שערוריית "ילדים תמורת מזומן" היא פרשה במסגרתה שני שופטים בבית משפט במחוז לוצרן, פנסילבניה, ארצות הברית קיבלו שוחד מבתי כלא פרטיים בתמורה להטלת פסקי דין קשים על קטינים כדי להגביר את התפוסה בבתי הסוהר הפרטיים לנוער בפנסילבניה.[1][2] שני השופטים, מייקל קונהאן ומארק צ'יאברלה הורשעו ונגזרו עליהם מאסר ממושך ותשלום פיצויים של למעלה ממאה מיליון דולר.
צ'יאברלה גזר על אלפי ילדים שהות ממושכת במרכזי כליאה לנוער בגין עבירות טריוויאליות כמו לעג לסגן מנהל בית ספר ברשת מייספייס או הסגת גבול בבניין נטוש.[3][4][5] קונהאן הודה בשנת 2010 באשמה בסעיף אחד של קשר סחיטה ונידון ל-17.5 שנות מאסר פדרלי.[6][7] צ'יאברלה בחר ללכת למשפט והורשע ב-12 מתוך 39 סעיפים ונידון ל-28 שנות מאסר בכלא פדרלי.[8][9]
בעקבות השערורייה, בית המשפט העליון של פנסילבניה ביטל מאות פסקי דין של מחוז לוצרן.[10] המרכז למשפטי נוער הגיש תובענה ייצוגית נגד השופטים וגורמים רבים אחרים,[11] ובית המחוקקים של מדינת פנסילבניה הקים ועדה לחקור בעיות במערכת המשפט לנוער במחוז.[12]
חקירות לפני התפוצצות הפרשה
מועצת ההתנהלות השיפוטית (Judicial Conduct Board) של פנסילבניה קיבלה ארבע תלונות על מייקל קונהאן בין 2004 ל-2008, אך מאוחר יותר הודתה המועצה שלא חקרה אף אחת מהן, ואף לא חיפשה תיעוד בנוגע למקרים המעורבים.[13] חקירה נוספת על גזר דין לא תקין במחוז לוצרן החלה בתחילת 2007 כתוצאה מבקשות של מספר צעירים לסיוע מהמרכז למשפטי נוער בפילדלפיה. עורכי דין מהמרכז קבעו כי כמה מאות תיקים נדונו מבלי שהנאשמים קיבלו ייעוץ מתאים. באפריל 2008, המרכז עתר לבית המשפט העליון של פנסילבניה בבקשה לסעד בגין הפרה לכאורה של זכויות האזרח של בני הנוער שנשפטו. בקשת הסעד נדחתה מאוחר יותר, ולאחר מכן נשקלה מחדש בינואר 2009, כאשר עלו האשמות בשחיתות נגד קונהן וצ'יאברלה.[14]
ה-FBI ורשות המיסים הפדרלית, ה-IRS, חקרו גם הם את שני השופטים, אם כי התאריכים וההיקף המדויקים של חקירות פדרליות אלה לא פורסמו ברבים.[15] חלק מהחקירה נחשף היות שהתרחש במהלך דיונים על התנהלותה של שופטת אחרת לשעבר במחוז לוצרן, אן ה. לוקוטה.[16] לוקוטה הובאה בפני מועצת ההתנהגות השיפוטית בנובמבר 2006 כדי לענות על האשמות של שימוש בעובדי בית המשפט לצרכיה האישיים, הפגנת הטיה בגלוי כלפי כמה עורכי דין שהתעמתו איתה, והשפלת עובדים בפומבי.[17] הדירקטוריון פסק נגד לוקוטה בנובמבר 2008, והיא הודחה. במהלך הדיונים, לוקוטה האשימה את קונהאן בקונספירציה להדחתה.[18] היא סייעה לחקירה הפדרלית על תוכנית "ילדים תמורת מזומן", ובעקבות כך הוציא בית המשפט העליון של פנסילבניה צו עיכוב שעצר את הדחתה של לוקוטה.[19]
בית המשפט העליון של פנסילבניה החליט לבסוף לאשר את הדחתה של לוקוטה מהספסל בינואר 2011, ומצא שהיא קיבלה משפט הוגן, ללא קשר לעדותו של קונהאן. היא גם הורתה למחוק את הרישומים של 2,401 מהצעירים שנפגעו.[20][21]
אישומים
הצהרה ממשרד התובע האמריקאי למחוז התיכון של פנסילבניה פירטה את ההאשמות נגד שני השופטים ב-26 בינואר 2009. ההאשמות[22] תיארו פעולות של שני השופטים בין 2000 ל-2007 שנועדו לסייע בבנייה ובאכלוס של מתקנים פרטיים לכליאת לנוער.[15]
התובע האמריקני האשים כי בשנת 2002 קונהאן, שהיה אז נשיא בית המשפט, השתמש בסמכותו כדי לבטל מימון למתקן המופעל במחוז. על פי החשד, השופטים קיבלו מיליוני דולרים בתשלומים עבור השלמת הסכם מחייב בין בית המשפט לבין המתקנים הפרטיים, בבעלות משותפת של עורך הדין רוברט פאוול, לשימוש בשירותיהם וסגירת המתקן המחוזי לאחר מכן.[23] בהסתרת התשלומים היו מעורבות במספר גורמים ועסקאות שהביאו לטענות להעלמת מס נגד השניים. הם הואשמו גם בשליחת קטינים למתקנים אלו, בהם לשופטים היה אינטרס כספי גם כאשר קציני המבחן לנוער לא המליצו על כך.[23]
בהסדרי טיעון מקוריים, שנקבעו במשא ומתן, נקבעו שבע שנות מאסר, קנסות והחזרים, וקבלת אחריות על הפשעים.[2] ב-30 ביולי 2009, דחה השופט אדווין מ' קוסיק את הסדר הטיעון, תוך שהוא מצביע על "התנהגות לאחר הודאה באשמה וביטויים של הנאשמים" שלדעתו אינם עומדים בתנאי ההסכם. קוסיק כתב שקונהאן וצ'יאברלה המשיכו להכחיש את הפשעים שלהם גם לנוכח ראיות מוחצות, ולכן אינם זכאים להקלה הרבה מתחת להנחיות הענישה הפדרלית.[24][25] פרקליטיהם של שני השופטים הגישו בקשה לבחינה מחדש של דחיית הסדר הטיעון.[26] הבקשה נדחתה ב-24 באוגוסט 2009, וצ'יאברלה וקונהאן משכו לאחר מכן את הודאתם באשמה, פעולה שהביאה בסופו של דבר למשפטו של צ'יאברלה והאשמות נוספות נגד השופטים לשעבר.[27]
בעקבות דחיית העסקה, ב-9 בספטמבר 2009, הוגש כתב אישום בן 48 סעיפי אישום[28] נגד השניים, שכלל סחיטה, הונאה, הלבנת הון, סחיטה, שוחד והפרות מס פדרליות. שני השופטים הועמדו לדין בגין האישומים ב-15 בספטמבר 2009.[29][30] השניים סירבו להודות בכל הסעיפים ונותרו חופשיים בערבות של מיליון דולר, למרות בקשת התובעים הפדרליים לערבות גבוהה יותר. התובעים טענו שערבון השופטים היה צריך להיות גבוה יותר, מכיוון שהם עומדים בפני אפשרות לעונשי מאסר ארוכים והיו עדויות לניסיונות להגנה על נכסים.[31]
רוברט פאוול, עורך דין ובעלים משותף של שני מתקני הנוער בלב השערורייה, הודה ב-1 ביולי 2009 באי דיווח על עבירה פלילית וסיוע לקשר של העלמת מס, ובמעורבות בשוחד על סך 770,000 דולר. פאוול שילם לשניים בתמורה לסיוע בפיתוח מרכזי הכליאה לנוער שבבעלותו.[32][33][34] בית המשפט העליון של פנסילבניה השעה זמנית את רישיונו של פאוול ב-1 בספטמבר, תוך ציון הרשעתו הפלילית.[35]
רוברט מריקל, יזם הנדל"ן שבנה את שני מתקני הנוער, הודה ב-3 בספטמבר 2009 באי חשיפת עבירה פלילית. מריקל שילם לקונהאן וצ'יאברלה 2.1 מיליון דולר כשכר טרחה. מריקל הסכים לשלם 2.15 מיליון דולר למימון תוכניות בריאות ורווחה מקומיות לילדים.[36][33][37][38] מריקל שוחרר ממעצר פדרלי ב-2015 לאחר שריצה מאסר של שנה.[39]
סנדרה ברולו, לשעבר סגנית המנהלת של שירותי זיהוי פלילי של שירותי המבחן לנוער במחוז לוצרן, הודתה באשמה בעסקת טיעון במרץ 2009 בשיבוש הליכים פדרליים. ההאשמות הללו נבעו מפעולות שברולו נקטה לאחר שנודע לה ששמה מופיע בתביעה האזרחית הפדרלית.[40]
פסקי דין וגזרי דין פליליים
צילום המעצר של מארק צ'יאברלה
ב-18 בפברואר 2011, הרשיע חבר מושבעים פדרלי את צ'יאברלה ב-12 מתוך 39 סעיפים, כולל סחיטה במסגרתה קיבלו השניים תשלום בלתי חוקי של כמעט מיליון דולר ממקים של מרכז נוער.[41]
צ'יאברלה נמצא אשם גם בהונאת מס וקשירת קשר להלבנת הון. המושבעים זיכו אותו מאשמת סחיטה ושוחד במקרה אחר.
לאחר הרשעתו של צ'יאברלה, הוא ועורך דינו ערכו על מדרגות בית המשפט מסיבת עיתונאים מאולתרת. מסיבת העיתונאים הופרעה על ידי סנדי פונזו, שבנה אדוארד קנזקוסקי התאבד ביוני 2010 לאחר שצ'יאברלה גזר עליו שהות במתקן הכליאה לנוער.[42]
ב-11 באוגוסט 2011 נידון צ'יאברלה ל-28 שנות מאסר פדרלי.[43] הוא מרצה את עונשו במוסד הכליאה הפדרלי באשלנד, כלא פדרלי עם אבטחה נמוכה במזרח קנטקי. [44] הוא אמור להשתחרר ב-2035, כשיהיה בן 85.[45] ערעור אחד שלו נדחה ב-25 ביולי 2013.[46] בערעור שני אישר השופט את טענתו של צ'יאברלה לפיה עורכי דינו לא העלו תביעות התיישנות באישומים אלו. הוא הורה על משפט חדש בסעיפים אלה, אך אישר את ההרשעות בהונאה.[47]
ב-23 בספטמבר 2011 נידון קונהאן ל־17 וחצי שנות מאסר בכלא פדרלי לאחר שהודה באשמת קשר לסחיטה. בשל התפרצות נגיף הקורונה, הוא שוחרר מהכלא ביוני 2020, שש שנים לפני מועד שחרורו המקורי.[48]
ב-4 בנובמבר 2011, נידון פאוול ל-18 חודשי מאסר פדרלי לאחר שהודה באי דיווח על עבירה פלילית וסיוע לקנוניית מס. הוא נכלא במחנה הכלא הפדרלי, פנסקולה, מתקן בעל אבטחה נמוכה בפלורידה, ושוחרר ב-16 באפריל 2013.[49][50][51] ב-10 באוגוסט 2015, אושר הסכם פשרה בסך 4.75 מיליון דולר לפאוול, פיצויים הקשורים לעניינם של לפחות 2,400 קטינים.[52]
גזר הדין של רוברט מריקל באשמת אי דיווח על פשע עוכב עד לעדותו הצפויה במשפט השוחד של חבר הקונגרס לשעבר וסנאטור מדינת פנסילבניה רפאל מוסטו. ב-23 בנובמבר 2010, פורסם כתב אישום בן שישה סעיפי אישום נגד מוסטו, שהואשם בקבלת יותר מ-28,000 דולר בתמורה לעזרתו בהשגת מענקים ומימון.[53] מוסטו לא הודה באשמה.[54] לאחר מותו של מוסטו ב-24 באפריל 2014,[55] מריקל נידון למחרת לשנת מאסר אחת על ידי השופט המחוזי הבכיר אדווין מ' קוסיק. מריקל חויב לשלם קנס של 250,000 דולר ולהתייצב בלשכה הפדרלית לבתי הכלא ב-14 במאי 2014.[56] הוא שוחרר ב-29 במאי 2015.[57]
תביעות הקורבנות
בית המשפט העליון של פנסילבניה מינה את השופט הבכיר ארתור גרים מבית המשפט המחוזי של מחוז ברקס לבדוק את כל המקרים שנדונו על ידי קונהאן וצ'יאברלה. מינויו של גרים קיבל את סמכותו מחוק שנעשה בו שימוש נדיר, המכונה "שיפוט ספסל המלך" (אנ'),[58] גרים המליץ לבטל את כל פסקי הדין שניתנו על ידי צ'יאברלה מ-2003 עד 2008, ולמחוק את רישומי הצעירים שנפגעו.[59] ב-26 במרץ 2009 אישר בית המשפט העליון את המלצותיו של גרים וקבע כי צ'יאברלה הפר את זכויותיהם החוקתיות של אלפי בני נוער, והורה על ביטול מאות פסקי דין של בני נוער.[60][61]
תביעה ייצוגית הוגשה על ידי המרכז למשפטי נוער בשם הצעירים שנשפטו ולא היו מיוצגים על ידי עורך דין או קיבלו ייעוץ לגבי זכויותיהם. התביעה כללה גם תביעה לפיצויים במסגרת החלק האזרחי של חוק הארגונים המושפעים והמושחתים (RICO) נגד בני זוגם של השופטים ושותפיו העסקיים, פקידי מרכזי נוער ומחוז לוצרן.[62][63] שלוש תביעות פדרליות נוספות שהוגשו בשם הקורבנות אוחדו עם התביעה של מרכז המשפט לנוער.[64][65]
הבונה והבעלים של בתי המעצר הפרטיים נקנסו בתשלומים של כ-25 מיליון דולר. ב-17 באוגוסט 2022, השופט המחוזי בארצות הברית, כריסטופר קונר, הוציא פסק דין המחייב את השופטים צ'יאברלה וקונהאן לשלם פיצויים בסך 106 מיליון דולר בתוספת פיצויים עונשיים של 100 מיליון דולר לכמעט 300 ילדים שנשלחו באופן לא חוקי למתקני כליאה במהלך השערורייה, תוך שימוש בתעריף בסיס של $1000 ליום מעצר שלא כדין.[66]
הוועדה הבין-זרועית למשפט נוער
בעקבות ההאשמות הפדרליות, האספה הכללית של פנסילבניה עברה הקימה ועדה שתחקור את מכלול הנסיבות סביב עיוות הדין. ביולי 2009 הוקמה הוועדה הבין-זרועית לצדק לנוער. הוועדה מורכבת מ-11 חברים, שמונו מכל סניף ממשל בפנסילבניה, כאשר ארבעה חברים נבחרים על ידי הרשות השופטת, ארבעה על ידי בית המחוקקים ושלושה על ידי המושל.[67]
הוועדה, שתוכננה להיפגש לפחות פעם בחודש, התארגנה לחקור את פעולותיהם של שני השופטים והנזקים שנגרמו על ידי שני השופטים ולבחון את מצב בתי המשפט של מחוז לוצרן שנותרו בעקבות כהונתם.[68][69] הוועדה קיבלה סמכות לזימון והיא נדרשה להשלים את עבודתה ולדווח על המלצותיה וממצאיה לשלושת הזרועות של ממשלת המדינה עד 31 במאי 2010.[70]
בתרבות
השערורייה הוצגה ב - Capitalism: A Love Story, הסרט התיעודי של מייקל מור מ-2009.[71][72] סרט תיעודי באורך מלא המכסה את השערורייה בשם Kids for Cash יצא בפברואר 2014,[73] וזכה לביקורת חיובית.[74][75] עיתונאי התחקיר זוכה פרס פוליצר ויליאם אקנברגר כתב אקספוזיציה מסוקרת באורך ספר של השערורייה.[76] באפריל 2014, סדרת הפשע התיעודית של CNBCAmerican Greed דיווחה על המקרה.[77]
^Ecenbarger, William (2012). Kids for Cash: Two Judges, Thousands of Children, and a $2.8 Million Kickback Scheme. New York: New Press. ISBN9781595586841.
