שמואל בנצור (15 ביולי 1906, קלוז', האימפריה האוסטרו-הונגרית – 29 באפריל 1973, ירושלים, ישראל) היה דיפלומט ישראלי אשר כיהן כנציג הדיפלומטי הרשמי הראשון של ישראל בבולגריה והונגריה, ונמנה עם מייסדי שירות החוץ הישראלי.
ביוגרפיה
שמואל בנצור נולד ב-1906 בקלוז' כשמואל פטרפי, למשה ולציפורה. הוא רכש השכלה אקדמית בעירו. כיהן כמזכיר כללי של ההסתדרות הציונית בטרנסילבניה. ב-1934 במהלך העלייה החמישית עלה לארץ ישראל. בין השנים 1945–1948 כיהן כיושב ראש "התאחדות עולי הונגריה". בנובמבר 1948 הצטרף לשירות החוץ הישראלי. בין השנים 1948–1952 כיהן כמזכיר ראשון ובהמשך ציר דיפלומטי בצירות ישראל בבודפשט, הונגריה, ובמקביל כיהן כמיופה כח לא תושב בצירות ישראל בסופיה, בולגריה. בנצור היה הנציג הדיפלומטי הרשמי הראשון בהונגריה ובבולגריה.
בין השנים 1952–1955 כיהן כסגן מנהל ובהמשך מנהל מחלקת מזרח אירופה במשרד החוץ, ובין השנים 1955–1958 כיהן כקונסול ובהמשך ציר ישראל בווינה אוסטריה. בהמשך, בין השנים 1958–1962 כיהן כסמנכ"ל משרד החוץ לענייני מינהל, בין השנים 1962–1967 כיהן כשגריר ישראל בשווייץ, ובין השנים 1967–1973 כיהן כמפקח הכללי על שירות החוץ.[1][2]
ב-1930 נישא שמואל בנצור לרחל לבית ויינשטיין. בנו הוא איתן בנצור שכיהן כמנכ"ל משרד החוץ. שמואל בנצור הלך לעולמו לאחר מחלה ב-1973 והוא בן 66, והובא לקבורה בהר המנוחות.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
