תצורת דולומיט יגור היא תצורה גאולוגית מתקופת האלביאן בקרטיקון התחתון. התצורה מורכבת בעיקר מדולומיט, כאשר באזורים מסוימים יש חשיפה של שכבות סלע גיר בעובי מטרים בודדים.

התצורה היא חלק מחבורת יהודה שהורבדה בארץ ישראל במהלך הקרטיקון והיא, לצד תצורת תלמי יפה, המחזור הסדימנטרי הראשון מתוך ארבעה מחזורים שבנו את הר הכרמל. בכל מחזור הורבדו סלעים ימיים כאשר סיום המחזור בדרך כלל מצוין בהתפרצות געשית שמותירה שכבה של סלעים געשיים (טוף) בגג התצורה.

משערים כי תחילת ההרבדה של תצורת יגור היא ב-109 מיליון שנה, וזאת לאחר התפרצות של וולקני טייסר מגיל 133–141 מ"ש^[1]. סיום ההרבדה של התצורה היא לפני כ-99 מ"ש. תצורת עספיא המשוכבת מעל תצורת יגור, מובחנת ממנה בסוג המסלע. עספיא מורכבת בעיקר מסלע קירטון ששוקע בים עמוק יותר, מה שמלמד על עליית מפלס הים. כמו כן, לפני 99 מ"ש התחוללה פאזה וולקנית שסימנים לה ניתן למצוא במסלע געשי דוגמת טוף מהר"ל הנמצאים בגג תצורת יגור. אי ההתאמה בין תצורת יגור לתצורת עספיא תואמת גם את הגבול שבין גיל האלביאן לקנומן.

תצורת יגור הורבדה כאשר הים הפתוח (הים התיכון) נסגר מערבית אליה באמצעות שוניות מחסום שכיוונן דרום-צפון. השוניות היו ביוהרמים של רודיסטים. המחסומים האלה הגבילו את חילוף המים ויצרו מעין לגונה שמי הקרקעית שלה מלוחים במיוחד (תנאים היפרסליניים). בלגונה שקעו משקעים גיריים, שהרכב המים הלגונרי הפך עם הזמן לסלעי דולומיט (דולומיטיזציה).

התצורה הורבדה בלגונה שנחסמה במערב באמצעות שוניות מחסום של רודיסטים. דוגמה לכך היא קומפלקס שוניות הרודיסטים של נחל מערות. המערות בהן חי האדם הקדמון הן ביוהרם של רודיסטים.

• י' ארקין ואח' (עורכים: נחמה שפרן ועמנואל מזור), נדבכים בגאולוגיה של ישראל, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ז – 1987
• הגאולוגיה של הכרמל
• עמית שגב ואיתן שש, מחזורים וולקנו-סדימנטריים

על הקצה הצפון-מערבי של הפלטפורמה הערבית בתקופת האלביאן-טורון, המכון הגאולוגי, דוח מס' GSI 7/2009.