שבט מצדה הוא שבט צופים בהנהגת צופי ירושלים הפועל מאז 1936, ושעיקר חניכיו הם תלמידי הגימנסיה העברית רחביה לדורותיהם. השבט פועל בבית נועה טן-פי בעמק המצלבה. צבעו הסמלי של השבט הוא צבע צהוב (בצבע הצהוב מסומן הציוד של השבט, המבנים שנבנים במחנות קיץ, וחפצים שונים השייכים לשבט).
שלוש שנים לאחר הקמת שבט הצופים הראשון בארץ ישראל, "משוטטי בכרמל" בחיפה, ב-1919, נוסדו במקביל מספר "גדודי צופים" בחסות בתי הספר למל, תחכמוני ובית המדרש למורים, והגדול שבהם היה "גדוד טרומפלדור" שנוסד ליד הגימנסיה העברית ב-1921. בשנת 1925 הוקם בירושלים "לגיון הצופים" שהתפלג מהסתדרות הצופים, וגישתו הייתה חינוכית יותר. במקביל המשיכה להתקיים "קהילת צופי מתתיהו", שהייתה משויכת לגימנסיה ופעלה בחצר בית הספר למל, ועוד שבט קטן - נטר.[1]
יסוד שבט מצדה
ב-1937 החליטה לשכת הנוער של מחלקת החינוך במוסדות הלאומיים על הקמת שלושה שבטים חדשים בירושלים: האחד בחסות הגימנסיה העברית רחביה ("מסדה"), השני בחסות תיכון בית הכרם (שבט מודיעין), ושבט אחד ללא חסות - לתלמידי בתי הספר האחרים ("יודפת"). שבט יודפת תוכנן לתת מענה לנוער הלא מאורגן - שלא למד באחד מבתי הספר התיכוניים, ולימים התאחד עם שבט נטר וקהילת צופי מתתיהו לשבט "קהילה", שגם הוא לא האריך ימים.[2]
מועצת המורים של הגימנסיה העברית החליטה לתמוך בהקמת השבט והטילה על המורה דוד שִטְרָאִי לעמוד בראש השבט. מרכז השבט היה דוד הכהן. הַמִּפְקָד הראשון של השבט נערך ביום ז' בתשרי תרצ"ח (12.9.1937, יומיים לפני יום כיפור) בחצר הגימנסיה. השבט הורכב מעדת עופרים שבראשה עמד דוד הכהן, ומארבעה גדודי צופים שבהם חניכים מגיל 10 ומעלה. כבר בשנת הפעילות השנייה מנה השבט 228 חניכים.
התפתחותו של השבט קשורה קשר הדוק עם התפתחות הגימנסיה העברית. השבט פעל שנים רבות בחצר הגימנסיה, מוריה הקימו את השבט, ותלמידיה היוו רוב בין חניכי ומדריכי השבט. בחצר הגימנסיה נבנה צריף, אשר שימש את השבט לפעילותו עד שנת 1964.
אחרי קום המדינה התגבשו הצופים סביב העקרונות: חינוך להגשמה עצמית, פיתוח עצמאות אישית ועזרה לזולת, אזרחות טובה ומועילה לחברה, והגשמה בהתיישבות. לא הייתה הכנה מוצהרת להגשמה בהתיישבות, אבל החל מכיתה י' החלה החשיפה לקיבוצים, בעיקר במחנות עבודה וקשרים עם קיבוץ, שלימים תהפוך ליציאה להכשרה, לגרעין נחל ולהתיישבות.
הפיתוח האישי היה בעיקר במסורת רוברט באדן פאוול: לימוד שדאות והתמודדות עם תנאי שדה, ופיתוח קשרים בין אישיים במהלך הפעילות החברתית האינטנסיבית בין חברי התנועה.
המפקד הראשון של שבט מצדה - צופי ירושלים (12 בספטמבר1937)
דוד שטראי ראש השבט הראשון, ודודו הכהן מרכז השבט
חניכים מול הצריף בחצר הגימנסיה בשנים הראשונות לפעולת השבט
הגדודים בשבט
שמות הגדודים בשבט מצדה עם הקמתו היו: עין גדי, תבור, הגליל, הנגב, היער, הגלבוע, הכרמל, העמק. לקראת תום מלחמת העולם השנייה הוחלף שמו של גדוד הגליל לגדוד מעפילים; לאחר מלחמת העצמאות הוחלף שמו של גדוד תבור לגדוד יזהר, על שם בוגר השבט, יזהר ערמוני שנפל בקרב במצודת ישע; לאחר מלחמת ששת הימים הוחלף שמו של גדוד הנגב לגדוד יגאל, על שם בוגר השבט יגאל וילק שנפל בה.[3] שמות הגדודים כיום הם: עין גדי, יזהר, מעפילים, יגאל, היער, הגלבוע, הכרמל והעמק.
הקמת שבטים חדשים
עד קום המדינה היו בירושלים ארבעה שבטים: מצדה, מודיעין, קהילה ומשואות (שבט מעדת הצופים הדתיים). לאחר התבססותם, עלה הצורך לייסד שבטים חדשים בשכונות מבוססות ובשכונות מוחלשות כעזרה לקליטת עלייה, לימוד עברית ועוד. שבט מצדה היה בין הראשונים להתגייס למשימות אלה.
חניכי השבט ומדריכיו הקימו החל משנות השישים שבטי צופים עצמאיים בשכונות ירושלים, תוך שהם מספקים את הבסיס ההדרכתי והארגוני לתחילת הפעילות, תוך חתירה להפעלה עצמית. כך נוסדו השבטים: בית הכרם, היובל (בקריית היובל), רכסים (בקריית מנחם), הראל (בקטמונים), אריאל (ברמות), יונתן (במבשרת ציון), והזוהר (בפסגת זאב).
עם הקמתו פעל שבט מצדה בצריף העץ בחצר הגימנסיה. רק כ-30 שנה לאחר מכן הוקם הבניין בעמק המצלבה על-שמה של נועה טן-פי, חניכה בשבט.
נועה טן-פי נפטרה ממחלת הטטנוס במהלך כנס הג'מבורי של הצופים בשנת 1958, בהיותה בת 12. בימי האבל פנה שר החינוך זלמן ארן אל אביה של נועה, המשורר יהושע טן-פי, בהצעה להקים בית צופים לשבט "מצדה" על שמה של נועה, שאותה הכיר מילדות. עיריית ירושלים הקצתה מגרש בעמק המצלבה, ליד בית פיליפס לצופים שהוקם אז כמשכן להנהגת צופי ירושלים. טקס הנחת אבן הפינה נערך באוגוסט 1960[4] האדריכל דוד רזניק תכנן את הבניין, והוועד להקמת בית הצופים החל בגיוס כספים מתרומות כולל הקצבה של מפעל הפיס. בשל הצורך לפנות את הצריף בגימנסיה, עבר השבט ב-1965 באופן זמני לבית פיליפס, ועם השלמת הבנייה נחנך בית נועה ביום רביעי 4.1.1967 בנוכחות שר החינוך והתרבות וראש עיריית ירושלים, טדי קולק.[5]
השבט גדל באופן ניכר בסוף שנות השישים וכלל למעלה מ-1,000 חניכים ומדריכים. רוב חברי השבט היו תלמידי הגימנסיה, ואליהם היתוספו חברים מבתי הספר אוסישקין, לוריא, ארלוזורוב וגאולים.
הפעילות הצופית בשבט מצדה כללה באופן מסורתי מפקד פתיחה, שירה קבוצתית, חלק עיוני (שכלל דיון בתחום מעורר חשיבה, היסטורי, עקרוני או חברתי, כמו גם חידונים, הקראת סיפורים בעלי מוסר השכל ועוד), פעילות צופית, משחקים ומפקד סיום. ערבי שבת אורגנו לרוב על ידי החניכים, וכללו תוכנית הפעלה קבוצתית - לעיתים היתולית, וריקודי עם (בסוף שנות השישים הוכרעה המחלוקת רבת השנים, והותר לרקוד באופן מבוקר ריקודים סלוניים גם בבית נועה). פעילויות רבות הוקדשו לשדאות, ידיעת הארץ, צופיות מעשית, טיולים, הקמת מתקנים, מפקדי אש ומסעות ברחבי הארץ.
בית נועה ורחבת מגרש המסדרים שלמרגלותיו (2022)
פעילות השבט היום
השבט מונה כיום כ־500 חניכים, המגיעים מבתי הספר היסודיים זלמן ארן, גאולים, פולה בן-גוריון, הניסויי, קשת ותלפיות מזרח, ומכתה ז' (חטיבה ותיכון) - בעיקר מהגימנסיה. השבט מחולק לשכבה צעירה (כיתות ד'-ו') שכבה אתגרית (ז'-ח'), כיתות ט' כגדוד עצמאי העובר פעילות הכנה להדרכה, ושכבה בוגרת (י'-י"ב).
מחזור הפעילות השנתי מתנהל באופן מסורתי מחזורי: השנה מתחילה בגיוסי חניכים מבתי הספר היסודיים, ובפעילות שגרתית בימי שלישי ושישי. כמה שבועות לאחר תחילת הפעילות, מתקיים "קרנבל פתיחה" - מעין לונה פארק של מתקנים צופיים בחצר, המפגין בפני החניכים שילוב של בנייה צופית עם כיף.
בתחילת השנה מתקיימים שני אירועים: טיול פתיחת שנה בסביבות סוכות לאזור ירושלים, ומפקד פתיחת שנה רשמי עם כתובות אש.
בחנוכה מתקיים טיול חנוכה של 4 ימים לשכבות הבוגרות לאזור הנגב.
בפורים השבט מקים פורימון, מעין פארק שעשועים של מתקנים צופיים בעמק המצלבה, המיועד גם לקהילה - משפחות וילדים מהאזור.
טיולי פסח: כיתות ד'-ו' יוצאות לאזור הצפון; כיתות ז' למצדה; כיתות ח' לטיול הבטחה מהר מירון לכנרת, שבסופו טקס הבטחה על חוף הכנרת. כיתות ט' לטיול "אתגר": פעילות ניווטים והשתלמויות שונות במסגרת קורס ההדרכה.
בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל השבט מקיים את טקס יום הזיכרון הנחשב לטקס הפרטי הגדול ביותר בירושלים, ובו משתתפים כ-1,500 אורחים. לפני הטקס מניחים חניכי כיתות ח' זרים על קברי הנופלים בוגרי השבט בהר הרצל. הטקס עצמו מורכב ממסכת של קטעי קריאה ושירה, המשולב בהקראת שמות כל הנופלים בוגרי השבט והדלקת משואה לכל נופל, ובכתובות אש המודלקות במשך הטקס. בסיום הטקס האורחים מבקרים בשתי תערוכות המוקמות על ידי החניכים, האחת בבניין והשנייה בחצר, בנושאים שונים בכל שנה.[6][7]
בחופש הגדול מתקיים מחנה הקיץ שאורכו בין שלושה לתשעה ימים ביער. חניכי השכבה הבוגרת מגיעים כמה ימים קודם ומקימים את המחנה: מבנים בהתאם לנושא שנבחר. השינה היא תחת כיפת השמיים, ללא אוהלים.
מצבה הממוקמת בדרום מגרש המסדרים של שבט מצדה, להנצחת בוגרי תנועת הצופים בירושלים, שנפלו במלחמת ששת הימים
לקריאה נוספת
שלומי רוזנפלד, מאה שנות – סיפורה של הגימנסיה העברית בירושלים, הוצאת הגימנסיה העברית, 2009 (בעיקר הסעיפים: "הצופים", עמ' 81, " שבט מצדה", עמ' 101–102, "תנועות נוער", עמ' 216).
חמדה אלון, היה נכון! חמישים שנות צופיות עברית בארץ ישראל (1919-1969), תל אביב, הוצאת עם הספר, 1976 (בעיקר: עמ' 131, הסעיף שבט "מסדה" ועמ' 290, על הנהגת ירושלים).
_who_died_in_Six_Day_War.jpg)
