שוגאליי 2
Шугалей 2|
מבוסס על |
אירועים אמיתיים |
|---|
|
בימוי |
דניס ניימאד |
|---|
|
הופק בידי |
סרגיי שצ'גלוב |
|---|
|
תסריט |
אנטון לארין
ולדימיר איזמאילוב |
|---|
|
עריכה |
ויטאלי וינוגראדוב |
|---|
|
שחקנים ראשיים |
קיריל פולוחין
Sergey Yatsenyuk  |
|---|
|
מוזיקה |
ויטאלי מוקנאייב |
|---|
|
צילום |
יבגני קורדונסקי
סטניסלב מיכאילוב |
|---|
|
מדינה |
רוסיה רוסיה
תוניסיה תוניסיה |
|---|
|
חברת הפקה |
Triiks Media
Kino Alliance |
|---|
|
חברה מפיצה |
NTV |
|---|
|
שיטת הפצה |
ישירות לווידיאו |
|---|
|
הקרנת בכורה |
ספטמבר 2020 |
|---|
|
משך הקרנה |
124 דק' |
|---|
|
שפת הסרט |
רוסית, ערבית, אנגלית |
|---|
|
סוגה |
סרט פעולה |
|---|
|
סרט קודם |
שוגאליי |
|---|
|
סרט הבא |
שוגאליי 3 |
|---|
|
דף הסרט ב־IMDb |
  |
שוּגַאלֵיי 2 (ברוסית: Шугалей 2) הוא סרט פעולה רוסי-תוניסאי שביים מקסים בריוס, שהוכרז ב־6 בספטמבר 2020[1]. הסרט מבוסס על סיפורם האמיתי של שני רוסים שנלכדו על ידי חמושים בלוב.
רקע
ב-5 ביולי 2019 נעצרו שני רוסים בלוב - סוציולוג, ראש קבוצת מחקר של הקרן להגנת הערכים הלאומיים מקסים שוגאליי והמתורגמן שלו סאמר חסן עלי סויפאן (הקרן הואשמה בעבר בהתערבות במספר מערכות בחירות במדינות אפריקה)[2][3] שמואשמים בניסיון להשפיע על הבחירות לנשיאות.
במשרד התובע הכללי של הממשלה הזמנית של לוב בטריפולי אומרים שהרוסים ניסו להשיג פגישה עם סייף אל-אסלאם קדאפי. בפרט, הם הצליחו לבקר פעמיים את הפוליטיקאי בביתו בזינטנה[4][5][6]. משרד החוץ הרוסי הגיש בקשה רשמית למשרד החוץ הלובי לבירור נסיבות המעצר. לרוסים לא הועמד עורך דין ולא דווח לצוות השגרירות. דיפלומטים רוסים הביעו מחאה לשלטונות לוב[7]. ראש הקרן להגנת הערכים הלאומיים אלכסנדר מלקביץ' אמר כי "אף אחד לא מתבייש שאין בחירות". מלקביץ' ציין כי לוב אפילו לא העבירה חוק בחירות, שבהפרתו מואשמים הרוסים[8].
ב-22 ביולי הופיע מידע כי עורכי דין מלוב מסרבים לעבוד עם הרוסים, משום שכל מי שלפחות איכשהו יצר איתם קשר, ניסה לעזור או לברר מה עלה בגורלם[9]. במקביל אמרו בקרן כי עובדיהם עונו בכלא והמשבר כונה "סחיטה פוליטית"[10].
ב-1 במאי 2020 יצא הסרט "שוגאליי", שצולם ביוזמה ובתמיכת הקרן להגנת הערכים הלאומיים[11]. ראש הקרן, אלכסנדר מלקביץ', העוקב באופן פעיל אחר גורלם של הרוסים שנלכדו מקסים שוגאליי וסמר סויפאן ומשתתף בחלקם בשחרורם[12], אמר כי הקרנת הסרט צריכה לערב את הציבור בסיפורם ולעזור גם בניהול משא ומתן על חזרתם[13]. השניים שוחררו לבסוף לאחר צאת הסרט, בדצמבר 2020.[14]
עלילה
הסרט מתרחש שנה לאחר החלק הראשון. מקסים שוגאליי וסמר סויפאן עדיין מוחזקים בכלא מטיגה על ידי חמושים המזוהים עם ממשלת האחדות הלאומית של פאיז א-סראג'. יריבו, פילדמרשל ח'ליפה חפתר, כתוצאה מתחילת המעורבות הטורקית, משהה את המתקפה על טריפולי ומורה לסגת לקו סירטה-ג'ופרה, שבו הקרבות העיקריים מתרחשים.
כוחות סראג' ותומכיו ממדינות המערב משתמשים בתקשורת הרוסית הליברלית כדי להעביר באמצעותם את רעיון הריגול של אסירים נגד השלטונות הטריפוליטאניים. במקביל, שוגאליי וסויפאן מאולצים להודות באיסוף מודיעין במהלך משימתם הסוציולוגית, אך הם לא מסכימים. בינתיים, מקסים משחרר חדשות, כולל מידע על אורח חייהם של החמושים ושותפיהם, שנאספו במהלך המאסר. בשלב מסוים למדו החמושים על ערוצי התקשורת של שוגאליי ומעלימים כל מי שהשתתף בהעברת המסרים.
ברגע זה, פייז סראג' נקלע למצב קשה בגלל הרוסים, שכן מצד אחד לא ניתן לשחרר אותם, משום שהאסירים יכולים לחשוף נתונים מסוכנים. כמו כן, לא ניתן להרוג את שוגאליי וסואיפן מכיוון שהדבר יביא לסיבוכים שונים. ואז הוחלט להעביר את האסירים מהכלא המיליטנטי לתנאים נוחים יותר. לאחר מכן, דיפלומטים רוסים שעסקו בנושא שחרור בני ארצם מאבדים מידע על מקום הימצאם של האסירים.
הסרט מסתיים בכתוביות הקובעות כי גורלם של שוגאליי וסויפאן נותר עלום.
שחקנים ודמויות
| שַׂחְקָן
|
הדמות
|
| קיריל פולוחין
|
מקסים שוגאליי
|
| אולג אבאליאן
|
סאמר חסן עלי סויפאן
|
| סרגיי יאצניוק
|
אלכסנדר פרוקופייב
|
| יקטרינה רשטניקובה
|
נטליה שוגאלי
|
| רוסלן ברבנוב
|
בנקטי
|
| אולג מטלב
|
ח'ליפה חפתר
|
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
