Citrus sinensis (L.) Histoire et culture des orangers A. Risso et A. Poiteau. - פריז אנרי פלאון, אדיטור, 1872
שמן תפוזים הוא שמן אתרי, המופק מקליפתפרי התפוז. שמן התפוזים הוא תוצר לוואי בתהליך ייצור מיץ תפוזים ומופרד באמצעות צנטריפוגה, ולכן נחשב לשמן כתית. השמן מורכב ברובו (יותר מ-90%) מדי-לימונן, ומשמש לעיתים קרובות כתחליף של די-לימונן טהור. ניתן להפריד את הדי-לימונן מהשמן באמצעות זיקוק.
הרכב
התרכובות בתוך שמן התפוזים משתנות בכל מיצוי של שמן. ההרכב משתנה כתוצאה משינויים אזוריים ועונתיים כמו השוני בשיטת המילוי של השמן מן הקליפה. מאות תרכובות זוהו באמצעות כרומטוגרפיית גז - ספקטרומטר מסה-GCMS. מרבית החומרים שייכים לקבוצת הטרפן כאשר הלימונן הוא הדומיננטי מביניהם. שרשראות אליפטיות ארוכות של פחמימנים כוהליים ואלדהידים כגון 1-אוקטנול ואוקטנול הן הקבוצה השנייה בחשיבותה של החומרים.
מבנה כימי של לימונןמבנה כימי של הפלבונואיד סיננסטין sinensetin המצוי בשמן תפוזים ומעניק לו את צבעו הצהוב
לשמן התפוזים מספר שימושים. שמן תפוזים משמש כחומר ניקוי. הוא משמש גם כתוסף לסוגי שעווה של ליטוש/אשפרה. הוא משמש גם כחומר המעניק טעם וריח בתעשיית המזון והמשקאות הכוהליים (ליקר).
הדברה ביולוגית
ניתן להשתמש בשמן תפוזים כחומר להדברה ביולוגית. הוא יכול לקטול נמלים, ועל ידי מחיקת שובל פרומוני חוסר יכולת ההרחה של הנמלים בעקבות טיפול בשמ התפוזים מפחיתה את הסיכוי להתרבות מחודשת.[8]
שמן תפוזים ידוע גם כשימושי נגד טרמיטים יבשים (Incisitermes) אך לא להדברתם. השמן קוטל רק טרמיטים שבאו במגע ישיר איתו.[9]
קליפורניה אישרה ורשמה את הלימונן d-Limonene המצוי בשמן התפוזים כמרכיב פעיל להדברת נמלים[10] ופלורידה רשמה את שמן התפוזים[11] כחומר מאושר להדברת טרמיטים מעץ יבש, ומזיקים אחרים. זהו החומר הפעיל של קוטל הטרמיטים הפופולרי בשם XT-2000.[12] שמן תפוז d-Limonene נחשב לפופולרי יותר למטרות הדברת טרמיטים לעומת טיפולים אחרים, כ-70% מהצרכנים המודרניים בקליפורניה מעדיפים הזרקות כימיות מקומיות על פני עישון ב-"אוהל" או שיטות חיטוי מסורתיים אחרות.[13]
חומר ארומתרפי לבני אדם
בתחום הארומתרפיה מיוחסות לשמן התפוזים תכונות מרפא שונות, בין היתר הקלה על לחץ וחרדה, הרפיה ושיפור מצב הרוח.[14][15][16]
גורמי סיכון
הלימונן המהווה את המרכיב העיקרי בשמן התפוזים, עשוי לגרום לגירוי קל לעור, שכן הוא ממיס שמני עור מגנים. לימונן ותוצרי החמצון שלו מגרים את העור: לימונן-1, 2-תחמוצת הנוצרת על ידי חמצון אווירני ידוע כחומר המגרה את העור. מרבית מקרי הגירוי המדווחים כללו חשיפה תעשייתית משך זמן ארוך לתרכובת עצמה, למשל במהלך הסרת שומנים או הכנת צבעים. עם זאת, מחקר שנערך בקרב חולים שהציגו דרמטיטיס, הראה כי 3% מהם רגישים ללימונן.
נמצא שהלימונן גורם לסרטן אצל חולדות ממין זכר, על ידי תגובה עם חלבונים עיקריים בשתן, אשר אינו מיוצר על ידי חולדות נקבות. אין ראיות לחומרים מסרטנים או לעקה גנוטוקסית אצל בני אדם. הסוכנות הבין לאומית לחקר הסרטן- IARC מסווג את d -limonene תחת 3 Class, דהיינו, שלפי הגדרתו, לא ניתן לסווג את החומר כגורם מסרטן לבני אדם. הלימונן הוא גם חומר דליק.[17]
^A. Verzera; A. Trozzi; G. Dugo; G. Di Bella; A. Cotroneo (2004). "Biological lemon and sweet orange essential oil composition". Flavour and Fragrance Journal. 19 (6): 544–548. doi:10.1002/ffj.1348.
^Pino, J.; Sánchez, M.; Sánchez, R.; Roncal, E. (1992). "Chemical composition of orange oil concentrates". Food/Nahrung. 36 (6): 539–542. doi:10.1002/food.19920360604.
^J. D. Vora; R. F. Matthews; P. G. Crandall; R. Cook (1983). "Preparation and Chemical Composition of Orange Oil Concentrates". Journal of Food Science. 48 (4): 1197–1199. doi:10.1111/j.1365-2621.1983.tb09190.x.
^R. L. Colman; E. D. Lund; M. G. Moshonas (1969). "Composition of Orange Essence Oil". Journal of Food Science. 34 (6): 610–611. doi:10.1111/j.1365-2621.1969.tb12102.x.
