תוכנית ההתבצרות השווייצרית על שני קווי ביצורים: האחד (באדום) על גבולות המדינה, והשני (בכחול) על גדות רכס האלפים בתוך המדינה.בונקר שווייצרי ממוצב לימאט, קיים מאז מלחמת העולם השנייה.תעלה באורח 7.6 קילומטרים מתוך מבצר פורגלס, סנט גאלן (קנטון).
ההתבצרות הלאומית (בצרפתית: réduit national) הוא הכינוי לאסטרטגית מלחמה צבאית הגנתית שהגתה שווייץ במלחמת העולם השנייה מתוך חשש לפלישת גרמניה הנאצית לשטחה והפרה של הנייטרליות המדינית שלה. האסטרטגיה התבססה על הקמת שני קווי אש, האחד על גבולותיה של שווייץ והשני על הרי האלפים היושבים בליבה של הארץ, ועל גיוס העם השווייצרי כולו למאבק נגד פלישה גרמנית אפשרית, אפילו בלוחמת גרילה. במקרה של מלחמה, צבא שווייץ, הקטן והחלש ביחס למקבילו הגרמני, יכול היה לנצל את הטופוגרפיה ההררית של ארצו ולכפות על גרמניה לוחמת שחיקה.
הוגה האסטרטגיה היה הגנרלאנרי גיזאן. שווייץ, כמדינה נייטרלית, חששה מפני גורל דומה לזה של ארצות נייטרליות אחרות באירופה שנשאבו לתוך המלחמה, והתכוננה לפלישה של מדינות הציר לארצה (אכן הייתה קיימת תוכנית פלישה גרמנית לשווייץ ואינטרס גרמני לספח את שווייץ בדומה לאנשלוס כחלק מ"מבצע טננבאום").
המנהל, הגאוגרפיה, הלך הרוח האזרחי ועוד תרמו למעמדה של שווייץ ביחס לרוב מדינות אירופה האחרות בהתמודדות מול גרמניה. מבנה השלטון בשווייץ הוא כזה המנטרל את כוחו של הממשל המרכזי, שלא יכול להכריז על כניעת המדינה. הטופוגרפיה ההררית של המדינה הייתה בולמת את עיקר הפעילות של הלופטוואפה בשמיה ובולמת גם את הבליצקריג של הצבא הגרמני. העם השווייצרי, על כל פלגיו האתניים, היה קנאי לריבונות שלו ולנבדלות שלו משכניו, הגרמנים, הצרפתים והאיטלקים, ורשויות השלטון קראו להתנגדות עממית מזוינת מול כל פולש אפשרי. בסופו של דבר, להרתעה שיצרה האסטרטגיה הייתה השפעה על כך שגרמניה לא פלשה לשווייץ במהלך המלחמה, וזאת אף על פי ששווייץ הופצצה אווירית בידי הצדדים הלוחמים ושהצבא השווייצרי הפיל מטוסים הן של מדינות הציר והן של בעלות הברית שהפרו את תחום הטריטוריה האווירית שלה. תוכנית ההתבצרות הלאומית תרמה למיתוס על סגולותיה הצבאיות של שווייץ ויכולתה להגן על עצמה בעיתות מלחמה בלי להתערב ישירות ובכך לשמור על נייטרליות.
