כאשר ניגשים לנושא תודעת בעלי חיים, מתעוררים מספר קשיים, בעיקר מכיוון שלבעלי חיים חסרה היכולת לתקשר בשפה אנושית, ולכן אינם מסוגלים לספר לנו על חוויותיהם. כמו כן, יש הגורסים כי לבעלי החיים אין כלל תודעה או רגשות, ולכן לחייהם אין שום ערך, ופגיעה בהם היא תקינה מבחינה מוסרית. הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-17רנה דקארט, למשל, טען שרק לבני אדם יש תודעה, וכתוצאה מכך הצדיק התעללות בבעלי חיים.
תודעת בעלי החיים נחקרת באופן פעיל מעל ל-100 שנה. בשנת 1927 פרסם הפסיכולוג האמריקאי הארווי קאר מאמר בנושא הפונקציונליזם של בעלי חיים, ובו טען כי נדרש ידע מוקדם ומעמיק בתודעה האנושית על מנת להבין את תודעת בעלי החיים. בשנת 1985 פרסם מאמר נוסף בנושא זה ובו המליץ להתחקות אחר ההתפתחות של תודעה עצמית, תפיסה, תקשורת, התכוונות, אמונות והתבוננות פנימית בעוברים אנושיים, תינוקות וילדים.
רקע פילוסופי
רנה דקארט טען כי רק אצל בני האדם קיימת תודעה, והיא לא קיימת בבעלי חיים אחרים.
בעיית גוף-נפש בפילוסופיה בוחנת את הקשר בין המוח לבין הגוף, ובמיוחד את הקשר בין התודעה לבין המוח.
קיימות שתי גישות עיקריות לבעיה זו:
תומכי הדואליזם יוצרים הבחנה חדה בין תחומי הרוח לדברים הגשמיים.
תומכי המוניזם טוענים שקיים רק גורם יחיד האחראי למופעים השונים בטבע, וכי רוח וחומר הם שני היבטים שונים של אותו גורם.
הבעיה נדונה עוד בימי אריסטו על ידי תלמידיו. במיוחד עסק בה רנה דקארט במאה ה-17, והגיע למסקנה כי רק בני האדם מסוגלים להבחין בין תחומי הרוח לדברים גשמיים. לשיטתו, דואליזם תקף לבני האדם בעוד שמוניזם מיטיב לתאר בעלי חיים.
ברנרד רולן (אנ') מאוניברסיטת המדינה של קולורדו כתב שבארצות הברית עד 1989 וטרינרים הונחו להתעלם מכאבים אצל בעלי חיים. לאחר מכן החלו מספר מחקרים וחקיקות, וכיום רוב החוקרים מסכימים כי בעלי החיים הם בעלי תחושתיות, הם מרגישים כאב, והם בעלי רגשות בסיסיים ומודעות חלקית.
מחקר מדעי
החל מהמאה ה-21 הצליחו חוקרים במדעי המוח להוכיח קשרים רבים בין מערכת העצבים לבין התודעה, וכן למצוא בסיס ביולוגי לרגשות ומחשבות. עם החוקרים בתחום הזה נמנים אנטוניו דמסיו וג'רלד אדלמן.
הסופר המדעי יוג'ין לינדן כתב מאמר בשם "קינת התוכי" שבו מוצגות דוגמאות רבות של התנהגויות אינטליגנטיות של מגוון מינים של בעלי חיים, שמהן הוא מסיק כי לבעלי חיים יש רגשות ותודעה הדומים לאלה של בני אדם.
מבחני תודעה לבעלי חיים
במסגרת המחקר המדעי נערכו מספר רב של מבחני תודעה לבעלי חיים. להלן סקירה של המבחנים העיקריים.
מבחן המראה מורכב מבדיקה המוכיחה כי יצור חי מודע לדמותו המשתקפת במראה. המבחן פותח בשנת 1970 על ידי הפסיכולוג גורדון גאלופ ג'וניור.
הבדיקה מתבצעת באופן הבא: בזמן שבעל חיים (או תינוק אנושי) ישן, מסמנים סימן בעורו באזור שלא ניתן לראות ישירות אלא רק בהשתקפות במראה. לאחר שהוא מתעורר, אם הוא מזהה את הסימן ונוגע בו, זו אינדיקציה לכך שהוא מודע להשתקפותו במראה.
אחת הביקורות על מבחן המראה היא שהוא מתמקד רק בראייה, בעוד מיני בעלי חיים שונים מסתמכים יותר על חושים אחרים, למשל חוש הריח אצל כלבים.
שפה
יש חוקרים הסבורים שאפשר לפרש את קולותיהם של בעלי חיים, ללמוד מהם על מחשבותיהם ולהסיק כי הם בעלי תודעה. מספר מחקרים הנוקטים גישה זו הוכיחו כי קולותיהם של תינוקות מעידים על תודעה אנושית.
חוק זיף יכול לסייע בבדיקה אם נתוני תקשורת אצל בעלי החיים מצביעים על שפה טבעית אינטליגנטית. מספר חוקרים השתמשו בחוק זה על מנת ללמוד את שפת הדולפינן.
כאב או סבל
על פי רוב ההגדרות, היכולת להרגיש סבל מעידה על תודעה, בניגוד לכאב, שבהגדרתו הוא פיזי.
תחושתיות היא אחד ממרכיבי התודעה. רוב החוקרים מסכימים כי לבעלי חיים יש יכולת להרגיש הנאה או כאב, אך חלוקים בדעותיהם לגבי יכולתם לחוש סבל.
בשנת 2012 ערכה קבוצת מדענים כנס על תודעת בעלי החיים באוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה. הכנס הוקדש לזכר פרנסיס קריק, ביולוג מולקולרי, ממגלי מבנה ה-DNA ומדען מוח מוערך. בסיום הכנס, המדענים הצהירו בפומבי על קיומה של תודעה בבעלי חיים שאינם אנושיים. סיכום הוועידה מכונה "הצהרת התודעה של קיימברידג'".
