שיווי משקל קליני (באנגלית: clinical equipoise), הוא מושג מתחום האתיקה הרפואית המשמש בסיס להצדקה האתית של השימוש בטיפולים שונים במסגרת מחקר רפואי קליני. המושג נטבע לראשונה על ידי בנימין פרידמן בשנת 1987.[1] מכיוון שבניסוי קליני הקבוצות השונות אינן מקבלות את אותו הטיפול, בעיות אתיות עלולות להתעורר כאשר נראה שאחד הטיפולים מוצלח יותר מהשאר. שיווי משקל קליני פירושו כי קיים ספק אמיתי בנוגע לשאלה איזה טיפול טוב יותר. לחוקר, בדרך כלל, יש השערה אודות טיב הטיפול הנחקר, אך מכיוון שאין הוכחה לכך, שיווי המשקל הקליני נשמר. ברגע שמצטברת כמות מספקת של הוכחות, המחקר בדרך כלל נפסק מאחר שהשווי המשקל הקליני הופר.
שיווי משקל קליני מבטיח שהנבדקים אינם נחשפים לסיכונים מיותרים ושכל טיפול הניתן במסגרת המחקר הוא מוצדק מבחינה אתית. הוא משחק תפקיד מרכזי באישור ועדות אתיקה למחקרים קליניים, המוודאות כי המחקרים עומדים בסטנדרטים אתיים גבוהים. בנוסף, המושג מסייע בהגנה על זכויות המטופלים והבטחת קבלת החלטות מבוססות ראיות לאורך כל שלבי המחקר.
הערות שוליים
