PROFILPELAJAR.COM

שלמה אהרונסון
לידה	27 בנובמבר 1936; י"ג בכסלו, ה'תרצ"ז; חיפה, פלשתינה (א"י)
פטירה	13 בספטמבר 2018 (בגיל 81); ד' בתשרי ה'תשע"ט; ירושלים, ישראל
מקום לימודים	בית הספר לעיצוב של אוניברסיטת הרווארד; אוניברסיטת קליפורניה בברקלי ;
תקופת הפעילות	1963–2018 (כ־55 שנים)
תחום יצירה	אדריכלות נוף
פרסים והוקרה	פרס רכטר (1990); פרס א.מ.ת. (2014); פרס קרוון לאדריכלות גנים ונוף (1997); פרס ירושלים (2000) ;
	www.s-aronson.co.il/he

שלמה אהרונסון (27 בנובמבר 1936, י"ג בכסלו ה'תרצ"ז – 13 בספטמבר 2018, ד' בתשרי ה'תשע"ט) היה אדריכל נוף ישראלי, חתן פרס רכטר, פרס קרוון, פרס ירושלים ופרס א.מ.ת.

ביוגרפיה

שלמה אהרונסון נולד בחיפה. ב-1960 נסע ללמוד אדריכלות נוף באוניברסיטת קליפורניה בברקלי שבארצות הברית. לאחר קבלת התואר הראשון ב-1963, עבד כשנתיים במשרדו של אדריכל הנוף לורנס הלפרין בסן פרנסיסקו. ב-1965 עבר לקיימברידג' (מסצ'וסטס), שם השלים ב-1966 את לימודיו לתואר שני במחלקה לאדריכלות נוף באוניברסיטת הרווארד. במקביל ללימודיו עבד במשרד האדריכלים השיתופי The Architects' Collaborative‏ (TAC) בהנהגתו של ולטר גרופיוס, ועם תום הלימודים עבר ללונדון, במחלקת תכנון העיר בעירייה והיה אחראי לתכנון שכונה של 2,200 יחידות דיור.

בשנת 1968 שב ארצה, השתקע בעין כרם שבירושלים ועבד זמן מה במחלקת התכנון בעיריית ירושלים. ב-1969 הקים משרד פרטי לאדריכלות נוף, ובמהלך השנים הרחיב את פעילות המשרד לכלול גם עבודות באדריכלות ותכנון ערים ואזורים. מאז 2004 מנוהל המשרד בשיתוף עם בנו וכלתו, איתי וברברה אהרונסון.

במקביל לעבודתו, הקדיש אהרונסון זמן ניכר להוראת מקצועות התכנון. הוא לימד בבצלאל, באוניברסיטה העברית בירושלים ובמחלקות לבינוי ערים ולאדריכלות נוף בהרווארד, והשתתף כמרצה אורח בכנסים בינלאומיים ובאוניברסיטאות רבות ברחבי העולם. בין השנים 1991 ו-1998 שימש כיושב-ראש האיגוד הישראלי של אדריכלי נוף.

בשנת 1998 יצא לאור בארצות הברית ספרו "Making Peace with the Land", שבו סקר מבחר מעבודותיו.

בשנת 2012 נבחר לקבל את תואר יקיר ירושלים.

שלמה אהרונסון נפטר ב-13 בספטמבר 2018, ונקבר בבית העלמין בגן יאשיה.

עבודות נבחרות

עם עבודותיו של אהרונסון נמנים, בין השאר, פרויקטים עירוניים כגון טיילת שרובר בירושלים, טיילת החוף הדרומי באילת, רחבת מרכז סוזן דלל בתל אביב, הפארק העירוני של הרצליה ופיתוח סביב שער ציון ושער האשפות בעיר העתיקה בירושלים; פארק ספיר בערבה והגנים הלאומיים בקיסריה ובבית גוברין; מוסד יד ושם בירושלים, כיכר קרייטמן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב והכיכר המרכזית בקמפוס הטכניון בחיפה; מחלף שער הגיא ומחלף בן שמן בכביש 1; הפיתוח סביב טרמינל 3 בנמל התעופה בן-גוריון; ותכנון הנוף בפרויקטים הנדסיים כמפעלי פוספטים בנגב והמסוע ממפעלי ים המלח לתחנת הרכבת באורון. בנוסף, היה אהרונסון אדריכל הנוף בצוותי התכנון של תוכניות המתאר הארציות תמ"א 35 לבנייה, פיתוח ושימור ותמ"א 22 ליערות וייעור.

עבודותיו זיכו אותו בשבחים ופרסים רבים. בין השאר זכה בפרס רכטר לאדריכלות בשנת 1990, בפרס קרוון לאדריכלות גנים ונוף ב-1997 ובפרס ירושלים לאדריכלות ב-2000. בשנת 2014 זכה אהרונסון בפרס א.מ.ת בתחום האדריכלות (ביחד עם יעקב יער).

פעמיים נבחרו עבודות שלו לייצג את ישראל בביאנלה של ונציה: ב-1991 נבחרה טיילת שרובר, וב-1996 מחלף שער הגיא, נתב"ג, כביש חוצה ישראל, פארק הקישלה וכיכר המעיין בנצרת. ב-1996 הוצגו עבודותיו בתערוכה "מראה מקום: ארבע גישות באדריכלות נוף בישראל", לצד עבודות של ליפא יהלום ודן צור, גדעון שריג, ויעל מוריה ודוד סקלי.