תוצר הוא מונח המבטא את שוויים של כלל המוצרים (הסחורות והשירותים) שיש להם ערך כספי, שמופקים במשק מסוים. במקרו כלכלה, מקובל למדוד את התוצר במשקים מסדר גודל של מדינה, ביחידות זמן של שנה ובאמצעות דולר אמריקני.
"משק" בהקשר זה יכול להיות מוגדר באמצעות כלל האזרחים שלו או באמצעות תחומיו הגאוגרפיים, ובהתאם לשתי אפשרויות אלה קיימות שתי שיטות למדידת התוצר של משק מסוים:
- תוצר לאומי גולמי - אמידת התוצר של כלל אזרחי המשק: התל"ג מבטא את סך כל המוצרים הסופיים המופקים בתקופת זמן מסוימת (בדרך כלל שנה) נתונה במשק לאומי, בתוספת ההכנסות של גורמי ייצור מקומיים כתוצאה מפעילותם מחוץ לגבולות המדינה, והחסרה של ההכנסות של גורמי ייצור חיצוניים העובדים באותו משק (כגון עובדים זרים), לפני הפחתת הבלאי.
- תוצר מקומי גולמי - אמידת התוצר שנוצר בתחומיו הגאוגרפיים של המשק: התמ"ג מציין מדידה של הערך הכולל של התוצרים שיוצרו בשטח טריטוריאלי מסוים (לרוב מדובר על מדינה) במהלך תקופה נתונה (לרוב מדובר על שנה), לפני הפחתת הבלאי. המונח שונה מתל"ג בכך שהוא מוציא מכלל החישובים העברות כספים בין מדינות, כך שהחישוב כולל למעשה את התוצר שנוצר בתוך מדינה מסוימת ולא את התוצר שנתקבל בה.
את המילה תוצר חידש הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי.[1]
הערות שוליים
- ^ יצחק אבינרי, יד הלשון, יזרעאל, 1964, עמ' 187
