שבתות וחגים
|
"וַאֲנִי שֻׁתָּפָה סְמוּיָה,
אֲנִי בַּצֵּל כְּשֶׁעוֹלֶה הָאוֹר,
אֲנִי יַלְדָּה עֵדָה אִלֶּמֶת
שֶׁנִּשְׁאֶרֶת מֵאָחוֹר..."
|
|
|
|
|
"...אֲבָל בַּלַּיְלָה אֵיךְ בָּכִיתִי,
אֵיךְ הִרְטַבְתִּי אֶת הַכַּר,
לָמָּה אֲנִי מִתְאַהֶבֶת תָּמִיד
בְּמָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר?..."
|
|
|
| מתוך השיר "שבתות וחגים"
|
שבתות וחגים הוא שיר שנכתב על ידי יענקל'ה רוטבליט, הולחן ובוצע לראשונה על ידי יהודית רביץ ומזוהה עמה עד היום. פרסומו הראשון של השיר היה באלבום "באה מאהבה" בשנת 1987.
השיר דורג במקום 29 במצעד הפזמונים העברי השנתי 1988.
ניתוח השיר
השיר בנוי כמונולוג של אישה המספרת על מערכת יחסים סודית שלה עם גבר נשוי, בעודו מקיים במקביל מערכת יחסים אחרת, פורמלית וגלויה, עם אשתו. השיר מתאר את הכמיהה של הדוברת אל הגבר, המתואר כבעל וכאָב מושלם, ואת קשייה ובדידותה בצל הסוד.
בראיונות מאוחרים תיארה רביץ את כתיבת השיר, וסיפרה שהגיעה אל המשורר רוטבליט עם שלד הסיפור, המדבר על אישה הנמצאת במערכת יחסים סמויה, בקשר "שאין בו כניסה בשבתות וחגים", ולפי הרעיון שהביאה נכתב השיר.[1]
בבית הראשון מתארת הדוברת את געגועיה אל אהובה, איש משפחה ואב למופת, שילדיו קופצים עליו והוא מספר להם סיפור. רק מילה אחת מקשה על תמונת המשפחה הנהדרת: הבית נפתח במילים "עכשיו אתה בבית, עכשיו אתה שם". המילה "שם" מעמידה את הקורא בתחושת אי בהירות ופליאה: מדוע המשמעות של להיות בבית זה להיות שם? למה הבית נמצא שם? עדיין לא ניתן לדעת לפי הכתוב מי הדובר ומדוע הבית אינו שייך אליו.
בבית השני מבנה הפוך. בתחילתו חוזרת הדוברת על תיאור הגבר המושלם, משכמו ומעלה, ועל אהבתו למשפחתו. אולם אז חוזרת הדוברת על המילים "עכשיו אתה בבית - עכשיו אתה שם", המפרידות בין המשפחה הנהדרת לבינה, והפעם מרחיבה:
”ואני שותפה סמויה
אני בצל כשעולה האור
אני ילדה עדה אילמת
שנשארת מאחור.”
במילים אלה מתחיל להתבהר לקורא כי בסיפורו של איש המשפחה למופת שני חלקים: החלק המואר, בו נמצאת המשפחה המושלמת; ובניגוד אליו החלק הסמוי, הנמצא בצל, מאחור, בו נמצאת הדוברת. בהמשך השיר מתואר הסבל העובר על הדוברת, לא רק בשבתות וחגים, אלא גם במהלך היומיום, בו היא נדרשת להסתיר את זהותה ולהתכחש לה בפומבי:
”אתה יודע איך הרגשתי
כשראיתי אתכם ברחוב לא מזמן
הייתי בסדר, לא הראיתי שום סימן.
אבל בלילה איך בכיתי,
איך הרטבתי את הכר,
למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר?”
התקבלותו
השיר מתייחס לחוויית בדידות בשבתות ובחגים של הדוברת. לכאורה, של אישה המנהלת רומן עם גבר נשוי ונותרת לבד במשך רוב הזמן. אולם התקבלותו של השיר מיוחסת לאוניברסליות שלו ולהתאמתו לציבור נרחב שמסיבות שונות חש בודד. בחברה האנושית המוכוונת למשפחתיות וקבוצתיות, מהווה הבדידות מועקה כבדה הנופלת בחלקם של אנשים שמסיבות שונות אין להם בני זוג או משפחה, או שאינם יכולים להיראות עמם מסיבות חברתיות שונות.[2]
חוויית הבדידות המתוארת והזדהותה של רביץ כלסבית, שנים לאחר יצירת השיר, תרמה להתקבלותו בספרות להט"ב.[3]
גרסאות כיסוי
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
