שיקום נוער מנותק הוא מושג מתחום החינוך המתייחס לבני נוער בני 13–17, אשר נחשבים מנותקים מלימודים ותעסוקה.
משמעות
בני נוער אשר נשרו ממערכת החינוך והלימודים הפורמליים לפני המועד שבחוק, יכולים להיות מושפעים באופן משמעותי בתהליך התפתחותם. הסיבות לניתוקם מבוסס בעיקר על הסברים מבנים ופסיכולוגיים–חברתיים, כגון רקע כלכלי וחברתי נחשל, משפחה שאינה מתפקדת, עבריינות, חולי במשפחה, שכונות מצוקה, הגירה, קשיי למידה, חוסר הסתגלות לבית הספר ורצון לצאת לעולם העבודה. לעיתים הנשירה מבית הספר היא מרצון אך לרוב היא מחוסר ברירה.
מערכת השיקום מאתרת את בני הנוער בשלבים השונים של הניתוק החברתי וקולטת אותם למגוון רחב של תוכניות שיקום, כמו תוכניות קהילתיות, מוסדות פנימייתיים התנדבותיים ולא התנדבותיים. מסגרות אלה הן בעלות אוכלוסייה הומוגנית או הטרוגנית מבחינת מין, רקע ועוצמת הניתוק, ועוזרות לבני הנוער להשתלב חזרה בחברה.
מאפייני הניתוק
תופעת הנשירה ממערכת החינוך היא תופעה מורכבת המושפעת מהתלמיד, משפחת התלמיד, הסביבה הקרובה והרחוקה ובית הספר. תהליך הנשירה מתחיל בנשירה סמויה- בה התלמיד עדיין רשום במערכת החינוך אך הוא נעדר הרבה מבית הספר ומשיעורים או שהוא יושב בכיתה אך אינו פעיל. אם אין התערבות מונעת יש התפתחות לנשירה גלויה- ניתוק פיזי שבו התלמיד מתנתק ממערכת החינוך ואינו נרשם למסגרת חינוכית אחרת.
גורמים התורמים לניתוק
ישנן ארבע קבוצות של גורמים התורמים לנשירה ממערכת החינוך:
1. גורמים אישיים: היעדרויות מרובות, בעיות התנהגות ומשמעת, ניכור חברתי ובדידות חברתית, תפיסת מסוגלות אישית נמוכה, הישגים נמוכים לאורך זמן, תפיסת שאיפות עתיד לא ברורה, קשיי תקשורת, קשיי שפה, שימוש בסמים ובאלכוהול ומעורבות בהתנהגות עבריינית.
2. גורמים משפחתיים: רקע סוציו-אקונומי נמוך, השכלת הורים נמוכה, עבריינות-ואו התמכרויות במשפחה, מחלה ומוגבלות כרונית, הזנחה והתעללות בילדים, אבטלה, חוסר משמעת וגבולות במשפחה, היעדר ציפיות והיעדר תמיכה בילד, גירושין או פרדה של ההורים.
3. גורמים בית-ספריים: גודל כיתה ובית הספר, ציפיות נמוכות של המערכת, איכות נמוכה של מורים, מכוונות לממוצע והתעלמות מהשוליים, שיטות לימוד שאינן מותאמות או שאינן רלוונטיות, מחסור במשאבים ובשירותים משלימים, מערך תמיכה וליווי אישי.
4. גורמים קהילתיים: שונות תרבותית גבוהה בין חברי הקהילה, חוסר תמיכה קהילתית במשפחות, חוסר תמיכה קהילתית בבית-הספר, חוסר בשירותים חינוכיים-חברתיים בקהילה, ריבוי של אירועים עבריינים בקהילה.
מסגרות שיקום
מפתן
מיועד לבני נוער בגילאי 14–18, שנשרו או התקשו להשתלב במסגרת החינוך הרגילה. זוהי מסגרת טיפולית שיקומית חינוכית שמשרד הרווחה והחינוך מפקחים עליה. במסגרת זו יש שילוב של שלושה תחומים: תוכנית טיפולית ברמה אישית וקבוצתית והכנה לחיי עבודה והשכלה. הלימודים מתקיימים עד 4 שנים - ניתן לקבל תעודת 12 שנות לימוד ותעודת מקצוע מוכרת, לדוגמה: צורפות, מכונאות רכב, מגדנאות, מסגרות.
מית"ר
מיועד לבני נוער בגילאי 12–18, אשר זקוקים לתמיכה בסיסית ביותר וכאלה שזקוקים לתמיכה על מנת שיישארו במסגרות שבהן הם נמצאים. זהו מרכז יום תומך רב תחומי, הפועל בין השעות 8:00-22:00 בכל ימות השנה. העקרונות המרכזיים של מית"ר הם: מיידיות, זמינות ונגישות. השתתפות בתוכנית זו היא עד שנה וחצי על מנת להחזיר את בני הנוער למערכות נורמטיביות בחברה.
מפעל תעסוקה לנוער- הבית של סוזן
מיועד לבני נוער בגילאי 15–18, אשר נמצאים על רצף הניתוק. בני הנוער עובדים במפעל על פי עקרונות הסביבה הטיפולית ומקבלים שכר. משך התוכנית הוא שנה וחצי על מנת לחזור למסגרות נורמטיביות.
לבוגרי "מית"ר הבית של סוזן" הייתה אוריינטציה גבוהה לתעסוקה ורובם עבדו בשכר והועסקו בעבודה קבועה ויציבה. כמו כן, על אף ששיעור לא מבוטל מן הבוגרים התמודדו עם קשיים רגשיים מורכבים, רבים הפגינו תחושת מסוגלות גבוהה במישורי חיים נוספים, יכולת להיעזר באחרים ותפיסת עתיד חיובית.[1]
כפר הנוער מנוף
כפר נוער מנוף ממוקם סמוך לעיר עכו, ומיועד לבני נוער שנפלטו ממסגרת בית ספר תיכון רגילה. מטרת כפר הנוער מנוף היא לטפל בבני נוער שנשרו ממערכות הלימודים הפורמליות, לפתח את כישוריהם האישיים, החברתיים והלימודיים ולהחזיר אותם למרכז החברה עם כוחות וידע שיאפשרו השתלבות שוויונית בחברה הישראלית, בתחומי ההשכלה העיונית, המקצועית, החברתית, האישית והתעסוקתית.[2]
מודלים של סיבות ותהליכים להתנתקות
מודל התסכול והערכה עצמית
מודל זה מוכר גם בשם "נבואה המגשימה את עצמה". כישלונות רבים ומיונים ירודים של התלמיד יוצרים אצלו רגשות תסכול והערכה עצמית נמוכה. דבר זה גורם לתלמיד לחוסר ביטחון באשר לכישוריו וליכולותיו להתמודד עם דרישות המערכת עד שהוא מוותר. לחלופין קיימות מסגרות חיוביות שמעודדות וגורמות לתלמיד להרגיש שייך ומסוגל.
מודל תפיסת החיים של הפרט ושל המשפחה בנוגע ללימודים
ניתן לבדוק תהליכי נשירה על ידי בחינת ערכיו של התלמיד, נטיותיו, התנהגויות שלו על רקע תפיסת משמעות הלמידה ותחושת השייכות של תלמיד, משפחתו והסביבה הקרובה לבית הספר. כאשר ישנם כישלונות אקדמיים לאורך זמן ונטייה חברתית תרבותית בסביבת התלמיד שאינה מקדשת את הלימודים כדרך מקדמת, אזי הסיכוי לנשירה- גדל.
מודל המעברים
בחיים עצמם אנו עוברים ממסגרת לממסגרת, וממקום למקום, חלק מהמעברים הללו הם בעקבות חוסר הצלחה אקדמאית, חוסר הצלחה חברתי או מעברים ממוסד למוסד. חלק מהמעברים אלה הם מובנים, כמו: מעבר מבית ספר יסודי לחטיבת הביניים. חלק מהמעברים האלה אינם מובנים ולרוב נעשים ללא רצונו של התלמיד, כמו: שינוי מקום מגורים, גירושים ובעיות לימודיות. מעברים אלה יכולים להיות נקודות משבר, שתלמידים ללא סביבה תומכת, אינם מצליחים לשרוד ולכן נושרים מבית הספר.
מודל הצבירה של כישלונות לאורך זמן
ההחלטה לנשור מבית הספר אינה מתקבלת בעקבות מקרה חד פעמי בחיי התלמיד, אלה בעקבות מקרים חוזרים של חוויות קשות, תסכולים רבים, אי הצלחה, אי תמיכה ואי קבלה שגורמים לתחושת כישלון, והם שמובילים את התלמיד לעזוב את מערכת החינוך. זהו אינו מצב בלתי הפיך, ישנם מקרים של מציאת חלופה חינוכית אחרת- לפעמים הניסיון מצליח ולפעמים בלתי אפשרי.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים