תעלת קיל (בגרמנית: Nord-Ostsee-Kanal, "תעלת הים הצפוני-הים הבלטי") היא תעלה מלאכותית שאורכה 98 קילומטרים המחברת את הים הצפוני עם הים הבלטי. המסע בתעלה חוסך מסע בן 460 ק"מ סביב חצי האייוטלנד, מסע שהוא לא רק ארוך יותר, אלא גם מסוכן בשל הזרמים והסערות בים הצפוני. על פי אתר האינטרנט של התעלה, מדובר בנתיב המים המלאכותי העמוס בעולם. 43,000 ספינות עברו דרכו בשנת 2007. התעלה עוברת בשטח מדינת שלזוויג-הולשטיין שבגרמניה, בין ברונסביטל שעל הים הצפוני, וקיל שעל הים הבלטי.
היסטוריה
כבר במהלך המאה ה-18 חובר הים הצפוני עם הים הבלטי ב"תעלת האיידר" שהשתמשה בחלק מנהר האיידר ליצירת החיבור, בנתיב מים שאורכו הכולל 175 קילומטרים, ואורך התעלה המלאכותית בו 43 קילומטרים. התעלה הייתה צרה ורדודה, רוחבה היה רק 29 מטרים, ועומקה 3 מטרים, דבר שהגביל מאוד את כלי השיט העוברים בה.
שילוב של צרכים מסחריים וצבאיים, הביאו ליזמה לחפירת התעלה לקראת סוף המאה ה-19. החפירה החלה ביוני 1887, ו-9,000 פועלים עבדו במשך שמונה שנים על מנת לסיים את העבודה. ב-21 ביוני1895 חנך וילהלם השני, קיסר גרמניה את התעלה, וקרא לה על שמו.
בין 1907 ל-1914 הורחבה התעלה, על מנת לאפשר מעבר של ספינות מלחמה שנבנו אחרי הדרדנוט.
שני תאי שיט הותקנו בברונסביטל ובהולטנאו.
לתעלה ישנם כללים ברורים באשר לכלי השיט העוברים בה. הספינות מחולקות לשש קבוצות על פי גודלן, ובהתאם לכך עליהן לקבל הנהלת נווטים מומחים, או אף להיגרר על ידי גוררת.
