תחרות מיס ניצולת השואה (באנגלית: Miss Holocaust Survivor) היא תחרות יופי ישראלית שנוסדה בשנת 2012, ובה משתתפות נשים ניצולות השואה. התחרות אורגנה על ידי השגרירות הנוצרית הפרוטסטנטית הבינלאומית ועל ידי יד עזר לחבר. האירוע, שנערך מדי שנה בחיפה, עורר מחלוקת.[1][2] התחרות מתקיימת מדי שנה מאז 2012, למעט 2014.
היסטוריה
בשנת 2012 חברו השגרירות הנוצרית הבינלאומית ויד עזר לחבר וייסדו את תחרות מיס ניצולת השואה, שארגן שמעון סבג. האירוע, שהוצג כ"חגיגת חיים", עורר מיד ביקורת. סבג הגיב ואמר כי המשתתפות "מרגישות טוב ביחד. הן נהנות וצוחקות בחזרות. העובדה שכל כך הרבה רצו להשתתף מוכיחה שזה רעיון טוב." כמעט 300 משתתפות הגישו בקשה להשתתף בתחרות, שבסופו של דבר צומצמה ל-14 משתתפות. טווח הגילים של המשתתפות נע בין 74 ל-97. האירוע הראשון נערך ב-28 ביוני 2012, והשתתפו בו כ-600 איש, ביניהם משה כחלון ויוסי פלד. בתחרות שפטו ארבעה שופטים.
בשנת 2013 נערכה התחרות בהיכל הספורט רוממה חיפה. באירוע השתתפו כ-2,500 איש. שופטי התחרות כללו את פנינה רוזנבלום ואשת התקשורת ג'ודי שלום ניר מוזס.[3] 18 נשים השתתפו בתחרות, בגילאי 70 עד 94.[4]
בשנת 2015 השתתפו 13 נשים בתחרות שהתקיימה ב-24 בנובמבר 2015. המשתתפות סיפרו לקהל את סיפורי הישרדותן.[5] אחת השופטים באותה השנה הייתה העיתונאית ליהיא לפיד, אשתו של יאיר לפיד, שהצהירה: "אני חושבת שבחרנו בהן על פי תשוקת החיים שלהן, על פי האנרגיה שלהן. הן כל כך שמחו להיות שם על הבמה ולספר את סיפורן. כל אחת מהן רצתה בכך והזכירה את העובדה שהיא כאן כי היא רוצה שנזכור ונדבר על זה ולעולם לא נשכח. והיה משהו כל כך נוגע ללב בדרך שהן רק רצו שנבין שאנחנו צריכים לחגוג את החיים."[6][7]
בשנת 2016, מתוך 300 נשים שהגישו מועמדות לתחרות, נבחרו 14 מועמדות לגמר. מקהלה המורכבת כולה מניצולי שואה הופיעה לראשונה באירוע בו השתתפו כמעט 1,000 איש.[8] בין הנוכחים היו יונה יהב ושרה נתניהו.[9] הזוכה, אנה גריניס, הוכתרה לצלילי השיר "אישה יפה" של רוי אורביסון.[10]
בשנת 2018 נבחרה מתוך 12 המועמדות הסופיות סבתא רבתא בת 93, טובה רינגר, שנולדה בפולין ושרדה את מחנה הריכוז אושוויץ במהלך מלחמת העולם השנייה.[11]
זוכות
ביקורת
קולט אביטל, פוליטיקאית ישראלית, אמרה כי "זה נשמע לי לגמרי מקאברי. אני בעד העשרת חיים, אך תחרות חד פעמית המסתירה (ניצולות) בבגדים יפהפיים אינה מה שהולך להפוך את חייהן למשמעותיים יותר."[14]
גל מור, עורך "חורים ברשת", שאל: "מדוע יש להשתמש במוסד מתפורר, תחרותי, המדגיש את מראה הנשים כהשראה, במקום לאפשר להן לספר את סיפורן ללא גימיקים? זהו צעד אחד מ"הישרדות-שואה" או "האח הגדול אושוויץ." זה משאיר טעם רע. ניצולי שואה צריכים להיות מעל לכל אלה."[2]
הערות שוליים