תומאס גריי

תומאס גריי
Thomas Gray
לידה 26 בדצמבר 1716
לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 ביולי 1771 (בגיל 54)
קיימברידג', ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בקינגהאמשייר עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת הפעילות מ-1742 עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת קיימברידג' עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד פרופסור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שלט המסמן את מקום הולדתו של תומאס גריי ברחוב קורנהיל 39, לונדון

תומאס גריי (באנגלית: Thomas Gray;‏ 26 בדצמבר 1716 – 30 ביולי 1771) היה משורר אנגלי, כותב מכתבים וחוקר התקופה הקלאסית באוניברסיטת קיימברידג', עמית בפטרהאוס ולאחר מכן בפמברוק קולג'. הוא ידוע בזכות שירו "אלגיה שנכתבה בחצר כנסייה כפרית", שפורסם ב-1751[1]

גריי היה בעל ביקורת עצמית גבוהה. הוא פרסם רק 13 שירים בחייו, למרות היותו פופולרי מאוד. הוא הוצע לתפקיד המשורר הלאומי (Poet Laureate) ב-1757 לאחר מותו של קולי סיבר (Cibber), אך דחה את ההצעה.[2]

ראשית חייו

אביו, פיליפ גריי, היה כותב בקשות ואמו, דורותי אנטרובס (Antrobus), הייתה טוחנת.[3] הוא היה החמישי מבין שנים עשר ילדים, והיחיד ששרד מינקות.[4] מאמר בעיתון משנת 1803 הכולל ביוגרפיה של גריי מציע שגריי כמעט מת בינקותו עקב חנק מדם. הוא התגורר עם אמו לאחר שעזבה את אביו המתעלל והחולה בנפשו.[5]

אמו של גריי שילמה עבור לימודיו באיטון קולג', שם עבדו דודיו רוברט וויליאם אנטרובס. רוברט היה המורה הראשון של גריי ועזר לעורר אצל גריי אהבה לבוטניקה ולמדעים התצפיתיים. דודו השני של גריי, ויליאם, הפך למורה שלו.[6] הוא נזכר בימי בית הספר שלו כתקופה של אושר גדול, כפי שניכר ב"אודה על זיכרון רחוק מאיטון קולג'" (Ode on a Distant Prospect of Eton College).

גריי היה ילד עדין ומלומד שבילה את זמנו בקריאה והימנעות מאתלטיקה. הוא גר בבית דודו ולא בקולג'. היו לו שלושה חברים קרובים באיטון: הוראס וולפול, בנו של ראש הממשלה רוברט וולפול ; תומאס אשטון; וריצ'רד ווסט, בנו של ריצ'רד ווסט אחר (שהיה לזמן קצר הלורד צ'נסלור של אירלנד). הארבעה התגאו בסגנונם, בחוש ההומור שלהם ובהערכתם ליופי. הם כונו "הברית המרובעת".[7] כינויו של גריי ב"ברית המרובעת" היה אורוזמדס, "האלוהות הזורואסטרית, המוזכרת ב"מלכות היריבה" של המחזאי נתניאל לי (Nathaniel Lee) כ'אל נורא' שממערתו מוציא גניחות וצווחות כדי לחזות את נפילת בבל.[8]

בשנת 1734, גריי עבר לפיטרהאוס, קיימברידג'. הוא חש אי שביעות רצון מתוכנית הלימודים. הוא כתב מכתבים לחברים שבהם פירט זאת: המאסטרים ("משוגעים מגאווה") והחברים ("ישנוניים, שיכורים, משעממים, אנאלפביתים"). משפחתו ייעדה אותו להיות עורך דין, אך הוא בילה את רוב זמנו כתלמיד תואר ראשון בקריאת ספרות קלאסית ומודרנית, ובניגון ויוואלדי וסקרלטי על צ'מבלו. על פי מסורת הקולג', הוא עזב את פיטרהאוס למכללת פמברוק לאחר שהיה קורבן למתיחה בידי בוגרי תואר ראשון. גריי פחד מאש, והצמיד קורה מחוץ לחלון שלו, אליה אפשר היה לקשור חבל. בוגרי תואר ראשון העירו אותו עם אש שהוצתה בשבבים, וגריי טיפס במורד החבל אך נחת בגיגית מים שהונחה מתחת לחלון שלו.[9]

בשנת 1738 ליווה את חברו הוותיק ללימודים וולפול בסיור הגדול שלו באירופה, אולי על חשבונו של וולפול. השניים הסתכסכו ונפרדו בטוסקנה כי וולפול רצה להשתתף במסיבות אופנתיות וגריי רצה לבקר בעתיקות. הם התפייסו לאחר כמה שנים. וולפול עזר מאוחר יותר בפרסום שירתו של גריי. כאשר גריי שלח את השיר המפורסם ביותר שלו, "אלגיה", לוולפול, וולפול שלח את השיר ככתב יד והוא הופיע במגזינים שונים. לאחר מכן גריי פרסם בעצמו את השיר וקיבל את הקרדיט המגיע לו.[3]

כתיבה ואקדמיה

גריי השתקע בכתיבת שירים ב-1742, בעיקר לאחר מותו של חברו הקרוב ריצ'רד ווסט, מה שהיווה השראה ל"סונטה על מותו של ריצ'רד ווסט". הוא עבר לקיימברידג', החל בתוכנית עצמית ללימוד ספרות. הוא הפך לעמית, תחילה בפיטרהאוס, ואחר כך בפמברוק קולג', קיימברידג'. לדברי בריטניקה, גריי עבר לפמברוק לאחר שהסטודנטים בפטרהאוס עשו לו מתיחה.[10]

גריי בילה את רוב חייו כמלומד בקיימברידג', ורק מאוחר יותר שב לנסוע. הוא היה משורר לא פורה. יצירותיו שנאספו ופורסמו במהלך חייו מסתכמות בפחות מ-1,000 שורות. עם זאת, הוא נחשב למשורר הבכיר בשפה האנגלית של אמצע המאה ה-18. בשנת 1757, הוצע לו תפקיד המשורר הלאומי (Poet Lauret), והוא סירב לו. גריי ביקר עצמו בחריפות ופחד מכישלון ופרסם רק שלושה עשר שירים במהלך חייו. פעם כתב שהוא חושש שעבודותיו שנאספו "ייחשבו בטעות ליצירות של פרעוש". וולפול אמר כי "הוא מעולם לא כתב שום דבר בקלות, מלבד דברי הומור".[11] גריי נודע כאחד מ"משוררי בית הקברות" של סוף המאה ה-18, יחד עם אוליבר גולדסמית', ויליאם קופר וכריסטופר סמארט. גריי אולי הכיר את האנשים האלה, כי חלק עמם רעיונות בנוגע לתמותה, והסופיות והנשגבות של המוות.

בשנת 1762 התפנה ראש קתדרת רגיוס להיסטוריה מודרנית בקיימברידג', משרה שנשאה שכר של 400 פאונד, לאחר מותו של שלט טרנר, וחבריו של גריי לחצו על הממשלה ללא הצלחה כדי להבטיח לו את התפקיד. גריי הפסיד ללורנס ברוקט, אך התפקיד נמסר לו ב-1768 לאחר מותו של ברוקט.[12]

שירים

  • "אודה על המעיין" (Ode on the Spring, נכתב ב-1742)[13]
  • "על מותו של ריצ'רד ווסט" (On the Death of Richard West, נכתב ב-1742)[14]
  • "אודה על מותו של חתול אהוב, שטבע בגיגית של דגי זהב" (Ode on the Death of a Favourite Cat, Drowned in a Tub of Goldfishes, נכתב ב-1747)[15]
  • "אודה למראה מרחוק של איטון קולג'" (Ode to a Distant Prospect of Eton College, נכתב ב-1747 ופורסם בעילום שם)[16]
  • "אלגיה שנכתבה בחצר כנסייה כפרית" (Elegy Written in a Country Churchyard, נכתבה בין 1745 ל-1750)[17]
  • "ההתקדמות של השירה: אודה פינדרית" (The Progress of Poesy: A Pindaric Ode, נכתבה בין 1751 ל-1754)[18]
  • "המשורר הנודד: אודה פינדרית" (The Bard: A Pindaric Ode, נכתב בין 1755 ל-1757)[19]
  • "אחיות הגורל: אודה" (The Fatal Sisters: An Ode, נכתב ב-1761)[20]

יצירת המופת "אלגיה"

ייתכן שגריי החל לכתוב את היצירה המפורסמת ביותר שלו, Elegy Written in a Country Churchyard, בבית הקברות של כנסיית סנט ג'יילס בסטוק פוגס (Stoke Poges), בקינגהאמשייר, ב-1742. מספר שנים הותיר אותה לא גמורה, והשלים אותה ב-1750[21] (אלגיה היא שיר במבנה מסוים). השיר פורסם על ידי רוברט דודסלי בפברואר 1751 והיה סנסציה ספרותית. הטון הרפלקטיבי, הרגוע והסטואי שלו זכה להערצה רבה, והוא זכה לחיקוי, ציטוט ותרגום ללטינית ויוונית. זה עדיין אחד השירים הפופולריים והמצוטטים ביותר בשפה האנגלית.[22]

בשנת 1759, במהלך מלחמת שבע השנים, לפני קרב מישורי אברהם, אומרים שהגנרל הבריטי ג'יימס וולף דיקלם אותו לאחד מקציניו, והוסיף, "הייתי מעדיף להיות מחבר השיר הזה מאשר לזכות בתפארת הניצחון על הצרפתים מחר".[23]

אנדרטה בסטוק פוג'ס, עליה חקוקה האלגיה של גריי

"האלגיה" זכתה להכרה מיד בזכות יופיה ומיומנותה. יש בה ביטויים רבים שנכנסו ללקסיקון האנגלי, בזכות עצמם או לאחר שצוטטו ביצירות אחרות. אלה כוללים את:

  • "שבילי התהילה" (The Paths of Glory) סרט אנטי-מלחמתי משנת 1957 על מלחמת העולם הראשונה, בהפקה ובכיכוב קירק דאגלס, ובבימויו של סטנלי קובריק, המבוסס על רומן בעל אותו שם מאת האמפרי קוב.
  • "אש שמימית" (Celestial fire)
  • "איזה מילטון חסר תהילה ואילם" (Some mute inglorious Milton)
  • "הרחק מהמון מתהולל" (Far from the Madding Crowd) – כותרתו של רומן מאת תומאס הרדי, על בסיסו צולמו מספר סרטים.
  • "פעמים רבות נולד פרח להסמיק בלא שייראה, ולבזבז את המתיקות שלו על אוויר המדבר" (Full many a flower is born to blush unseen, and waste its sweetness on the desert air), מצוטט לעיתים קרובות, כולל על ידי אנני סאבוי (סוזן סרנדון) בסרט בול דורהם (Bull Durham)
  • "המוזה שלא כונתה בשם", ומילולית: "המוזה חסרת האותיות" (The unlettered muse)
  • "רוח טובה" (Kindred spirit)
איור תומאס גריי מאת ויליאם בלייק

"אלגיה" דנה בנושאים ובהם מוות ואחר המוות. נושאים אלה בישרו את התנועה הגותית הקרבה. אולי גריי מצא השראה לשירו מביקור באתר הקבר של דודתו, מרי אנטרובס. הדודה נקברה בבית הקברות ליד חצר הכנסייה של סנט ג'יילס, בה גריי ואמו נהגו לבקר. שם נקבר מאוחר יותר גריי עצמו.[24]

גריי כתב גם שירה קלה, כולל "אודה על מותו של חתול אהוב, שטבע באמבטיה של דגי זהב", אלגיה מבודחת על החתול של הוראס וולפול. אפילו השיר ההומוריסטי הזה מכיל כמה מהשורות המפורסמות ביותר של גריי. לוולפול היו שני חתולים: זארה וסלימה. חוקרים רומזים לשם סלימה המוזכר בשיר.[25] לאחר הסצנה עם צמד המילים "איזה לב נשי יכול לבוז לזהב? איזה חתול סולד מדגים?", השיר עובר למסקנתו הפתגמית בעלת המשמעויות המרובות: "למועדף אין חבר", "דע שאי אפשר לפצות על צעד שגוי אחד" ו"לא כל הנוצץ זהב". וולפול הציג מאוחר יותר את אגרטל החרסינה הקטלני על הדום בביתו בסטרוברי היל, (Strawberry Hill), שם הוא עד היום.

מכתביו של גריי ששרדו מציגים גם את ההתבוננות החדה שלו ואת חוש ההומור השובב שלו. הוא ידוע במשפט, "במקום שבו בורות היא אושר, טיפשית להיות חכם", מתוך "אודה למראה מרחוק של איטון קולג'". נטען שהאודה שופעת דימויים המוצאים "מראה בכל נפש". סמואל ג'ונסון אמר על השיר, "אני שמח להסכים עם הקורא הממוצע... חצר הכנסייה שופעת דימויים המוצאים מראה בכל נפש, ורגשות שכל חיק מחזיר אליהם הד".[3] שירו של גריי הוא ברוח הסגנון הספרותי של אמצע המאה, שכלל כתיבה על "רגשות אוניברסליים".[26] ג'ונסון הוסיף שגריי דיבר ב"שתי שפות" – בשפה "ציבורית" ו"פרטית". לפי ג'ונסון, הוא היה צריך לדבר יותר בשפתו הפרטית כפי שעשה בשירו "אלגיה".[27]

צורניות

"השעות" מאת מריה קוסוויי, איור לשירו של גריי "אודה על המעיין", המתייחס לשורות "הנה! שם מופיעות השעות סמוקות-החזה, רכבת ונוס היפה"

גריי החשיב את שתי האודות הפינדאריות שלו, "התקדמות הפואזיה" ו"המשורר הנודד, הפייטן", כיצירותיו הטובות ביותר. אודות פינדאריות אמורות להיכתב באש ותשוקה, בניגוד לאודות הורטיאניות שהן רגועות ווהגותיות יותר, כמו "אודה למראה מרחוק" של איטון קולג'. "הפייטן" מספר על משורר ולשי פרוע המקלל את המלך הנורמני אדוארד הראשון לאחר כיבוש ויילס, ומנבא את נפילתו של בית פלנטג'נט. ההתרחשות מלודרמטית, ומסתיימת בכך שהפייטן משליך את עצמו אל מותו מראש ההר.

כאשר חובותיו המקצועיים אפשרו, גריי נדד ברחבי בריטניה למקומות בהם יורקשייר, דרבישייר, סקוטלנד ובעיקר אזור האגמים (הוא כתב יומן בשם "יומן מביקור במחוז האגמים" ב-1769) בחיפוש אחר נופים ציוריים ומונומנטים עתיקים. אלמנטים אלה לא זכו בדרך כלל להערכה בתחילת המאה ה-18, כאשר הטעם הפופולרי עבר לסגנונות קלאסיים באדריכלות ובספרות, ורוב האנשים אהבו את הנוף שלהם מרוסן ומטופח. הפרטים הגותיים המופיעים באלגיה ובשיר על הפייטן הנודד הם חלק מהאותות המבשרים של התנועה הרומנטית ששלטה בתחילת המאה ה-19, כאשר ויליאם וורדסוורת' ושאר משוררי האגם לימדו אנשים להעריך את הציורי, הנשגב והגותי.[28] גריי שילב צורות מסורתיות ודיקציה פואטית עם נושאים ודרכי ביטוי חדשים, ועשוי להיחשב מבשר ממוקד קלאסי של התחייה הרומנטית.[דרוש מקור]

הקשר של גריי למשוררים הרומנטיים מורכב. בהקדמות למהדורות 1800 ו-1802 של "הבלדות הליריות" של וורדסוורת' וסמואל טיילור קולרידג', וורדסוורת' ציין את "הסונטה על מותו של ריצ'רד וסט" של גריי כדי להדגים את מה שלדעתו יש להתנגד לו בשירה, והכריז שזה היה

"גריי, שעמד בראשם של אלה שניסו, לפי הנמקותיהם, להרחיב את מרחב ההפרדה בין פרוזה ושירה מטרית, והיה יותר מכל אדם אחר משוכלל באופן מוזר במבנה הדיקציה הפואטית שלו."[29]

גריי כתב במכתב לווסט, ש"שפת העידן היא לעולם לא שפת השירה".[29]

מותו

לוח צמוד לקברו של תומאס גריי בחצר הכנסייה של סטוק פוגס

גריי מת בקיימברידג', ונקבר לצד אמו בחצר הכנסייה של כנסיית סנט ג'יילס, סטוק פוגס, התפאורה הנחשבת (אם כי השנויה במחלוקת) של האלגיה המפורסמת שלו.[30] עדיין ניתן לראות שם את קברו. אנדרטה שפיסל ג'ון בייקון הוקמה במנזר וסטמינסטר זמן קצר לאחר מותו.[31]

ביקורת

גריי הוא נושא לדיון אקדמי. יש חוקרים שמנתחים את עבודתו על רקע השימוש שלו בשפה והשראתו מהקלאסיקה היוונית והשירה הנורדית.[32] יש חוקרים, בהם ג'ורג' האגרטי, שמתמקדים ביחסים של גריי עם גברים אחרים, בוחנים את מכתביו ושירתו ומחפשים מקרים של "אהבה של גבר לגבר" ו"תשוקה חד-מינית".[8]

אותות כבוד

  • הביוגרף של גריי, ויליאם מייסון, הקים לו אנדרטה, שתוכננה על ידי ג'ון בייקון האב, בפינת המשוררים במנזר וסטמינסטר בשנת 1778.[33]
  • ג'ון פן מסטוק ארגן בנייה של אנדרטת זיכרון לגריי ליד חצר הכנסייה של סנט ג'יילס ועליה חרוטים קטעים מה"אלגיה".
  • לוח בקורנהיל, לונדון, מציין את מקום הולדתו.

לקריאה נוספת

  • The Poems of Thomas Gray, William Collins, Oliver Goldsmith, ed. R. Lonsdale (1969; repr. 1976)
  • Thomas Gray, The Complete Poems ..., ed. H. W. Starr, J. R. Hendrickson (1966; repr. 1972)
  • Thomas Gray, Correspondence of Thomas Gray, ed. P. Toynbee, L. Whibley (3 vols., 1935; rev. H. W. Starr 1971)
  • Robert L. Mack, Thomas Gray. A Life (2000)[34]
  • A. L. Sells, Thomas Gray His Life and Works (1980)
  • R. W. Ketton-Cremer, Thomas Gray (1955)
  • David Cecil, Two Quiet Lives (1948) [on Dorothy Osborne; Thomas Gray]
  • D. Capetanakis, 'Thomas Gray and Horace Walpole', in Demetrios Capetanakis A Greek Poet in England (1947), pp. 117–124.
  • P. van Tieghem, La poesie de la nuit et des tombeaux en Europe au XVIII siecle (1922)
  • Haggerty, George E. Men in Love: Masculinity and Sexuality in the Eighteenth Century. Columbia University Press, 1993.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תומאס גריי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Thomas Gray | English poet". Encyclopedia Britannica. נבדק ב-2019-12-12.
  2. ^ Gray, Thomas. The poetical works of Thomas Gray: containing his poems and correspondence, with memoirs of his life and writings. Vol. 1, Printed for Harding, Triphook, and Lepard, 1825. Nineteenth Century Collections Online, link.gale.com/apps/doc/ZIGUXF727905683/NCCO?u=maine_orono&sid=bookmark-NCCO&xid=4d437883&pg=59. Accessed 8 Dec. 2022.
  3. ^ 1 2 3 Joseph Black (ed.). The Broadview Anthology of British Literature (Second ed.). Broadview Press. pp. 1516–1517.
  4. ^ John D. Baird, 'Gray, Thomas (1716–1771)', Oxford Dictionary of National Biography (Oxford University Press, 2004) Accessed 21 February 2012
  5. ^ A. W. Ward & A. R. Waller (ed.). "Gray's Family and Life". The Cambridge History of English and American Literature in 18 Volumes (Volume 10 ed.). נבדק ב-15 באפריל 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ A. W. Ward & A. R. Waller (ed.). "Gray's family and life". The Cambridge History of English and American Literature in 18 Volumes (Volume 10 ed.). נבדק ב-15 באפריל 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ A. W. Ward & A. R. Waller (ed.). The Cambridge History of English and American Literature in 18 Volumes (Volume 10 ed.). נבדק ב-15 באפריל 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 Haggerty, George E. (1999). Men in Love: Masculinity and Sexuality in the Eighteenth Century. New York: Columbia University Press.
  9. ^ Walker, Thomas Alfred (1935). Peterhouse. Cambridge: W. Heffer and Sons Ltd.
  10. ^ "Britannica Article". נבדק ב-15 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Walpole, Letters, vi. 206
  12. ^ Edmund William Gosse, Gray (London: Macmillan, 1902), p. 133 at books.google.com
  13. ^ "Analysis of Ode on Spring by Thomas Gray". Poem Analysis. 2016-12-29. נבדק ב-2019-12-12.
  14. ^ "Thomas Gray Archive : Texts : Poems : Sonnet [on the Death of Mr Richard West]". www.thomasgray.org. נבדק ב-2019-12-12.
  15. ^ "Thomas Gray Archive : Texts : Poems : Ode on the Death of a Favourite Cat, Drowned in a Tub of Gold Fishes". www.thomasgray.org. נבדק ב-2019-12-12.
  16. ^ "Thomas Gray Archive : Texts : Poems : Ode on a Distant Prospect of Eton College". www.thomasgray.org. נבדק ב-2019-12-12.
  17. ^ "Thomas Gray Archive : Texts : Poems : Elegy Written in a Country Churchyard". www.thomasgray.org. נבדק ב-2019-12-12.
  18. ^ "Thomas Gray: The Progress of Poesy. A Pindaric Ode". spenserians.cath.vt.edu. נבדק ב-2019-12-12.
  19. ^ "The Bard". www.english.upenn.edu. נבדק ב-2019-12-12.
  20. ^ "Eighteenth-Century Poetry Archive / Works / The Fatal Sisters: An Ode. (Thomas Gray)". www.eighteenthcenturypoetry.org. נבדק ב-2019-12-12.
  21. ^ Letter, dated 12 June 1750, in which Gray sent the completed poem to Horace Walpole. Thomas Gray website.
  22. ^ Elegy written in a country church-yard: with versions in the Greek, Latin, German, Italian, and French languages, Nabu Press (repr. 2010.)
  23. ^ Gosse, Edmund (2011). Gray. Cambridge: Cambridge University Press. p. 145. ISBN 9781108034517. נבדק ב-24 בדצמבר 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  24. ^ Miller, John J. "Meditation on Mortality". The Wall Street Journal. נבדק ב-15 באפריל 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Pattison, Robert (1979). "Gray's 'Ode on the Death of a Favourite Cat': A Rationalist's Aesthetic". University of Toronto Quarterly. 49 (2): 156–165. doi:10.3138/utq.49.2.156. ISSN 1712-5278.
  26. ^ Joseph Black (ed.). The Broadview Anthology of British Literature. Broadview Press. pp. 1516–1517.
  27. ^ "Biography: Thomas Gray". Poetry Foundation. 26 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Kalter, Barrett (2003). "DIY Gothic: Thomas Gray and the Medieval Revival". ELH. 70 (4): 989–1019. doi:10.1353/elh.2004.0006. ISSN 0013-8304. JSTOR 30029910.
  29. ^ 1 2 Abrams, M. H.; et al. (1979). The Norton Anthology of English Literature. Vol. 2 (Fourth ed.). New York: W. W. Norton & Company. p. 167. ISBN 0-393-95039-5.
  30. ^ Wilson, Scott. Resting Places: The Burial Sites of More Than 14,000 Famous Persons, 3d ed.: 2 (Kindle Location 18533). McFarland & Company, Inc., Publishers. Kindle Edition.
  31. ^ Dictionary of British Sculptors 1660-1851 by Rupert Gunnis
  32. ^ WILLIAMS, KELSEY JACKSON (2014). "Thomas Gray and the Goths: Philology, Poetry, and the Uses of the Norse Past in Eighteenth-Century England". The Review of English Studies. 65 (271): 694–710. doi:10.1093/res/hgu024. ISSN 0034-6551. JSTOR 24541144.
  33. ^ Monument to Thomas Gray, Poets' Corner, Westminster Abbey.
  34. ^ Mack, Robert L. (2000). Thomas Gray: A Life. Yale University Press. ISBN 978-0-300-08499-3.