תבנית אפלה היא ממשק משתמש שתוכנן בקפידה כדי לבצע מניפולציות על משתמשים, להערים עליהם ולגרום להם לבצע פעולות שלא התכוונו לבצע מלכתחילה, לעיתים אף מבלי שהיו מודעים לביצוע הפעולה, למשל, קניית ביטוח למוצר שנרכש מבלי שהרוכש התכוון לכך, או ביצוע קנייה חוזרת ונשנית במקום קנייה חד פעמית לה התכוון הרוכש.[1][2][3] התחדיש, הדפוס האפל, הוטבע על ידי הארי בריגנול (Harry Brignull) ב-28 ביולי 2010 עם רישום darkpatterns.org, "ספרייה אשר נועדה להצביע על אתרים עם ממשקי משתמש הכוללים טכניקות מטעות ומתעתעות, לנקוב בשמות האתרים ובשמות החברות המפעילות את האתרים על מנת לביישן".[4][5][6] הגדרה רחבה יותר של תבנית אפלה הוא מקרה בו ממשק המשתמש מעדיף את טובת בעלי האתר על טובתם של הגולשים באתר.[7]
תבניות פיתוי והחלפה
אתרים העושים שימוש בתבניות פיתוי והחלפה (אנ') מפרסמים מוצר או שירות בחינם (או במחיר מוזל מאוד) שלחלוטין אינו זמין או קיים במלאי בכמויות קטנות. לאחר שנראה כי המוצר כבר אינו זמין, מוצגים מוצרים אחרים הדומים למוצר המפורסם (אך עם מחירים גבוהים יותר או באיכות פחותה) בפני הצופה באתר.[8][9]
ביוש
כאשר עיצוב מנסה לבייש משתמש שינסה לבצע פעולה מסוימת. לדוגמה, כאשר האפשרות להפסיק קבלת עלון בדוא"ל מוצג באופן שנועד לבייש את מי שיבחר באפשרות זו.[10]
הפניה לכיוון שגוי
שיטה זו נפוצה בהתקנות תוכנה, שם מוצג למשתמש כפתור בצורה של כפתור המשך טיפוסי. מקובל לקבל את תנאי השירות של התוכנית, ולכן תבנית אפלה תראה כפתור בולט "אני מאשר/ת תנאים אלה" שמבקש מהמשתמש לקבל את תנאי התוכנית שאינם קשורים לאלו שהוא מנסה להתקין.[11] מכיוון שהמשתמש בדרך כלל יאשר את התנאים מכוח ההרגל, תותקן התוכנית הלא קשורה. מחברי תוכנת ההתקנה עושים זאת מכיוון שהם מקבלים תשלום על ידי מחברי התוכנית הלא קשורה עבור כל התקנה שהם רוכשים. המסלול האלטרנטיבי להתקנה, המאפשר למשתמש לדלג על התקנת התוכנית הלא קשורה, מוצג בצורה פחות בולטת,[12] או נראה נוגד את האינטואיציה (כמו למשל דחיית תנאי השירות).
דפוס זה משמש גם לאתרי אינטרנט מסוימים, שבהם מוצג למשתמש דף שמבקש מידע שאינו נדרש. לדוגמה, אדם היה ממלא שם משתמש וסיסמה בדף אחד, ולאחר לחיצה על כפתור "הבא", המשתמש מתבקש לציין את כתובת הדוא"ל שלו עם כפתור "הבא" אחר כאפשרות היחידה.[13] לא מובן מאליו שאפשר לדלג על הצעד ופשוט ללחוץ על "הבא" מבלי להזין את המידע האישי המבוקש, האתר פשוט ממשיך לעמוד הבא. במקרים מסוימים, הדרך לדלג על הצעד גלויה, אך אינה מוצגת ככפתור (במקום זאת, בדרך כלל, מוצגת כקישור קטן ומאפיר) כך שהיא לא תבלוט למשתמש.[14] דוגמאות נוספות לאתרים המשתמשים בדפוס זה הן אלו המציעות דרך להזמין חברים על ידי הזנת כתובת הדוא"ל שלהם, העלאת תמונת פרופיל,[15] או רישום תחומי עניין.
מלכודת יציאה
מלכודת יציאה או עיצוב רשת עם שלוש רמות לכידה,[16] מספקת מסלול קל או פשוט להיכנס למשהו, אך קשה לצאת ממנו. דוגמאות ליישום מכשירים כאלה על ממשקי אינטרנט כוללים עסקים המחייבים מנויים להדפיס ולשלוח את בקשת ביטול המינוי לאתר.
מחקר על תבנית אפלה
מחקר שנערך בשנת 2019 בדק את המתרחש ב-11,000 אתרי קניות באינטרנט. זוהו 1,818 תבניות אפלות והן קובצו ל-15 קטגוריות.[17] פרקטיקות של תבניות אפלות נגד שמירת הפרטיות במדיה החברתית מתועדות בשני פרסומים משנת 2016.[18] ו-2017[19]
מועצת הצרכנות הנורווגית (Forbrukerrådet) פרסמה את הדו"ח "הונאה על ידי עיצוב" בשנת 2018 המתאר עיצובים מטעים של ממשקי משתמש עם פלטפורמות פופולריות של מדיה חברתית.[20]
חוקיות
תקנת הגנת המידע הכללית של האיחוד האירופי מחייבת כי הסכמתו המודעת של המשתמש לעיבוד המידע האישי שלהם תהיה חד משמעית, תינתן ברצון חופשי ותהיה ספציפית לכל שימוש במידע האישי. זה נועד למנוע ניסיונות לגרום למשתמשים ללא ידיעה לתת את כל הנתונים האישיים שלהם כברירת מחדל (ובכך להפר את התקנה).[21][22][23][24][25]
באפריל 2019 פרסם משרד נציבות המידע בבריטניה (ICO) קוד תכנון מוצע לתפעול שירותי רשתות חברתיות כאשר משתמשים בהם קטינים, האוסר על שימוש בהמרצה nudges כדי למשוך משתמשים לאופציות שיש בהן הגדרות פרטיות חלשות. קוד זה ניתן לאכיפה תחת ה-GDPR.[26]
ב־9 באפריל 2019, הציגו הסנאטורים האמריקניים דב פישר ומארק וורנר את חוק חוויות הטעיה להפחתת משתמשים מקוונים (DETOUR), אשר יהפוך לבלתי חוקי לחברות עם יותר ממאה מיליון משתמשים פעילים חודשיים להשתמש בתבניות אפלות כאשר מבקשים הסכמה לשימוש במידע האישי שלהם.[27]
