טרנסאמינזות - אנזימים תוך תאיים המשחלפים קבוצה אמינית בין חומצת אמינו לחומצת קטו. בנמק של תאי כבד משתחררות טרנסאמינזות אל הדם ואלו ניתנות לגילוי בבדיקה. הטרנסאמינזות העיקריות שנבדקות הן:
רמה גבוהה בסדר גודל של אלפי יחידות של טרנסאמינזות בדם מופיעה במצבים: דלקת כבד טוקסית או תרופתית, דלקת כבד ויראלית אקוטית וגודש של הכבד שנובע מאי-ספיקת לב.
היחס AST/ALT:
אצל חולים במחלת כבד אלכוהולית הסובלים מהפטיטיס אלכוהולי היחס גדול מ-2, וזאת בשל עליה מתונה ב-ALT (בשל השפעת האלכוהול שמפחיתה את כמות ה-Pyridoxyl 5 phosphate המהווה חומר גלם בייצור ALT) יחד עם עליה ניכרת ב-AST.
(Gamma Glutamyl Transpeptidase (GGT - אנזים שנמצא ב: כבד, כליה, לבלב, טחול, לב ומח, ובניגוד ל-ALP לא נמצא בעצמות. רמתו בדם עולה באותם מצבים שתוארו בעליה של ALP. יתרונו של ה-GGT בכך שהוא יכול להעיד כי מקור העלייה ב-ALP הוא בכבד ולא בעצמות. תרופות כמו ברביטורטים, פניטואין ואלכוהול גורמים לעליה ביצור GGT. עם זאת, עליה ב-GGT לא מצביעה בהכרח על מחלת כבד.
מדדים לכושר הייצור של הכבד
הכבד מסנתז את חלבוני הדם: אלבומין, פיברינוגן, גורמי קרישה ואת מרבית האלפא ובטא גלובולין. אלבומין וגורמי קרישה מהווים מדד עיקרי לכושר הייצור של הכבד.
אלבומין - חלבון המיוצר רק על ידי הכבד (באדם בוגר נוצרים כ-12 גרם ביום). לכבד יכולת להכפיל את קצב היצור. קצב היצור מותנה בתזונה, בתהליכים דלקתיים, בהורמונים ובגורמים נוספים. אלכוהול ופקטורי דלקת מדכאים ייצור אלבומין, רמת אלבומין עשויה לרדת גם בשל איבוד מהכליה או בשל צבירת מים בגוף. לפיכך רמת אלבומין נמוכה אינה ספציפית למחלת כבד.
תפקודי קרישה - בתהליך הקרישה משתתפים 13 גורמי קרישה מהם 5 מיוצרים בכבד (אלו כוללים את פקטורי הקרישה מס'- 2,5,7,9,10 ופיברינוגן), מרביתם נבדקים בבדיקת (Prothrombine Time (PT ולכן היא מהווה מדד טוב ליכולת הסינתטית של הכבד. מדד זה יכול גם לנבא את חומרת המחלה. עם זאת יש לזכור שהתארכות PT עשויה לנבוע גם בשל חסר בוויטמין K. גורם 5 ופיברינוגן לא קשורים לוויטמין K לכן בדיקתם מהווה מדד מהימן לכושר הייצור של הכבד. התארכות PT יכולה להיות גם קשורה במצבים של ניצול יתר של גורמי קרישה כמו DIC.
אלבומין הוא חלבון שמייצר הכבד. הוא מרכיב מרכזי מבדיקת חלבונים בדם (total protein) כאשר המרכיב הנוסף הוא גלובולין. רמות אלבומין יורדות במקרה של מחלת כבד כרונית, כגון שחמת. רמות האלבומין יורדות גם אם קיימת תסמונת נפרוטית- כאשר החלבון אובד בכליה. תזונה ירודה או מצבים בהם יש פירוק חלבונים מואץ בגוף מביאים גם הם להיפו-אלבומינמיה. זמן מחצית החיים של אלבומין הוא כעשרים יום. באופן כללי אלבומין לא נחשב כמרקר יעיל לבחינת תפקודי כבד סינתטיים. מקובל לבחון פקטורי קרישה, אשר גם הם מיוצרים בכבד, כמדד רגיש יותר לכך.
3.5-5 גרם לדציליטר
אלנין טרנסאמינאז- ALT
אלנין טרנסאמינאז הוא אנזים הקיים בתאי כבד (הפטוציטים). כאשר תאי הכבד נפגעים, האנזים דולף החוצה לדם, ולכן בדיקות דם עם רמה גבוהה שלו יצביעו על נזק לתאי הכבד. ALT עולה באופן דרמטי בנזק חריף לכבד, כגון הפטיטיס ויראלי או הרעלת אקמול.
אספרטט טרנסאמינאז דומה ל־ALT בכך שהוא מקושר לנזק לתאי הכבד. הוא עולה בנזק חריף לכבד, אולם הוא קיים גם בתאי דם אדומים, בשריר הלב ובשריר השלד, ולכן הוא אינו ספציפי לכבד. בחינת היחס בין ALT לבין AST מועילה לעיתים בהערכת הסיבה למחלת הכבד. יש לזכור כי רמות גבוהות כשלעצמן של AST לא מצביעות בהכרח על פגיעה בכבד.
10-40 IU/L
אלקלין פוספטז- ALP
אלקלין פוספטז הוא אנזים בתאים המקיפים את צינורות המרה שבכבד. ALP יעלה כאשר יש בעיה במרה עצמה, למשל, חסימה בצינור המרה, מחלה חסימתית של המרה התוך כבדית ועוד. ALP קיים גם בעצם ובשיליה, ולכן הוא גבוה אצל ילדים מתבגרים (בגלל תהליך הרמודולציה של העצם), וכן אצל מבוגרים אשר חולים במחלת פאג'ט.
30-120 IU/L
גמא גלוטמיל טרנספפטידאז GGT
אף על פי שמדובר במרקר ספציפי יותר מ־ALP לבעיות כולסטאטיות (הקשורות למערכת המרה) בכבד, האנזים GGT יכול לעלות גם אם קיים נזק נמוך, סאב קליני, לכבד. אנזים זה יכול להועיל באבחון הסיבה לעליה מבודדת של ALP
0-51 IU/L
בילירובין כללי (TOTAL bilirubin)
בילירובין הוא תוצר של מולקולת הם (חלק מהמוגלובין). הכבד אחראי לפינוי הבילירובין. הוא עושה זאת במנגנון הבא: בילירובין נלקח להפטוציטים (תאי כבד), עובר קוניוגאציה (הופך למסיס) ומופרש לצינור המרה, שמפריש את הבילירובין המסיס למעיים. עליה ברמות הבילירובין הכלליות גורמת לצהבת, ויכולה לציין בעיות אחדות. האחת - בעיה פרה-הפטית, למשל, עליה ביצור של בילירובין, דימום פנימי ואנמיה המוליטית הגורמת לייצור מוגבר של המוגלובין וכתוצאה מכך - של בילירובין. השנייה - בעיה הפטית (כבדית), למשל, בעיות בכבד עצמו המתבטאות במטבוליזם מופחת של בילירובין בין אם קוניוגאציה מופחתת של בילירובין, הפרשה מופחתת של בילירובין למעיים ועוד, לרבות הפטיטיס ויראלית או שחמת אשר יכולות לגרום לכך. הסיבה השלישית היא סיבה פוסט-הפטית: למשל, חסימה בצינור המרה.
0.1-1.2 מ"ג לדציליטר
בילירובין ישיר
אם מסתכלים על רמותיו של בילירובין ישיר בלבד, ניתן לאבחן ולשלול מחלות שנכללו בבדיקת בילירובין כללי: אם הבילירובין הישיר נורמלי, הרמה העודפת של בילירובין כללי מיוחסת לבילירובין לא ישיר (לא מצומד, שלא עבר תהליך של קוניוגציה), ויש לבחון אם הסיבה לכך היא הפטיטיס ויראלית, שחמת או המוליזה למשל, כמו גם תסמונת גילברט. אם רמות הבילירובין הישיר הן אלו שעולות, הרי שהכבד מבצע צימוד של הבילירובין באופן נורמלי, אך לא מסוגל להפריש את הבילירובין, ויש לבחון מחלות כגון תסמונת דובין ג'ונסון, חסימה של צינורות המרה על ידי אבנים או לבחון ממאירויות שעלולות לגרום לכך.
