שָׁד הוא אחד מזוג איברים המצויים בגופם של בני אדם. בנשים, מכילים השדיים בלוטות חלב. השדיים הנשיים זהים במבנם ובתפקידם לבלוטות החלב המצויים בכל נקבות היונקים, אך שונים במראם ובמספרם. השדיים מרכזים את בלוטות החלב של האישה ומהווים לפיכך בלוטות חלב מורכבות; כל שד מכיל בין 10 ל-20 בלוטות חלב פשוטות הנפגשות כולן בפִטמה. השדיים נחשבים לסימני מין משניים, והם מתפתחים בדרך כלל בגיל ההתבגרות. הם מורכבים בעיקר משרירים ומרקמותשומן. בתרבויות שונות בעולם השדיים הנקביים מהווים סמל מיני.
מבנה השדיים
השדיים, חיצונית, הם איבר אלסטי בצורה כללית דמוית כיפה, כאשר על השד, במרכזו, נמצאת הפטמה, ומסביבה העטרה. צבע הפטמה והעטרה שונה מצבע הגוף, והוא משתנה מאישה לאישה ותלוי בין היתר בגוון העור. הגוון נע בין ורוד בהיר לחום כהה.
רקמת השד בנויה משלושה חלקים עיקריים:
אוניות (Lobules) – בלוטות המייצרות חלב.
תעלות או צינוריות (Ducts) – המקשרות את האוניות אל הפטמה ומובילות אליה את החלב.
רקמת שומן (Stroma) – רקמה המקיפה את האוניות והצינוריות, ולמעשה ממלאת את התווך בשד.
כל אשה מניקה את תינוקה לתקופת זמן שונה, וחלק מהיולדות מעדיפות אף להימנע מהנקה כליל. נשים שלא מניקות (משלל סיבות שונות) עושות שימוש בתרכובות מזון לתינוקות (תמ"ל), המותאמות להזנת תינוקות וכוללות את מרכיבי חלב האם ככל שניתנים לייצור תעשייתי. את התמ"ל מכינים בבקבוק לתינוקות עשוי זכוכית או פלסטיק עם פטמת גומי או סיליקון כפקק. פטמת הבקבוק בנויה בצורה המדמה את פטמת השד.
עקב המבנה הרקמתי שלהם נוטה להתפתח בשדיים סרטן השד לסוגיו. המחלה תוקפת כיום אחת מכל 9 נשים בשלב כלשהו של חייהן. גילוי מוקדם חיוני להצלת חיים, איחור באיתור עשוי להיות קטלני, בעיקר בשל נדידת תאים סרטניים דרך צינוריות החלב והלימפה אל הבלוטות הלימפטיות המצויות בבית השחי (אקסילה) ומשם לכל הגוף. אבחון מוקדם קריטי להצלת ממסטקטומיה (כריתת שד) ואף להצלת חיים.
השדיים כמושא לגירוי מיני
ברוב התרבויות לשדיים תפקיד מרכזי בפעילות המינית. שדיים ובפרט פטמות עשויים להיות בין האיברים המעוררים מינית. הם רגישים למגע שכן יש בהם עצבים רבים. מחקר העלה השערה שגירוי הפטמות מעורר מינית בגלל סמיכות האזורים במוח שקולטים מידע מהפטמות ומאיברי המין הנשיים.[1]
בטקסט ההודי העתיק קאמה סוטרה נשיכת השדיים וגירוד שלהם בציפורניים נחשבים מעוררים מינית. בזמן עוררות מינית השדיים עשויים להתרחב והפטמות עשויות להתקשות.
אצל אנשים רבים מראה הגוף הנשי, שהשדיים רכיב מרכזי בו, גורם להנאה אסתטית או אירוטית. מחקר שנערך באוניברסיטת ויקטוריה בוולינגטון הראה שהשדיים הם לעיתים תכופות החלק הראשון עליו מסתכלים גברים כשהם רואים אישה וכן שהזמן המוקדש להסתכלות על השדיים גדול משל שאר חלקי הגוף.[2]
השדיים בתרבות
אישה בלבוש מסורתי האמרי. בתרבויות מסוימות חשיפת שדיים אינה נחשבת ביטוי למיניות או מוחצנות
ברוב תרבויות העת העתיקה נתפסו השדיים כסמל לפריון, ובתרבויות מסוימות אלות הפריון יוצגו כבעלות חזה שופע.[3] עם זאת, בחלק מהתרבויות גודל השדיים לא נקשר בפריון, וייצוגם היה פרופורציונלי ואף מינימלי ביחס לחלקים אחרים בגוף.[4]
השמרנות הדתית בימי הביניים צמצמה את היחס האומנותי לשדיים, אך לא העלימה אותו לחלוטים.[5] בתקופת הרנסאנס ציירו ופיסלו ציירים ופסלים רבים נשים שופעות חזה ושומן, כיוון שמודל היופי בתקופה זו הייתה נשים מלאות ושופעות. שדיים הופיעו אף בציורי המדונה והילד.[6] בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הייתה תקופה ששדיים בינוניים-קטנים נחשבו למודל היופי, עקב השתנות מודל היופי לנשים רזות.
בתרבות המערבית המודרנית נתפסים השדיים כסמל יופי מיני ומושך. עקב כך שניתוחים פלסטיים לשינוי גודל ומבנה השד הפכו לדבר מקובל, יש נשים המנתחות את שדיהן לשם הגדלת חזה שהוא הניתוח הפלסטי הפופולרי ביותר, הקטנת חזה, הרמת חזה ועיצוב חזה. בהגדלת החזה מחדירים לשד שתל חזה, שמרקמו קרוב למרקם תאי השומן הטבעיים והוא נוח למגע.
רקמת שד קיימת גם אצל גברים – לרוב רקמה מדולדלת. תופעה של הגדלת שדיים אצל גברים קרויה גינקומסטיה (Gynecomastia) – בדרך כלל מסיבה לא ידועה, אך גם עקב הפרעות הורמונליות שונות, או כתופעת לוואי של תרופות מסוימות. כ-1% מהלוקים בסרטן השד הם גברים, מהלך מחלה זו קטלני הרבה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים.
