות[6][4][13]. בתקופה ההיא דנו בתי הדין הרבניים שברחבי האימפריה הרומית הקדושה בכל הסוגיות המשפטיות בתוככי הקהילה היהודית כולל דיני ממונות. ידיו של הרב ובית דינו היו מלאות עבודה, ופסיקותיו עשו להן שם גם בקרב הקהילייה המשפטית הכללית והשלטונות, שאף שיגרו אליו מכתבי הערכה על טיב פסקיו[6][4][13]. כעבור שלוש שנים ממינויו כאב"ד, העניק בית המשפט העליון של המדינה הכרה רשמית לכל פסיקותיו של בית הדין בהיידינגספלד למפרע, ומכאן ולהבא[13].
בעקבות חידוש היישוב היהודי בעיר, הגיש הרב בינג בחודש יולי1811 בקשה אל הנסיך הגדול, שנהיה מלך בוואריה, להעביר את מושב רבנות מדינת ווירצבורג מהיידינגספלד לעיר הבירה וירצבורג. ב-23 בספטמבר1813 (כ"ח באלולה'תקע"ג), הוא פנה בשנית למלך וכשלושה שבועות לאחר מכן, ב-14 באוקטובר (כ' בתשריה'תקע"ד) בעיצומו של חג הסוכות, הוענק לו היתר הישיבה בעיר. כעבור כעשרה חודשים בי"ז באב (3 בספטמבר1814) עבר להתגורר בעיר והעביר את לשכת הרבנות הראשית אליה[16].
ר' ברוך בנדט – נולד בפרנקפורט, היה סוחר בעיר מרקטהיידנפלד[22], שבפרנקוניה התיכונה. בנו ר׳ שלמה[23] היה סוחר עורות מצליח בווירצבורג.
שני בניו נישאו לשתי אחיות. מסופר[19]; כי בשובו מחתונתו של הבן הצעיר, נפל הרב בינג מן הכרכרה וידו נמחצה. על כך הגיב הוא בהומור: "זוהי סטירת לחי מרבי יהודה החסיד" - שהורה בצוואתו; ששני אחים לא יישאו שתי אחיות.
רגינה – נולדה בהיידינגספלד בשנת 1796, אולם לאחר שלקתה במחלה קשה שריתקה אותה למיטתה למשך כחמש שנים, נפטרה בעודה בת 22 בבית החולים בווירצבורג בשנת 1818[24].
לא ידוע מתי התאלמן מרעייתו הראשונה, אך בווירצבורג כבר חי עם הרבנית חנה[21], שהייתה אהודה מאוד על בנות הקהילה ונשות תלמידי בעלה[25]. היא נפטרה בי"ז בכסלוה'תרט"ו (8 בדצמבר1854), ונקברה לא הרחק מבעלה, בבית העלמין בהוכברג פרבר וירצבורג[26], ועל מצבתה נחקקו תוארי כבוד רבים[27].
בשנת תקצ"ו (1836) זימנה ממשלת בוואריה לעיר וירצבורג רבנים ואנשי ציבור מרוב קהילות פרנקוניה התחתית על מנת לדון בשאלת האמנציפציה של היהודים. עקב מצבו הבריאותי הרופף נבצר מהרב בינג להשתתף באספה והוא ביקש את הרב יצחק דב במברגר למלא את מקומו ואף הנחה אותו מניסיונו בדרכי המאבק מול פורקי העול למיניהם[28].
Ursula Gehring-Münzel, VOM SCHUTZJUDEN ZUM STAATSBÜRGER. DIE GESELLSCHAFTLICHE INTEGRATION DER WÜRZBURGER JUDEN 1803-1871. Published by Ferdinand Schöningh, Würzburg, 1992, ISBN 3877177689, עמ', 121-177.
^יעוין למשל בשו"תחת"ם סופר; יורה דעה סימן ז', שם סימן שמ"ג, בחושן משפט סימן ל"ד, שם סימן ר"ה. בחידושי סוגיות על מסכת בבא מציעא דף א' טור ד'. ובספרו על התורה; חלק א' עמ' ק"כ טור ב', ועמ' ק"ל טור ב' ובמבוא לחלק א', ברחובות קריה, עמ' ט', ועוד.
^בקובץ תשובות "חת"ם סופר" חלק ח', תשמ"ב, סימן י"ג כותב הוא: ״שלומים מרובים, כטל וכרביבים, להרב הגדול מורי חברי, הדיין המצוין, מורנו הרב אברהם סג"ל נרו יאיר".
^לדוגמה: יעקב הירש, (אחיו של ספק המלך), סבו של הברון הירש, שהיה בעל האדמה היהודי הראשון בבוואריה, הגיע אף הוא להתגורר בעיר ומונה לבנקאי החצר של הדוכס פרדיננד ובשנת 1818 עוטר בתואר האצולה "auf Gereuth", כגמול על תרומותיו למימון מאמץ המלחמות נגד נפוליאון. גם בניו יואל ויוזף עשו חיל בעיר; יואל, פתח בנק בווירצבורג, ותרם לפיתוח המסחר והתעשייה בעיר. ויוזף, אביו של ה"ברון הירש", עבר להתגורר במינכן כדי לשמש כבנקאי של מלך בוואריה, וכהוקרה על פיתוח מסילות הברזל במדינה, קיבל בשנת 1869 תואר ברון.
^Ursula Gehring-Münzel, VOM SCHUTZJUDEN ZUM STAATSBÜRGER. DIE GESELLSCHAFTLICHE INTEGRATION DER WÜRZBURGER JUDEN 1803-1871. Ferdinand Schöningh, Würzburg, 1992, ISBN 3877177689, (להלן גרינג), עמ' 288.
^בטרם הגעת הרב לווירצבורג, נמנו במפקד התושבים של שנת 1813, 14 יהודים בעיר. ב-1816 מנתה הקהילה 138 נפש, מתוך 22,719 (0.6%) תושבים. ב-1837, 230 נפש מתוך 27,353 (0.8%). וב-1840 (כשנה לפני פטירת הרב), כמעט הוכפל המניין ל-425 מתוך 26,814 נפש (1.6%). מתוך, קהילת וירצבורג, באתר "זכור - אמונה בימי השואה".
^Naftali Bar-Giora Bamberger, Der jüdische Friedhof in Höchberg: Memor-Buch. Ferdinand Schöningh, Würzburg, 1991, ISBN 3877177654. עמ' 147.
^חלק מלשון המצבה המופיע שם: אשה יקרה ממשפחה חשובה, דרך הטובה בחרה ועליה הלוך הלכה, עזר בעלה הייתה ולתורה ולתעודה, כפה לעני פרסה וידיה לאביון שלחה.
^במברגר, עמ' 11, Wiliam Stern, Der Wuerzburger Raw s. A 100 Jahrzeitstag, Udim, Zeitschrift der Rabbinerkonferenz inzum, der Bundesrepublik Deutschland, Band VII-VI1I, Frankfurt-Main, 1977/78. עמ' 184.
