הרב שמואל הירש (בגרמנית ובאנגלית: Samuel Hirsch, סמואל הירש; 8 ביוני 1815 – 14 במאי 1889) היה פילוסוף יהודי-אמריקאי יליד גרמניה ורב רפורמי.
קורות חיים
שמואל הירש נולד בשנת 1815 בעיר טלפאנג (Thalfang) שבממלכת פרוסיה (כיום בדרום-מערב גרמניה. למד באוניברסיטאות בון, בברלין ולייפציג. בשנת 1838 קיבל את מינויו הראשון כרב, בדסאו, אך נאלץ להתפטר בשנת 1841 משום דעותיו על היהדות, שנראו ליברליות מדי לקהילה המקומית.
בשנת 1843 מונה לרב הראשי של הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג על ידי מלך הולנד וילם השני. הוא השתתף באופן פעיל בכנסים הרבניים שהתקיימו בבראונשווייג (1844), בפרנקפורט דמיין (1845) ובברסלאו (1846), ובהן נלחם למען רעיונות הרפורמה.
לאחר שקיבל הזמנה מהקהילה הרפורמית "כנסת ישראל" (אנ') בפילדלפיה שבפנסילבניה בשנת 1866, התפטר מתפקידו באירופה והיגר לארצות הברית, שם ירש את הרב דוד איינהורן. מאז הגעתו ואילך הזדהה באופן הדוק וגלוי עם הרפורמה הרדיקלית. בין השאר נאבק למען הזזת יום השבת היהודי ליום ראשון, הוא יום המנוחה השבועי במדינות אירופה ואמריקה. בשנת 1869 נבחר לנשיא הוועידה הרבנית בפילדלפיה, שבה גובשו עקרונות היהדות הרפורמית. באותה שנה הוא עסק גם במחלוקות פולחניות ודוקטרינליות רבות.
הירש המשיך לכהן כרב הקהילה של פילדלפיה במשך 22 שנה, עד שהתפטר ב-1888, לאחר 50 שנות כהונה במשרות רבניות. במהלך רבנותו בפילדלפיה ארגן הירש את החברה להגנת היתומים (Orphans' Guardian Society), וייסד את הסניף הראשון בארצות הברית של כל ישראל חברים.
בנו הוא הרב הרפורמי והפילוסוף אמיל ג' הירש (אנ').
הירש נפטר בשיקגו שבאילינוי, ושם נקבר.[1]
השקפותיו
הירש כתב מספר ספרים, כולם נכתבו בגרמנית וראו אור בתקופה שבה שימש כרב באירופה.
הירש פעל כל ימיו לקידום הרעיונות של היהדות הרפורמית, ונטה לשינויים רדיקליים בתחומי הדת. עם זאת בניגוד להוגים אחרים שדגלו בזניחת לימוד הלשון העברית ובשימושה בתפילה, הירש הדגיש את חשיבותה.
תורתו הפילוסופית נוסחה בעיקר בספרו Die Religionsphilosophie der Juden (הפילוסופיה של הדת של היהודים). בשיטתו השתמש הירש בפילוסופיה הדתית של הגל, אולם בעוד הגל רואה בנצרות את הדת האבסולוטית, הירש ראה את היהדות ככזו.
כתביו
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
