פרשנות של תאוריית הצרכים של מאסלו, מיוצגת כפירמידה עם הצרכים הבסיסיים בתחתית
תאוריית הצרכים היא תאוריה של הפסיכולוגאברהם מאסלו, העוסקת במדרג הצרכים של אדם בחייו. לתאוריה זו השלכות על תחומים רבים, ביניהם ניצול מוטיבציית עבודה. עם זאת, רבים שוללים את התאוריה מכיוונים שונים, והיא לא הוכחה באופן חותך על ידי מחקר מתאים. מחקר מקיף שכלל כ-60 אלף משתתפים מ-123 מדינות הראה כי אכן קיימים צרכים אנושיים אוניברסליים, אך אין ביניהם היררכיה והם פועלים במקביל.[1] תאוריה זו היא אחת מארבע תאוריות המתארות את הגורמים למוטיבציה בקרב בני אדם: תאוריית הצרכים של מקללנד, תאוריית x ותאוריית y של מקגרגור, ותאוריית שני הגורמים של הרצברג.
תאוריית הצרכים מניחה כי קיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם, המניעים אותם. צרכים אלו עשויים לבוא לידי ביטוי באופנים שונים, בהתאם לסיטואציה התרבותית המסוימת.
הרעיון בתאוריה אומר שקיימת היררכיה של צרכים, אשר מאורגנים על-פי סדר חשיבות. התאוריה מניחה כי רמה מסוימת של צורך עשויה לבוא לידי מימוש, ואז לא תפעל עוד כגורם המניע את האדם. עם זאת, כאשר רמה מסוימת של צורך מסופקת, האדם פונה להגשמת הרמה הגבוהה הבאה במעלה.
חמשת השלבים בתאוריה נובעים משני סוגי מניעים בסיסיים: מניעי החסך ומניעי הגדילה.
מניעי החסך פועלים כדי למלא חסך מסוים בדברים שהם חיוניים לקיומו הפיסי והפסיכולוגי של האדם, כגון מזון, ביטחון ואהבה. מניעים אלה פועלים להפחתת מתח בלתי נעים הקיים באדם בעקבות צורכי החסך, ופועלים להחזרתו למצב של רגיעה, להומיאוסטאזיס.
כאשר האדם חופשי מלספק את צורכי החסך, מופיעים מניעי הגדילה, אשר אינם חיוניים לעצם קיומו של האדם, אבל מספקים לו את התוכן שבשבילו כדאי לחיות. דוגמאות לכך הן הצורך באומנות, ביופי, יצירתיות, והענקת אהבה. מניעים אלו אינם פועלים להפיג מתח, אלא יוצרים מצב של מתח נעים. מניעים אלה פועלים על עקרון ההטרוסטאזיס - אדם שסיפק את רעבונו לא ירצה להמשיך לאכול, אבל אדם שנוסע לארץ רחוקה לראות תרבות שונה משלו ונהנה מכך, ירצה לנסוע לעוד ועוד ארצות.
הרעיון הבסיסי של התאוריה, כפי שניסח אותה מאסלו, קובע כי לא ניתן לעבור לרמה עליונה יותר של צורך, בלי סיפוק צרכים ברמה תחתונה יותר. עם זאת, מבקרי התאוריה טוענים כי קביעה זו איננה מדויקת, וקיימים מקרים יוצאי דופן בהם מספיק סיפוק מרבי (אך לא מלא) של צרכים מרמה מסוימת על מנת לעבור רמה. למשל, אדם שאין לו ביטחון בקיומו היום יומי, לא יחשוב על הקמת מפעלים לעזרה לזולת.
כך, נוצרת פירמידת הצרכים (מדרג) - הצרכים מסודרים כך שבתחתית הפירמידה נמצא את הצרכים הבסיסיים, צורכי החסך ובראש הפירמידה נמצא את הצרכים העליונים, צורכי הגדילה.
תאוריה זו אינה מתארת את הכלים השונים להגשמת כל רמה וייתכן כי כלי מסוים ישרת עבור שני בני אדם שונים ברמת הצרכים שלהם מטרות שונות. המדרג מתחיל בצורך הבסיסי ביותר של האדם, הצורך לקיום פיזי הוא המזון, ומסתיים בקודקוד הפירמידה, שהוא הצורך במימוש עצמי. מאסלו טען כי ”העלייה לדרג העליון של הפירמידה כמעט ולא ניתנת להשגה, ואכן המציאות מראה שמעט מאוד אנשים יכולים להגיד על עצמם כי הם הגיעו למימוש עצמי בחייהם. אפשרות זו קיימת אך הסיכוי להגיע אליה הוא קטן”.
שלבי התאוריה של מאסלו
תאוריית הצרכים של מאסלו מוצגת לעיתים קרובות כ"פרמידה של צרכים" כאשר הצרכים הבסיסיים והחשובים ביותר נמצאים בתחתית הפרמידה, והצרכים שקשורים בצורך למימוש עצמי ולהתעלות נמצאים בראש הפירמידה. במילים אחרות האדם חייב לקיים את הצרכים שבתחתית של הפרמידה כדי שהוא יקבל מוטיבציה להגשים את הצרכים שברמות הגבהות יותר.[2]
אף על פי שהרעיון שמאחורי התאוריה הוא רעיון של מאסלו הפרמידה עצמה לא מופיעה בשום מקום בעבודתו המקורית של מאסלו.[3]
רק לאחר מילוי הצרכים הביולוגיים מסוגל האדם למלא את הצרכים הנוספים.
רמה שנייה - צורך בביטחון
ברמה הזאת, האדם שואף לרגיעה ונוחות. כדי להשיג צורך זה, מנסה האדם להבין את העולם ולהפוך אותו למובן וצפוי. האדם מנסה עוד מינקותו למצוא סדר בעולם, ועם התבגרותו הוא מאמץ לעצמו תפיסות עולם ופילוסופיות חיים, שנועדו ליצור סדר בעולם. העדר סיפוק של צורך זה, יוצר חרדתיות, ואף דיכאון.
השגת צורכי הביטחון עשויה להתבטא ביומיום למשל בהשגת יציבות תעסוקתית, ביתית, משפחתית ועוד. היציבות בתחומי חיים שונים מאפשרת יכולת צפייה וניבוי מסוים של העתיד להתרחש, ויוצרת תחושת ביטחון.[5]
רמה שלישית - צורך בהשתייכות
צרכים חברתיים. צורך להיות מקובל, להיות חלק מקבוצה, לאהוב ולהיות נאהב. בשלב הזה האדם לומד להכיר את עצמו ולגבש זהות עצמית. צורך זה בא לידי ביטוי רק כאשר הצרכים הנמוכים יותר באים לידי ביטוי. חסכים בשלב זה יכולים להביא לבדידות, חרדה חברתית ודיכאון.
רמה רביעית - צורך בהערכה חברתית
צורך להרגיש מכובד על ידי אחרים, צורך לכבוד עצמי ולכבד אחרים. אלה יכולים למצוא ביטוי דרך מעמד, הכרה חברתית, הערכה מצד הסביבה והכרה בעבודה. חסכים בשלב זה יכולים להוביל לערך עצמי ירוד ותסביכי נחיתות.
הצורך של האדם להשתמש בכישורים הייחודיים לו כדי להגיע למימוש היכולת האישית הטמונה בו. זוהי הרמה הגבוהה ביותר ועל פי מאסלו לא רבים זוכים להגיע אליה.
עקרונות התאוריה של מאסלו
השלבים בנוים בצורת פירמידה על מנת להמחיש את סדר השלבים, וגם על מנת להמחיש כי אחוז האוכלוסייה המגיע לכל אחד מהשלבים הולך וקטן. כלומר מספר האנשים הנמצאים בשלב הצרכים הפיזיים בעולם גדול מאלו הנמצאים בשלב השייכות, למשל, ובהתאם לכך רק מעטים מאוד מגיעים לשלב האחרון.
מניעי החסך משותפים לכל בני האדם, והם כרוכים בסיפוק החסר בעזרת מקורות חיצוניים. מניעי הגדילה לעומת זאת, שונים מאדם לאדם, מכיוון שהם כרוכים בהגשמת טבעו הייחודי של כל פרט. כדי לספקם האדם שואב מכוחותיו הפנימיים ואינו תלוי במקורות חיצוניים.
אם צורך מסוים אינו מסופק, לא תהיה אפשרות להתקדם בפירמידה ולפעול למימוש צרכים גבוהים יותר.
בשלבים שונים בחיים או בגלל אירועים חיצוניים יכולה להתרחש רגרסיה לאחד השלבים המוקדמים יותר. דוגמה: אדם שאיבד בעקבות שיטפון את ביתו ואת כל רכושו, יחזור לעיסוק בצרכיו הפיזיים.
העיקרון המהותי הוא, כי בהינתן תנאים שווים - כל בני האדם שואפים בצורה אינסטינקטיבית להתקדם במעלה הפירמידה.
ביקורות על התאוריה
אחד ממקרי המבחן הידועים ביותר שקראו תיגר על התאוריה היה השואה. ידוע שבגיטאות, ואף במחנות ההשמדה, אשר בהן היהודים חיו בתת-תנאים בסיסיים (רעב תמידי, אי-ביטחון, ועוד) - ועם זאת, קיימו חיי תרבות והגשמה עצמית כגון תיאטראות, לימודים אקדמאים, ולימוד תורה. מקרה המבחן הזה הוכיח שגם אדם שלא מקיים את השלבים הבסיסיים של הפירמידה יכול לקיים גם את השלבים העליונים שלה.
