תחרות משוכללת מושפעת בעיקר משני כוחות עיקריים – היצע וביקוש:
הביקוש הוא הצורך של קהל הצרכנים בסחורה מסוג מסוים, והיכולת הכלכלית העומדת לרשותו על מנת לקנות סחורות אלו.
היצע הוא היכולת של היצרנים לספק סחורה מסוג מסוים, והגמול הכספי שהם זקוקים לו על מנת שהדבר ישתלם להם.
בשוק שמקיים תחרות משוכללת, ההיצע והביקוש הם הכוחות העיקריים הקובעים את מחירי הסחורות, ומשפיעים באופן ישיר על עיצוב החברה בפן המבני שלה. כוחות אלו מבוססים על שאיפתו של כל פרט לשפר את צריכתו, על ידי צריכת מוצרים ועל ידי הגדלת רווחיו.
ביקורת
השימוש במודל המניח תחרות משוכללת ככלי למחקר וגיבוש מדיניות כלכלית ספג ביקורת רבה.
חוקרים בתחום הסוציולוגיה הכלכלית טוענים שהנחות הבסיס של המודל אינן מתקיימות בעולם, בעיקר ההנחה בדבר הסימטריה ביחסי הכוחות בין היצרנים לצרכנים.
התופעה המכונה קיטוב ההון (polarization of capital) מתארת את המצב שבו מעטים (היצרנים) מחזיקים במרבית ההון, מה שמאפשר להם לנצל את כוחם ולקבוע מחירים גבוהים יותר ממחיר שיווי המשקל.[1]
ביקורת נוספת, מתחום הכלכלה, מתייחסת ליכולת של מודל כלכלי המבוסס על תנאי תחרות משוכללת לייצר תחזית קרובה למציאות. חוקרים אלה טוענים שהכלכלה היא מערכת מורכבת ולכן, כל השמטה של מרכיב מסוים עלולה לגרום לשינוי דרמטי בתחזית הכלכלית. דוגמה לכך היא מחקרו של פרופסור סטיב קין שבו הוא מראה כי השמטה של השפעת החוב מהמודלים, מנעה ממרבית הכלכלנים לחזות את המשבר הכלכלי של 2008.[2]
^Yonay, Y., & Breslau, D., "Marketing models: The culture of mathematical economics.", In Sociological forum (Vol. 21, No. 3, pp. 345–386), Kluwer Academic Publishers-Plenum Publishers