שְׁבַטְבַּט (שם מדעי: Equisetum) הוא סוג יחיד במשפחת השבטבטיים והוא שייך לצמחים וסקולריים חסרי זרע. זהו הסוג היחיד הקיים בימינו במחלקת בעלי הפרקים. באירופה הוא נחשב כעשב שוטה והוא בעל סגולות רפואיות.
תיאור כללי
השבטבט נחשב כמאובן חי כיוון שסוג זה הוא השריד האחרון למחלקת Equisetopsida במערכת השרכאים. משפחה דומה שכבר נכחדה היא הקלמיטים (Calamitaceae) שממנה נמצאו שרידי מאובנים מתקופת הדבון והפרם, לפני כ-375 מיליון שנה. שרידים אלה היו מעוצים, הגיעו לגובה של כ-30 מטרים ולקוטר גזע של כמטר אחד.
השבטבט גדל בסביבה לחה, לעיתים אף במים, ומסתפק בחצי-צל.
ענפי השבטבט למיניו מחוספסים הודות לתאים צורניים המצויים באפידרמיס. אלה גורמים לשחיקת שיניהם של בעלי חיים המנסים לאכול מהם ועל ידי כך מגינים על הצמח. במהלך האבולוציה למדו מרבית היונקים אוכלי העשב להימנע מאכילת הצמח.
לפי מפרש התלמוד, רש"י, הצמח שימש לשיוף כלי עץ[1].
תפוצה
מספר מינים מסוגלים ליצור הכלאה לכן חלוקים החוקרים לגבי מספר המינים הקיים בסוג. ישנה הסכמה על הימצאותם של 15 עד 20 מינים שונים.
בארץ ישראל נפוצים שני מיני שבטבט:
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
