שתי התרבויות הוא החלק הראשון של הרצאת ריד (אנ') בעלת ההשפעה משנת 1959 אותה נשא המדען והסופר הבריטיצ'ארלס פרסי סנואו.[1] ההרצאה טענה ש"החיים האינטלקטואליים של כלל החברה המערבית" חולקו לשתי תרבויות - המדעיםומדעי הרוח - ועצם חלוקה זו היא מכשול מרכזי בפתרון בעיות העולם. בשנה זו פורסמה גרסה של ההרצאה בספר בשם שתי התרבויות והמהפכה המדעית (1959).
ההרצאה
ההרצאה נישאה ב-7 במאי 1959 בבית הסנאט של אוניברסיטת קיימברידג', ובהמשך פורסמה בתור ספר בשם שתי התרבויות והמהפכה המדעית. ההרצאה והספר היו הרחבה של מאמר מאת סנואו שפורסם ב-New Statesman ב-6 באוקטובר 1956, תחת הכותרת "שתי התרבויות". הרצאתו של סנואו, שפורסמה בספר, נקראה בתפוצה רחבה גם בארצות הברית. ההדים שעוררה ההרצאה הובילה אותו לכתוב מאמר המשך בשנת 1963, "שתי התרבויות: ומבט שני: גרסה מורחבת של שתי התרבויות והמהפכה המדעית (The Two Cultures: And a Second Look: An Expanded Version of The Two Cultures and the Scientific Revolution).[2]
ניתן לסכם את עמדתו של סנואו בציטוט קטע השב ומופיע לעיתים קרובות במסה:
פעמים רבות הייתי נוכח במפגשים של אנשים שעל פי אמות המידה של התרבות המסורתית נחשבים משכילים מאוד ואשר הביעו מורת רוח לא מבוטלת נוכח האנאלפביתיות של המדענים. פעם או פעמיים התגרו בי ושאלתי את המתגרים כמה מהם יכולים לתאר את החוק השני של התרמודינמיקה. התגובה הייתה קרה: היא הייתה גם שלילית. ובכל זאת שאלתי משהו שהוא המקבילה המדעית ל"האם קראת יצירה של שייקספיר?"[3]
כעת אני מאמין שאם הייתי שואל שאלה אפילו יותר פשוטה - למשל, מה הכוונה במסה, או האצה, שהיא המקבילה המדעית לאמירה "האם אתה יכול לקרוא?" - לא יותר מעשרה מכלל המשכילים היו מרגישים שאני בכלל מדבר בשפתם. כך שכאשר המבנה הגדול של [הפיזיקה] המודרנית עולה לדיון, לרוב האנשים החכמים ביותר בעולם המערבי יש תובנה רבה בנושא זה בערך כמו שהייתה לאבותיהם הנאוליתיים.
הרצאתו של סנואו גינתה את מערכת החינוך הבריטית כמערכת שמאז התקופה הוויקטוריאנית תגמלה יתר על המידה תלמידי מדעי הרוח (בעיקר לומדי לטינית ויוונית) על חשבון החינוך המדעי וההנדסי, אף על פי שהישגים בתחומים אלה של מדעי הטבע היו כה מכריעים בניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. דגש זה של מערכת החינוך הבריטית על מדעי הרוח, על חשבון המדעים המדויקים, שלל מהאליטות הבריטיות (בפוליטיקה, בממשל ובתעשייה) הכנה נאותה לניהול העולם המדעי המודרני. לעומת זאת, אמר סנואו, בתי ספר גרמנים ואמריקאים ביקשו להכין את אזרחיהם באופן שווה הן במדעים והן במדעי הרוח, וכך אפשרה הוראה מדעית טובה יותר לשליטי מדינות אלה להתחרות בצורה יעילה יותר בעידן המדעי. מאוחר יותר נטה דיון במסה "שתי התרבויות" לטשטש את ההתמקדות הראשונית של סנואו בהבדלים בין המערכות הבריטיות לבין אלה של המדינות המתחרות - הן ההבדלים בלימודים והן ההבדלים במעמד החברתי.
השלכות והשפעה
מבקר הספרות פרנק ריימונד ליוויס כינה את סנואו "איש יחסי ציבור" עבור הממסד המדעי במאמרו: "שתי תרבויות? חשיבותו של צ' פ' סנואו", מאמר שפורסם ב"הספקטייטור" ב-1962. המאמר הביא למאמרי תגובה שליליים רבים בעמודי המכתבים של המגזין.[5]
בספרו משנת 1963 נראה כי סנואו עדכן את גישתו לנושא, בכך שביטא אופטימיות רבה יותר ביחס לפוטנציאל של תרבות שלישית מתווכת. מושג זה - התרבות השלישית - הועלה לאחר מכן בספר "התרבות השלישית: מעבר למהפכה המדעית", מאת ג'ון ברוקמן. במבוא להדפסה מחודשת של "שתי התרבויות" טען סטפן קוליני כי עם חלוף הזמן הצטמצם הפער התרבותי שאבחן סנואו, אך לא הוסר לחלוטין.
בספרו הקיפוד, השועל, ואבעבועות המורה, מספק סטיבן ג'יי גולד נקודת מבט אחרת. הוא מניח פרשנות דיאלקטית וממנה גוזר את המסקנה שהמושג "שתי תרבויות" של סנואו אינו רק שגוי אלא מהווה נקודת מבט קצרת רואי ומזיקה, ואולי הובילה לעשרות שנים של חציצה מיותרת בין התחומים.
בספרו "פילוסופיה קונטיננטלית: מבוא קצר מאוד" טוען סיימון קריצ'לי:[6]
[סנואו] אבחן את אובדן התרבות המשותפת [לכלל הציבור המשכיל] ואת הופעתן של שתי תרבויות מובחנות: אלה המיוצגות על ידי מדענים מצד אחד ואלה שסנואו מכנה "אינטלקטואלים ספרותיים" מצד שני. אם הראשונים הם בעד רפורמה חברתית והתקדמות באמצעות מדע, טכנולוגיה ותעשייה, הרי ש"אינטלקטואלים" הם מה שמאפיין סנואו כ"לודיטים טבעיים" ב[חוסר] אהדתם לחברה התעשייתית המתקדמת. במונחים של מיל, החלוקה היא בין הדוגלים בפילוסופיה התועלתנית של ג'רמי בנת'ם לבין רומנטיקנים מסוגו של סמואל טיילור קולרידג'.
בנאום הפתיחה שלו בוועידת מינכן לביטחון בינואר 2014 אמר נשיא אסטוניה, טומאס הנדריק אילווס, כי הבעיות הנוכחיות שקשורות לביטחון וחופש במרחב הסייבר הן נקודת שיא בהיעדרו של דיאלוג בין "שתי התרבויות": "היום, ללא הכרה והבנה של סוגיות וכתבים מהותיים בהתפתחות הדמוקרטיה הליברלית, מומחי מחשבים ממציאים דרכים משוכללות יותר ויותר לעקוב אחר אנשים ... פשוט בגלל שהם יכולים וזה מגניב. הומניסטים, לעומת זאת, אינם מבינים את הטכנולוגיה העומדת בבסיסם [של המחשבים] ומשוכנעים, למשל, כי מעקב אחר מטא-נתונים פירושו שהממשלה קוראת את המיילים שלהם."[7]
תקדימים
ההנגדה בין ידע מדעי וידע הומניסטי נתפסת גם כחזרתו של העימות המתודולוגי מ-1890 באוניברסיטאות הגרמניות. מריבה בשנת 1911 בין בנדטו קרוצ'ה וג'ובאני ג'נטילה מצד אחד לפדריגו אנריקס מצד שני השפיעה על המשך ההפרדה בין שתי התרבויות באיטליה ובהשלטת דעותיו של זרם האידיאליזם על דעותיו של זרם הפוזיטיביזם.
Collini, Stefan (1993), "Introduction", in Snow, Charles Percy (ed.), The Two Cultures, Cambridge University Press, ISBN978-0-521-06520-7 Collini, Stefan (1993), "Introduction", in Snow, Charles Percy (ed.), The Two Cultures, Cambridge University Press, ISBN978-0-521-06520-7
^Snow, Charles Percy (1963). The Two Cultures: And a Second Look: An Expanded Version of The Two Cultures and the Scientific Revolution. Cambridge University Press.