שעת הזאבים (בצרפתית: Le Temps du Loup) הוא סרט קולנוע דובר צרפתית מ-2003 שכתב וביים מיכאל הנקה. הסרט עוסק בנסיונותיה של משפחה לשרוד בעולם בו אירע אסון כלשהו שטבעו אינו ברור מן הסרט. מהסרט לא ברור גם מהם התקופה והמקום בהם מתנהלת העלילה, אם כי הוא כולל רמיזות על כך שמדובר במדינה אירופית. שמו של הסרט לקוח מתוך פואמה נורדית בשם "חזון הנביאה" המתארת את התקופה שלפני הראגנארוק – סוף העולם במיתולוגיה הנורדית.
הפקה
הנקה כתב את "שעת הזאבים" עוד לפני שכתב את סרטו מ-1992, "הווידאו של בני", אך מגבלות מימון אילצו אותו לדחות את יצירתו של הסרט. הוא ניסה ליצור את הסרט שוב לאחר יציאתו של "משחקי שעשוע", סרטו הראשון שזכה להצלחה בינלאומית נרחבת, אך נתקל שוב בקשיי מימון ויצירתו של הסרט בוטלה ברגע האחרון. את סרטו הבא, "לחיות על הקצה", יצר הנקה בצרפת בעקבות הצעתה של השחקנית ז'ולייט בינוש שהביעה את רצונה לשחק בסרט שלו. "שעת הזאבים" הופק לבסוף לאחר יציאתו של הסרט "המורה לפסנתר", שגם בו שיחקה איזבל הופר בתפקיד ראשי.
[1]
הסרט צולם בבורגנלנד, באוסטריה תחתית ובווינה. הוא לא הוקרן באופן מסחרי בישראל.
תוכן ותגובות
הסרט מתחיל בבריחתם של בני המשפחה מן העיר אל בית הנופש שלהם, הממוקם באזור כפרי, שם הם מגלים שמשפחה זרה כבר עושה שימוש בבית כמקום מקלט מן האסון. הפרטים היחידים על טבעו של האסון המוצגים בסרט הם גופות שרופות של בהמות ועובדת חסרונם של מי שתייה בלתי-מזוהמים. בדומה לסרטו של הנקה "משחקי שעשוע" שעסק בהשפעתם השלילית לכאורה של מותחנים הוליוודיים, "שעת הזאבים" מהווה מעין פרודיה על סרטים הוליוודיים פוסט-אפוקליפטיים. לדבריו של הנקה הסכנה בז'אנר סרטי האסונות של הוליווד היא הנטייה להגזמה – דבר שהופך את האסון, בעיני הצופים, ל"משהו שניתן ליהנות ממנו מכיוון שהוא כל כך בלתי מציאותי". הסרט גם חוקר את נושא "הכשל בתקשורת" בין בני אדם בתקופה המודרנית, על ידי הצגתם של בני אדם ה"מושלכים" אל עולם כאוטי שהם אינם מסוגלים לעכל את משמעותו או אפילו להבינו.
[2]
הסרט מתואר לעיתים כסרט מדע בדיוני או סרט דיסטופי, אך מן הסרט עצמו לא ברור אם עלילתו מבוססת על אירועים היסטוריים או לא, ואם היא מתנהלת בעבר, בהווה או בעתיד. אחד המוטיבים המרכזיים בסרט הוא מוטיב החושך, כאשר חלקים גדולים מן הסרט מתמקדים בשוטטותם של בני המשפחה באפלה כמעט מוחלטת.
"שעת הזאבים" הוקרן במסגרת פסטיבל קאן מחוץ לתחרות הרשמית. הוא היה פסול לזכייה בפרס כלשהו בפסטיבל קאן מכיוון שאחד משחקני הסרט, הבמאי הצרפתי פטריס שרו, נכלל בחבר השופטים של אותה השנה. הסרט זכה בפרס המבקרים ובפרס התסריט הטוב ביותר וכן הועמד לפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל סיטג'ס (קטלוניה).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
