שפופרת (כלי קיבול)

שפופרת אלומיניום.

שְׁפוֹפֶרֶת (באנגלית: squeeze/ collapsible tube או בקיצור, tube) היא כלי קיבול עשוי מעטפת רכה, לאחסון נוזלים צמיגיים ותערובות סמיכות כגון: משחות שיניים, סבונים, דבקים וצבעים. לשפופרת תבנית גליל-נבוב, בעלת צְדוּדִית מעגלית או סגלגלה מפלסטיק, אלומיניום או מתכת אחרת. בקָצֶהָ האחד פיה עגולה וצרה הנאטמת בפקק. קָצֶהָ השני מולחם או מקופל-בחלץ.

בדרך כלל, נפחה נע בין 3 מ"ל ל-300 מ"ל.[1] את תכולתה ניתן להוציא באמצעות לחיצה על צדודית השפופרת בתנועת סחיטה כלפי פיה. כדי למצות את תכולתה ניתן להיעזר במפתח שפופרת.

חומרים

שפופרות אלומיניום המשמשות לאחסון צבעים.

אלומיניום

שפופרות אלומיניום לרוב נאטמות באמצעות פקק מתברג, ולאחר מילוי תוכן השפופרת קָצֶהָ השני מקופל-בלחץ מספר פעמים. השפופרת עוברת איטום הרמטי ולרוב נטולת-חיידקים הודות לטמפרטורה הגבוהה בעת תהליך הייצור.[2] לעיתים החלק הפנימי מצופה כדי למנוע מהמתכת להגיב עם תכולת השפופרות. המאפיין העיקרי בשימוש באלומיניום הוא הפרדה מוחלטת בין תוכן השפופרת לסביבה ובכך מהווה פתרון אחסון יעיל עבור חומרים שנוטים להתקלקל מהר, ובייחוד בחשיפה לאוויר. משמשות לאחסון מזון, מוצרי קוסמטיקה, תרופות, צבעים וחומרים טכנולוגיים (כגון דבק).

פלסטיק

ובעיקר פוליאתילן (באנגלית: Polyethylene); שימושים נפוצים הם לקרמים ותמרוקים-חד-פעמיים. בתום השימוש, השפופרת שבה לצורתה בשונה משפופרות שעברו ריבוד כדוגמה שפופרת משחת שיניים, שגם היא מפלסטיק. ניתן להדפיס על שפופרות מסוג זה במגוון אופנים לטובת שיווקן.

שפופרות פלסטיק מיוצרות בתהליך שיחול; תחילה, מכונת שיחול ייחודית מייצרת את צדודית השפופרת, בשלב זה, ככל שרמת העיבוד גבוהה יותר, השפופרת סבילה יותר ללחץ וקל יותר להדפיס עליה. כאשר הצדודית מוכנה, מחובר את ראש השפופרת יחד עם הסוגר. עם תום המילוי, נאטם הקצה הפתוח של השפופרת. כיום נוהגים יצרנים רבים לעטוף את השפופרת במספר שכבות פלסטיק על-מנת להקנות אטימות מרבית ובידוד מהסביבה, ובכך מאפשרים להגדיל את טווח השימוש בפלסטיק גם למזון.

מתכות אחרות

השפופרות הראשונות יוצרו מבדיל, אבץ ועופרת. לעיתים צופו בדונג מבפנים כדי למנוע מהמתכות להגיב עם תכולת השפופרות.[3][4] השימוש באלו הופסק בשל רעילותם, בעיקר בחשיפה למזון ותרופות.[5]

יישומים

מוצרים רבים נמכרים בשפופרות, ביניהם:

היסטוריה

ככל הנראה השפופרת הראשונה, כפי ששימשה את הצייר ג'ון גופה רנד בשנת 1841.

ג'ון גופה רנד (אנ'), צייר דיוקנאות ממוצא אמריקאי, השתמש בשפופרות ממתכת לצבעים כבר בשנת 1841.[6] בשנת 1870, הנרי פאלמר מהעיירה סטילווטר (אנ') שבמדינת ניו יורק רשם על שמו כפטנט את השפופרת- דאז מעין קפסולת בדיל רכה שאת ראשה יש להבריג לסגירה לצורך אחסון תמציות מרפא.[4] משחות שיניים בשפופרות הוצגו לראשונה על יד החברה ג'ונסון אנד ג'ונסון בשנת 1889.[7] זמן לא רב לאחר מכן, וושינגטון שפילד, רופא שיניים מהעיר ניו לונדון (אנ') שבמדינת קונטיקט, היה הראשון למכור משחות שיניים בשפופרות (מעופרת) במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19.

פרסומת מסחרית של ד"ר וושינגטון שפילד למשחת שיניים בשפופרת במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שפופרת בוויקישיתוף

ויקימילון ערך מילוני בנושא שפופרת, בוויקימילון

הערות שוליים

  1. ^ Adhesive Materials Group, "Collapsible Tube Packaging" [1]
  2. ^ Montebello Packaging (2011-01-20), "How It's Made" featuring Montebello Packaging, נבדק ב-2018-08-26
  3. ^ Steve Hollier, "On this day: in 1892, toothpaste in a tube was patented" [2]
  4. ^ 1 2 Henry L. Palmer, "Improvement in preserving vegetable extracts", US Patent 105,485, July 19, 1870
  5. ^ Pure Appl. Chem., Vol. 74, No. 5, pp. 793–807, 2002.
  6. ^ 1 2 "Collapsible", The New Yorker, August 6, 1960, p. 20
  7. ^ Margaret Gurowitz, "Zonweiss: The First Toothpaste in a Tube?", Kilmer House (Johnson & Johnson History Blog) 155, May 18, 2012 [3]