שרגא פייבל (פייבוס) קנול (Phoebus Knoll; ט"ז בחשוון תר"פ, 9 בנובמבר 1919 - כ"א בשבט תשע"ב, 14 בפברואר 2012) היה איש עסקים, מלונאי ופילנתרופ יהודי.
ביוגרפיה
נולד בווינה כבנם הצעיר של צבי ודבורה קנול, שהיגרו מגליציה לאוסטריה בעקבות מלחמת העולם הראשונה.
הועסק בקליניקה של דוצנג שטיין בעיר וינה כטכנאי שיניים. עם עליית הנאצים לשלטון ולאחר שחוו את מאורעות ליל הבדולח, נמלטו בני המשפחה מאוסטריה בדרכים שונות והתיישבו בקראקס, ונצואלה, והיו ממניחי היסודות לקהילה היהודית המקומית.
(עיין ספרו של מנחם גלרטר - ציוני לכל החיים/זכרונות ומעשים - ..." “סליחות” אמרתי בביתם של משפחת קנול, אשר שלחה לי מדי בוקר בבוקר אוטו הדור ואחרי תפלת “שחרית” החזירני אל המלון. בביתם של משפחת קנול, שעמד באחד הפרברים, היה “מנין” בכל ימות השנה, ו“לימים הנוראים” זימנו חזן מניו יורק")
קנול ניצל את הידע הדנטלי שרכש ועסק בשיווק ציוד למעבדות שיניים, שהתפתחו לאחר זמן לסחר בציוד רפואי כללי, בין השאר הוא היה הראשון ליבא לוונצואלה מכונות רנטגן, וכן הקים עבור ממשלת וונצואלה בית חולים בתפוסה של 1,000 (!) מיטות בשנות החמישים. בהמשך התפרס לתחומי השקעה נוספים ומסועפים וזכה להצלחה רבה בעסקיו.
בתחילת שנות ה-60 עלה לישראל והתיישב בתל אביב. בשנת 1964 חנך יחד עם אחיו מנחם מנדל את "מלון דבורה" ברחוב בן-יהודה בתל אביב כמלון יוקרתי כשר למהדרין, שהציג לראשונה בישראל מעלית שבת[1]. שם המלון הנציח את אמו המנוחה דבורה[2]. המבנה, שהיה בשעתו אחד המבנים הגבוהים בתל אביב, זכה לסיקור בכתב העת הבינלאומי "Time Magazine", שאף הציג תצלום של האחים קנול בעת קריאת התורה בבית הכנסת המהודר שבמלון.
קנול עסק בפעילות פילנתרופית, בתחומים רבים, סייע והקים בתי מדרש כוללים וישיבות, היה פעיל בהיקפים גדולים בחלוקת ערכות מזון לנזקקים מדי חודש בחודשו, ובפעילויות רבות נוספות שרק חלק מהן נחשפו לציבור.
מיזם נוסף שמומן על ידו, הוא הוצאתו לאור של מהדורת ארבעה טורים השלם בהוצאת 'מכון שירת דבורה' (22 כרכים). המיזם, ההדרת ספר ארבעה טורים על פי כתבי יד, שהעבודה עליו החלה במכון ירושלים - נקלע לקשיים, בהותירו כעשרת אלפים מנויים מאוכזבים. קנול רכש את המיזם ובהשקעה לא מבוטלת איפשר את המשך עבודת הההדרה עד לסיום המהדורה ושיווקה.
פעילות הארגון "בינינו" מוקדשת לזכרו.
נטמן בחלקת הרבנים בהר המנוחות, לצד הוריו ואחיו. הותיר אחריו את רעיתו, ארבעת ילדיו, נכדים ונינים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
