תנועת החירות של איראן (בפרסית: نهضت آزادی ايران) הוא ארגון פוליטי איראני הדוגל בביצוע רפורמות דמוקרטיות, ובקידום זכויות האדם וחירויות האזרח באיראן. הארגון נוסד ב-1961 ומילא תפקיד משמעותי במאבק נגד המשטר של מוחמד רזא שאה פהלווי ומאוחר יותר הפך לתנועת אופוזיציה בולטת ברפובליקה האסלאמית של איראן שהוקמה בעקבות המהפכה האיראנית של 1979.
היסטוריה
מהדי באזרגאן היה ממייסדי התנועה ושימש כמנהיג הראשון של התנועה
הארגון הוקם בשנת 1961 וקרא לביצוע רפורמת דמוקרטיות במהלך תקופת שלטונו של מוחמד רזא שאה פהלווי. בתחילת הדרך הובילו את הארגון מהדי באזרגאן ומחמוד טלג'אני.
לאורך שנות ה-60 וה-70 הארגון מילא תפקיד מכריע בארגון הפגנות וקידום רפורמות פוליטיות במדינה. חברי הארגון נאלצו באותה העת להתמודדו עם רדיפות ומאסרים מצד משטרו של השאה. למרות האתגרים הללו הארגון המשיך לצמוח.
הארגון היה מעורב באופן פעיל במהפכה האיראנית של 1979 שהובילה להפלת המשטר של רזא שאה פהלווי ולהקמת רפובליקה אסלאמית בהנהגתו של האייתוללה רוחאללה חומייני. לאחר המהפכה של 1979 הארגון מילא תפקיד בולט בממשל הזמני, אך השפעתו דעכה ככל שהרפובליקה האסלאמית הצליחה לצבור כוח פוליטי רב יותר.
למרות שהארגון הוצא מחוץ לחוק על ידי הממשל האיראני, הארגון עדיין ממשיך להתקיים בפועל. משנת 1980 ואילך הארגון לא הורשה להתמודד באף מערכת בחירות באיראן[1] (פרט לבחירות המקומיות של 2003 בהן מועצת שומרי החוקה לא בדקה היטב את המועמדים[2]).
לאחר מותו של באזרגאן ב-1995, אבראהים יזדי הפך למנהיג התנועה[3] והוא כיהן בתפקיד עד למותו ב-2017. משנת 2017 ואילך מוחמד תאבאסולי(אנ') הוא מנהיג התנועה.
אידאולוגיה
הארגון דוגל בקיומה של מערכת פוליטית דמוקרטית ופלורליסטית המבוססת על שלטון החוק, כיבוד זכויות אדם והפרדת הדת מהמדינה. הארגון פועל לקידום זכויותיהם של כל האיראנים, ללא קשר למוצא אתני, דת או השתייכות פוליטית.
