הליכה ברגליים יחפות על משטחים ואדמות עם מרקמים מסוגים שונים.הכניסה לשביל הרגליים היחפות בצוק מנרה.
שביל רגליים יחפות (קרוי גם: פארק רגליים יחפות) הוא שביל או מתחם שמיועד להליכה ברגליים יחפות, המאפשר תחושות שונות בסוליות כפות הרגליים על ידי הליכה על משטחים עם מרקמים שונים.
בהגדרה של "שביל רגליים יחפות" כלולים הן מסלולים קצרים עם סוגי אדמה וקרקע שונים והן מסלולים ארוכים. פעילויות פנאי אלו נועדו לקדם טיפולים בריאותיים ופיזיים, לעורר עניין ציבורי בטבע או פשוט ליצור אטרקציות תיירותיות מקוריות עבור המבקרים.
רעיון ההליכה היחפה
רעיון ההליכה היחפה פותח לראשונה במאה ה-19 על ידי סבסטיאן קנייפ (אנ') - אחד ממקימי התנועה לרפואה נטורופתית. קנייפ האמין כי חשיפה ומגע של כפות הרגליים למגוון של גירויים טבעיים תהווה צעד ליתרונות טיפוליים. שיטה זו של קנייפ התבססה על פרקטיקה עתיקה של רפלקסולוגיה, שהונהגה בסין במשך אלפי שנים לצורך הרפיה וקידום אריכות ימים.[1]
תפוצה
במדינות אירופה, כולל אוסטריה, דנמרק, צרפת, גרמניה, הונגריה, שווייץ ובריטניה, ישנו מגוון רחב מאוד של פארקים יחפים או שבילי הליכה יחפה.[2][3][4] פארקים אלו נשמרים נקיים ומתוחזקים על בסיס קבוע, כך שאת ההליכה היחפה ניתן לבצע בסביבה מתאימה לאנשים הרגילים בכך. פארקים יחפים כוללים מגוון של תחנות הרפתקה, המאפשרים למבקרים לחוות תחושות של אדמה עם מרקמים שונים מתחת כפות הרגליים, כמו לדלג בין נהרות, הליכה בבוץ, בנחלים ובבריכות ומספקים מקומות שבהן ניתן לבצע התעמלות לכפות רגליים, איזון וטיפוס. בשביל היחף (Barfußpfad) בעיר בד סוברנהיים שבגרמניה מבקרים למעלה מ-100,000 איש בשנה מאז הקמתו בשנת 1999.[5][6]
בשנים האחרונות, גם בישראל נפתחו כמה שבילי רגליים יחפות.[7][8][9][10]
