תקופה קריטית היא פרק זמן מוגבל שבו חלק כלשהו של אורגניזם המתפתח נמצא בשלב חשוב בהתפתחותו. תקופות קריטיות הן פרקי זמן שרק במהלכן יכולים גירויים מסוימים להשפיע על התפתחות מערכת העצבים. לגירויים אלו לא תהיה השפעה מחוץ לתקופות אלו^[1].

בהתאם לכך, התקופה הקריטית היא הזמן שבו האורגניזם רגיש ביותר לתנאים הסביבתיים^[1].

התפתחות האדם מושפעת מגורמים תורשתיים וסביבתיים. האינטראקציה בין גורמים אלו היא הבסיס להבדלים בין אישיים בתחומים רבים. המטען הגנטי של האדם נקבע בשעת ההתעברות ועל פי רוב אינו נוטה לעבור שינויים. לעומת זאת, תנאי הסביבה בהם גדל האדם יכולים להשתנות מרגע לרגע.

הפלסטיות של מערכת העצבים היא המנגנון המאפשר למידה ושינוי בהתנהגות בעקבות מפגשים עם הסביבה^[2]. מכיוון שהיא משתנה לאורך החיים, התגובה שלה לגירויים סביבתיים מסוימים יכולה להשתנות מתקופה לתקופה. למשל, מנגנונים עצביים מסוימים מעוצבים על ידי הניסיון בשנות החיים הראשונות בלבד^[3].

כאשר מספקים את התנאים המתאימים בתקופה הקריטית, ההתפתחות היא מהירה. עם זאת, בתקופה קריטית עלול להיגרם נזק בלתי הפיך למערכת העצבים המרכזית, אפילו בעקבות פגיעה לא חמורה^[1]. זאת משום שאם תמנע מהאורגניזם סביבה מתאימה בתקופה זו, ייתכן ותפגע ההתפתחות של יכולות מסוימות ללא דרך חזרה.

יכולת הסטריאואופסיס המאפשרת למוח לגבש תפיסת עומק מתוך ההבדלים בין התמונות המתקבלות על הרשתית של שתי העיניים יכולה להתפתח רק אם הפעוט התנסה במיקוד עיניו בתקופה מסוימת^[2].

אצל חתולים קיימת תקופה קריטית בהתפתחות הראייה בגיל 3–5 שבועות. אם בתקופה זו לא מאפשרים לעין אחת לראות, קשרי עצב מרכזיים שלה משתנים, כך שהיא לא תוכל לתפקד בהמשך^[1].

רכישה מלאה ושוטפת של שפת אם יכולה להתבצע בשנות הינקות והילדות המוקדמות בלבד^[3]. לאחר מכן תהליכי רכישת השפה הופכים להיות מאומצים ומוגבלים יותר במידת היעילות שלהם.

החתמה (או הטבעה) הוא התהליך שבו צאצא נקשר להוריו והם אליו, והיא מתרחשת מיד לאחר בקיעתו או לידתו של הצאצא. ברגעים ראשונים נמצאים החושים במצב של רגישות יתר, ויש קליטה משופרת של כל הסביבה, דרך מלוא החושים, דבר המאפשר החתמה. כיוון שהצאצא נולד כ"טאבולה ראסה", החתמה יכולה להתבצע על ידי כל מי שעונה לקריטריונים הנדרשים על ידי הצאצא במהלך התקופה הקריטית, אפילו בני מין אחר או בני אדם.

• התפתחות קוגניטיבית