שקע סלטון (באנגלית: Salton Sink) הוא שקע בתוך מרזבת סלטון (Salton Trough) בעמקים קואצ'לה ואימפריאל של דרום-מזרח קליפורניה. השקע במדבר קולורדו, תת-אזור של האזור האקולוגי של מדבר סונורה. מים המתנקזים לאגן הניקוז הסגור נאספים בימת סלטון, המשתרעת בחלק הנמוך ביותר בשקע סלטון.

שקע סלטון הוא אזור נמוך טופוגרפית בתוך מרזבת סלטון, אגן מתיחה טקטוני. מרזבת סלטון היא תוצאה של מתיחה ושקיעה של קרום כדור הארץ הנגרמים מפעילות משולבת של העתק סן אנדראס והרכס המזרח-פסיפי (East Pacific Rise). האזור הסייסמי בראולי (Brawley seismic zone), אזור טקטוני מתפשט המקשר בין הקצה הדרומי של העתק סן אנדראס להעתק אימפריאל בדרום קליפורניה, מהווה את הקצה הדרום-מזרחי של שקע סלטון. גבעות סלטון (Salton Buttes) הן כיפות לבה ריוליטיות בתוך השקע שהיו פעילות לפני 10,300 (1,000‏ ±) שנים.^[1]

ימה גדולה, ימת קאווייה, מילאה את השקע כמה פעמים מלפני 20,500 שנים עד לפני 300 שנים, והשאירה עדויות לקיומה בדמות ספסלים שהגלים חצבו בחלקים הגבוהים של גבעות סלטון.^[1] קיימות עדויות גאולוגיות לחוף קדום של ימת קאווייה ועל קו חוף קדום זה מצאו ארכאולוגים מלכודות לדגים בנויות באבן, ושרידים מפוחמים של עצמות דגים מקומיים. קווי חוף שונים מעידים כי השקע התמלא פעמים רבות, תוך יצירת ימה באורך 180 קילומטרים ובעומק של 90 מטרים. העדויות להיווצרות האחרונה של הימה הן מלכודות לדגים שנבנו 10 מטרים מתחת לקו המים הגבוה ביותר שהן בנות 1,000 עד 300 שנים.

בתקופה המודרנית הגיעו מי השיטפון מהקולורדו בשיטפון הגדול של 1862 ויצרו אגם באורך 95 קילומטרים ורוחב 50 קילומטרים. שיטפונות נוספים אירעו ב-1884 וב-1891. השיטפון של 1891 יצר אגם באורך 50 קילומטרים וברוחב 15 קילומטרים. שיטפון גדול עוד יותר התרחש ב-1905 שעה שהקולורדו פרץ את תעלת אלאמו, תעלת הטיה שבנייתה הסתיימה ארבע שנים קודם לכן, זרם דרך הערוצים היבשים של נחלי האכזב אלאמו (Alamo) וניו (New) ויצר את ימת סלטון של ימינו בעמק קואצ'לה שבשקע.^[2] סכר שהוקם ב-1907 עצר את השיטפון, אבל עדיין יש דליפות לימת סלטון.

שקע סלטון מהחלל כפי שצולם ב-29 ביולי 2013, הדלתה של הקולורדו למטה מימין

מדיה וקבצים בנושא שקע סלטון בוויקישיתוף