תרשים של המסלול העצבי העיקרי במערכת הראייה האנושית - מבט מלמטה
תצלובת הראייה (TA: Chiasma opticum, הכיאזמה האופטית) היא אזור במוח שבו מצטלבים עצבי הראייה היוצאים מרשתית העין.
כחלק ממערכת הראייה, עצב הראייה מעביר את המידע החזותי שנקלט ברשתית של העין אל אזורי העיבוד במוח. זהו למעשה זוג של עצבים אשר יוצאים משתי העיניים בהתאמה ואשר מורכבים כל אחד מצרורות של אקסונים. מוצאם של אקסונים אלו הוא בתאי גנגליון ברשתית העין (retinal ganglion cells). בתצלובת הראייה, חלק גדול מהאקסונים חוצים לצדו הנגדי של הראש. כתוצאה מכך, לכל המיספרה של המוח מגיע מידע חזותי חלקי משתי העיניים.
חלוקת האקסונים בתצלובת הראייה מתבצעת בהתאם לשדות ראייה: המידע ששתי העיניים קולטות משדה הראייה הימני (כלומר, מה שנמצא מצדה הימני של נקודת המיקוד שלנו ברגע נתון) מגיע להמיספרה השמאלית של המוח; והמידע ששתי העיניים קולטות משדה הראייה השמאלי מגיע להמיספרה הימנית. שילוב המידע החזותי שמגיע במקביל משתי העיניים הוא אחד הדברים שמאפשרים למוח לייצר תפיסת עומק.
האקסונים בחלק שלאחר תצלובת הראייה מכונים צרור הראייה (Optic tract). מרבית הסיבים (האקסונים) בצרור הראיה מוליכים מידע חזותי לכיוון גרעין הברך הצדי בתלמוס, וכמות קטנה מתוכם מגיעה אל הקוליקולוס העליון (superior colliculus, אנ') וכן אל אזורים בהיפותלמוס אשר אחראיים על השעון הצירקדי[1]. חשוב לציין שבתצלובת הראיה אין סינפסה, וכי האקסונים הממשיכים הלאה אל צרור הראיה הם אותם האקסונים אשר יצאו מתאי הגנגליון של הרשתית[2].
