בשנת ה'תרצ"ה עבר לכהן כרב בשכונה החדשה שהוקמה מדרום לתל אביב, שכונת אגרו-בנק. בתחילת כהונתו לא קיבל משכורת על עבודתו, וחי מהקצבה שקיבל מהכולל. לימים, כשאוחדה אגרו-בנק עם השכונות שסביבה ליצירת העיר חולון, הפך הרב ויין לרב העיר. בשנת 1960 המינוי הפך לרשמי, למרות התנגדות הפועל המזרחי בעיר וראש העיר[1]. בשנת 1963 אף התמנה תחתיו כרב העיר הרב ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ', והרב ויין תבע אותו על כך לדין תורה[2]. הרבנים הראשיים לישראל ישבו על המדוכה הזו במשך כשלוש שנים, ולבסוף הוציאה פסק דין שעליו חתמו הרבנים יצחק אייזיק הלוי הרצוג, בן ציון מאיר חי עוזיאל (שנפטר עוד לפני פרסום פסק הדין), עובדיה הדאיה ושמואל ברוט, שהכיר במינויו של הרב רבינוביץ', תוך הסדרת מעמדו ושכרו של הרב ויין[3].
הרב ויין הקים את שירותי הדת בעיר כולל הקמת עירוב, מקווה טהרה, שחיטה, כשרות ועוד. הוא השפיע על התעשיין אריה שנקר, שהתגורר באגרו-בנק, שיממן בניית בית כנסת בשכונה. כמו כן, פעל לשמירת השבת במרחב הציבורי, והיה הולך בשבתות לתחנת המוניות על מנת שנוכחותו תרתיע נהגים מלנסוע. הקים ישיבה בחולון, בראשה הועמד הרב אריה יוכט, אך הישיבה נסגרה כעבור שנתיים וניסיונות נוספים להקים ישיבה בעיר לא נשאו פרי.
לצד פעילותו הדתית, עסק גם בגיוס כספים לצדקה הוא הקים את חברת "אביעזר" לסיוע למשפחות שאיבדו את פרנסתם, ושתי קופות גמ"ח.
היה מבאי ביתו של החזון איש והתייעץ עמו בענייני הלכה ורבנות.
רעייתו הוציאה לאור את חידושיו על הש"ס והרמב"ם, דרשות ופרקים במחשבה, בשם "שמועות דוד".
משפחתו
אחיו הרב זאב ויין כיהן כרב בשיקגו והוא אביו של הרב ברל ויין. אח נוסף, הרב טוביה חיבר את הספר "יין הטוב" על תרגום אונקלוס, תרגום ירושלמי ותרגום יונתן על התורה, חותנו של הרב זלמן קורלנדסקי, שכיהן כראש כולל בית דוד בחולון. אח נוסף היה הרב יהודה ויין, רבה של וידז', שהוצא להורג על ידי השלטון הסובייטי.
לקריאה נוספת
הרב דב כ"ץ, מבוא לספר "שמועות דוד", ירושלים ה'תשכ"ח.
הרב דוב ברל ויין, Teach Them Diligently: The Personal Story of a Community Rabbi
