שבט האקא

שבט אקא (באנגלית: Aka people) הוא שבט נוודים "פיגמים"- נמוכי קומה, החיים כחברת ציידים-לקטים ומיושבים במספר מדינות באפריקה. השבט נודד מדי שנה בין אזורי מחיה שונים, בהתאם לאקלים המשתנה של עונות השנה. הייחודיות של בני שבט האקא נובעת מהערכים הייחודים לשבט כגון, שיתופיות וחלוקה בין בני השבט, היעדר רכוש פרטי והיעדר היררכיה מובהקת בשבט. בנוסף, המבנה המשפחתי והזוגי הייחודי של השבט מאופיין בשוויוניות מגדרית, ובחלוקת עבודה ייחודית בין בני הזוג.

Pygmy languages (Bahuchet)

רקע

שבט ה"אקא" כפיגמים, הם למעשה נמוכי קומה, אשר קומתם הממוצעת לא עולה על מטר וחצי לגבר בוגר. הפיגמים מיושבים בעשר מדינות מרכז אפריקאיות; אנגולה, קמרון, גינאה המשוונית, הרפובליקה המרכז אפריקאית, גאבון, הרפובליקה של קונגו (קונגו), הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (קונגו זעיר), אוגנדה, רואנדה, ובורונדי[1]. מקום מושבם העיקרי של שבטי ה"אקא", הוא דרום מערב הרפובליקה המרכז אפריקאית וצפון קונגו[2][3]

אנשי האקא נחשבים לאחת הקבוצות האנושיות הייחודיות ביותר מבחינה גנטית, והוזכרו לראשונה על ידי פרעה פפי השני (Pepi II Neferkare), מהשושלת השישית של מלכי מצרים (סביבות 2,300 לפני הספירה). מאוחר יותר הוזכר השבט על ידי הומרוס, הרודוטוס ואריסטו, אשר תיארו את השבט כ"אנשים קטנים" מאפריקה המכונים "אקא". מאזכורים אלה, נראה שהשבט חי מזה אלפי שנים[2].

כלכלת השבט מבוססת לרוב על ציד בעלי חיים וליקוט צמחי מאכל שונים, בדומה לחברות אנושיות קדומות. השבט חי בעיקר ביערות גשם שונים העשירים במיני צמחים ובעלי חיים. עם זאת, מספר כל פריטי החי מועטים למדי, הם פזורים בדלילות ומספר צמחי המאכל מועט באופן יחסי. משום כך, השבט נוטה לנדוד ממקום למקום, כשמונה פעמים בשנה לערך[3][2]. השבט מחליף אזורי אקלים, ביניהם, ביצות מיוערות, סוואנות, עמקים שטוחים ויערות טרופים שונים. בני השבט רואים עצמם שייכים ליער וכמחוברים זה לזה דרך רוחות של אבותיהם ושל היער. מאחר שאזורי האקלים משתנים מעת לעת, גם דפוסי הציד והליקוט משתנים בהתאם[3].

בני האקא מנהיגים רמה גבוה של שיתופיות וחלוקה פנים שבטית[4], הכוללת מעט רכוש פרטי. כך למשל, אם אורח אוהב חפץ כלשהו, בן האקא מחויב להעניק אותו. לתפיסתם, כל אחד מבני השבט כשרוני בתחום אחר ומשום כך, כמעט לא קיימת היררכיה שבטית. אין צ'יף או ראש שבט ואין כבוד מיוחד כלפי זקני השבט, וזאת מתוך תפיסה שכולם בבסיסם שווים. גם בענייני ציד, דואגים בני השבט להזכיר שאין העדפה ולכן הצייד לא זוכה להערכה יוצאת דופן. באם אחד מבני השבט הפגין חשיבות עצמית, הוא יקבל הקנטות ולגלוג על צורת גופו, איברי מינו או אופן אחיזתו בחנית[2].

היסטוריה, התפתחות ורקע קולוניאלי

ההיסטוריה של שבטים פיגמים ושל שבט האקא בפרט, מצויה במחלוקת בין החוקרים. יש הסוברים שיערות שונים במרכז אפריקה נכבשו על ידי הפיגמים, אולם מחקרים אחרונים מטילים ספק בסברה. לשיטתם, הפיגמים לא יכלו לקיים חיים באזורים הפנימיים של היערות משום שלא גדלים שם צומח וחי באופן שעשוי לספק תזונה מספקת לבני אדם. לאחרונה, מחקרים מראים כי הפיגמים חיו בעיקר בשולי יערות וניצלו את בתי הגידול באזורים אלה וכך חיו למעשה בריחוק מסוים מחברות חקלאיות באזור. למעשה, לא קיימות מספיק ראיות ארכאולוגיות המאפשרות לצייר תמונה ברורה באשר לחיים באזורים טרופיים כמו במרכז אפריקה. כאמור, שבט האקא הוזכר לראשונה בסביבות 2,300 לפני הספירה, אולם בין המאה הרביעית לספירה ועד לסוף המאה ה-19, מעט מאוד נכתב אודותיהם. בשנת 1870, נתגלו מחדש שבטי הפיגמים על ידי האירופאי הראשון, ג'ורג' שוויינפורת'.[2]

התקופה הקולוניאלית הייתה תקופה משמעותית ודרמטית ביותר עבור שבט האקא. הדרישה האירופית והאמריקנית לעבדים, שנהב ועורות מחיות שונות, השפיעו עמוקות על דפוסי המגורים של השבט. עקב ניסיונות הימלטות מסוחרים הולנדיים, החלה נדידה של שבטים שונים במרכז אפריקה, אשר הביאה לצפיפות אוכלוסייה ולהתגברות מספר החקלאים במרכז אפריקה. בעקבות תהליכים אלו החל שבט האקא לקחת חלק במערך המסחר של הסוחרים הקולוניאליים. בסוף המאה ה-19, הפך השנהב לייצוא העיקרי ממרכז אפריקה ובני השבט החלו לצוד פילים עבור הסוחרים. בתחילת המאה ה-20, החלה כריתת עצים לתעשיות שונות, בין היתר עבור הסחר בגומי. בשנת 1925, החל סחר עורות מאזור מחייתם של שבט האקא, אשר הגיע לשיאו בשנות החמישים. פעולות סחר קולוניאליות אלה, עיצבו מחדש את דפוסי המגורים והמחייה של השבט ואת דפוסי הציד שלהם[2].

כיום, שבט האקא ממשיכים להיות מושפעים משיתופי הפעולה ומהכלכלה המקומית והאזורית במדינות אפריקה. כך לדוגמה, נודדים שבטי האקא לאזורים שונים על מנת לסייע לחקלאים בגידול פולי קפה וכן, נעשים שיתופי פעולה למשל, החקלאים מעניקים לבני השבט בטטות ומניהוט, בעבור בשר טרי שצדים בני השבט. התקופה הקולוניאלית אף תרמה לגיוון הלשוני באזור. כיום, ישנם כ-15 קבוצות אתניות המדברות 15 שפות שונות. שבט האקא מדבר בעיקר בשפת "Diaka", אולם הם דוברים גם שפות של קבוצות אתניות שכנות[2].

האקא כעמים ילידים

כיום העמים הילידים זוכים להכרה על ידי האו"ם, תחת הפורום לסוגיות העמים הילידים, הכרה שאינה מובנת מאליה. לאורך ההיסטוריה ובתקופה הקולוניאלית במיוחד, עמים ילידים באפריקה תוארו כ"מפגרים" ו"פרימיטיביים", וחוו אפליה וסטריאוטיפיזציה, שהתבטאו בנישולם מאדמות המחיה ומשאבים טבעיים ואיימו על הישרדות תרבותם. בנוסף, בעבר אסרה ממשלת רואנדה על השימוש במונח "ילידים" לקידום הזהות האתנית הייחודית והכינוי " la viande qui parle" – היינו, "החיות שיכולות לדבר", היה נפוץ בצפון קונגו לתיאור העמים הילידים, ביניהם גם של שבט האקא. בשנות ה-30 של המאה ה-20, ניסו הצרפתים מדיניות שנקראה בפיהם "מדיניות אילוף", במסגרתה ניסו לשלב את שבט האקא במערכת הקולוניאלית על ידי עידודם לבניית תשתיות, אולם מדיניות זו לא צלחה. גם היום ניתן להבחין במדיניות פטרנליסטית כלפי הילידים, בעיקר כאשר מדינות אפריקה מביעות חשש שהללו לא ייהנו מהמודרניזציה ולא ישתלבו בחברה הדומיננטית[5].

דמוגרפיה שבטית

באופן כללי, דפוסי המין, הפוריות והתמותה של בני שבט האקא עולים בקנה אחד עם אלו של אוכלוסיות ציידים-לקטים אחרים. הן שיעור הפריון והן שיעור התמותה גבוהים יחסית והאוכלוסייה צעירה למדי.

ילודה: שיעור הילודה הממוצע עומד על כ-6 ילדים לערך ותופעת היעדר פוריות בקרב נשות שבט האקא, יחסית נדיר[3][6]. שיעור הילודה בקרב שבט האקא גבוה למדי, אולם גם שיעור תמותת התינוקות גבוה. חמישית מהילדים אינם מגיעים לשנתם הראשונה, וקרוב למחציתם מתים לפני גיל 15[3][2].

תמותה: רוב מקרי המוות בקרב אנשי האקא נגרמים בעיקר בשל מחלות זיהומיות וטפיליות, ומוות כתוצאה ממקרי אלימות הוא נדיר. נמצא גם, כי גברים מצויים בסיכון גבוה יותר למוות מאשר הנשים, בפרט בגילאים 18–25. תוחלת החיים הממוצעת היא 32 שנים, אך אדם שהגיע לגיל 15 צפוי לחיות עד גיל 55 ואף יותר[2].

נישואין וגירושין: רוב הנשים מתחתנות בגילאי 16–17 והגברים כבוגרים יותר, סביב גיל 18–23. רוב הגברים בקרב שבט האקא, נשואים ליותר מאישה אחת, ואחד מכל ארבעה קשרי נישואין מסתיים בגירושין. רוב מקרי הגירושין מתרחשים בגיל צעיר, לפני הרחבת המשפחה. למעשה, רוב הגירושין המוקדמים נעשים ביוזמת הנשים, בעוד שרוב הגירושין לאחר גיל 35, ולאחר הבאת הילדים, נעשים ביוזמת הגברים[3].

מספר הילדים במשפחה: בעוד שלכל אישה בשבט האקא נמצאו לפחות שני ילדים, אצל הגברים יש כאלה ללא ילדים כלל וכאלה בעלי 14 ילדים ויותר. המשפחות הגדולות ביותר כללו עד 11 ילדים[3].

יחידות חברתיות של השבט

האקא נעים בין מחנות היער ומחנות בקרבת כפרים חקלאים, לעיתים מתחלקים לקבוצות קטנות לתקופות ואז שבים ומתמזגים לקבוצה גדולה לאחר תקופה. שינוי בגודל ובהרכב הקבוצה משפיע גם על חלוקת המזון. שבט האקא מחולק לחמש יחידות חברתיות, המשפחה, המחנה, השבט, המטה והקהילה.

יחידת המשפחה: כוללת את המשפחה הגרעינית, בעל, אישה וילדים והיא המשמעותית ביותר. המשפחה מקיימת את החיים הכלכליים היומיומיים וכן פעילויות קיום אחרות כגון לקט צמחים ופירות. המשפחה היא היחידה המרכזית להעברת מיומנויות תרבותיות ורכישתן. לכל משפחה, בית משלה, וכל בני המשפחה ישנים בסמיכות זה לזה[3][2].

יחידת המחנה: המחנה, מורכב ממשפחה אחת עד 15 משפחות גרעיניות הכוללות בממוצע כ-20–35 אנשים. בשבט האקא, אין דפוס חוזר וקבוע למבנה המחנה ואין כל הבדל בין מחנות ביערות או בכפרים. לעיתים גודל המחנה משתנה עקב עונות השנה ודפוסי הציד והלקט שמשתנים בהתאם. המחנה מורכב לרוב משלושה עד ארבעה גברים מבוגרים, אחים או בני דודים לרוב, נשותיהם וילדיהם, וכן אימהות קשישות של הגברים הבוגרים[3].

יחידת השבט: יחידה מופשטת, המחולקת על בסיס אילן יוחסין ורקע מיתולוגי של המשפחה. מעטים יודעים את הייחוס השבטי שלהם ואין מחויבות משפחתית הנובעת מהייחוס השבטי. גודל השבט הממוצע דומה לגודל מחנה ממוצע.

יחידת המטה: יחידה זו קשה יותר להגדרה ולתיחום משום שזהו מושג שנתבע על ידי חוקרים למטרות מיפוי. יחידת המטה מונה 50- 150 איש, והיא מורכבת לרוב משניים עד ארבעה שבטים. יחידת המטה מאפשרת יציבות כלכלית לאורך זמן, בשל עיקרון שיתוף המזון, אולם לעיתים קיימים שינויים והחלפות בין השבטים[3].

היחידה הסופית היא הקהילה האזורית: הקהילה היא אזור גאוגרפי של "טווח חיפושים" לחבר מטה. באזור זה, מתבצעות כל פעילויות הקיום הבסיסיות של בני המטה, נוצרים קשרי זוגיות ונרכש הידע הגאוגרפי והחברתי המקומי. בממוצע, "טווח החיפושים" של בן שבט האקא יהיה עד רדיוס של 50 ק"מ ממקום לידתו. "טווח החיפושים" של הזכר יהיה גדול יותר משל הנקבה, בין השאר בשל חיפוש בת זוג[3].

מזון תזונה ובריאות

תמיכת הדור השלישי כמסייע לבריאות הילדים

גידול ילדים קואופרטיבי הוא מרכיב מרכזי בחברת האקא. שיתוף הפעולה מסייע לאם למתן את המאמץ הנדרש לצורכי הקיום של המשפחה כולה, ועשוי להגביר את הביטחון התזונתי של הילוד ובכך להגביר את סיכויי הישרדותו. עזרתן של הנשים המבוגרות בגידול הילדים יכול להגן על הנשים הצעירות והפוריות במצבים של אי ביטחון תזונתי, אך הדבר כרוך בפגיעה במצבן הבריאותי והתזונתי של הנשים המבוגרות. 90% מהנשים המבוגרות קבעו כי נשים צריכות להפסיק ללדת כאשר ילדיהן מתחילים להביא ילדים, וזאת בכדי שיוכלו לסייע בטיפול בנכדים ולהפנות משאבים עבורם. בנוסף, הנשים המבוגרות בשבט, הן בעלות הידע והכישורים בתחום איסוף המזון, הנזקקים להעלאת סיכויי הישרדות הפעוטות. נשים מבוגרות בשבט האקא שמבצעות עבודות שונות ומטפלות בילדים תיארו את עצמן כמותשות ועייפות, ובהתאמה לכך, נמצאו אצלן ערכים נמוכים במידה ניכרת במדדי BMI ,המוגלובין ומשתנים תזונתיים נוספים[6].

המערכת החיסונית של בני שבט האקא

במחקר שנערך בשנת 1993 שביקש לבדוק את התדירות וההפצה של פעילות קבוצת וירוסים נפוצים, ביניהם האבולה, בקרב קבוצות אתניות שונות, מצא כי קיימת שכיחות נוגדנים גבוהה בקרב זכרים בשבט האקא בגילאי 21–40 באופן משמעותי מחקלאים החיים באותו אזור. עמידות נוגדני הווירוסים מושפעת מהסביבה של השבט ומאורח החיים הנוודי שלהם כציידים-לקטים. עם זאת, נראה הבדל פחות חד משמעי בין נקבות האקא לבין החקלאים בני אותו גיל. כלומר, קיים הבדל בנוגדנים בתוך שבט האקא בין זכרים ונקבות בוגרים. ההבדל מושפע ככל הנראה מאסטרטגיית קיום שונה וגורמי סיכון שונים הקשורים לאיסוף וטיפול בבשר. כך למשל, יונקים גדולים כמו אנטילופה וחזירים ניצודים במהלך העונה היבשה על ידי להקות ציד המורכבות מזכרים ונקבות יחד, בעוד בעלי חיים קטנים יותר כגון קופים ועטלפי פירות, ניצודים על ידי זכרים במהלך עונת הגשמים, וכך הם מקבלים יותר חלבון מן החי.[7]

תיאור וניתוח שיתוף מזון

עקרון ליבה בחברת הציידים לקטים הוא שיתוף מזון, המושפע מנורמות חברתיות בשבט. האקא חולקים את כל מזונם, למעט פירות שנאספו בזמן הקטיף עצמו. כך למשל, בעלות על שלל הציד במחנות היער ומחנות סביב הכפר, אינה מהווה זכות בלעדית לאכול אותו. לצייד או לציידת ישנה אחריות לחלוק אותו עם אחרים. בעלי המזון לא מחליטים האם המזון ישותף או לא. החשש היחידי בנושא שיתוף מזון הוא רק השאלה באיזה אופן לשתף אותו; אילו חלקים של מזון ניתנים למי, שכן בני האקא רוצים להבטיח שכולם ניזונים דיים.

BaAka woman during hunting

הדיון אודות הסיבות לשיתוף מזון סובב שלושה טיעונים מרכזיים. הראשון, שיתוף מזון נחשב לצעד חשוב עבור הסתגלות אקולוגית, כלומר, הוא הכרחי עבור קיום השבט משום שאספקת המזון תלויה בחי ובצומח. השני, הפחתת אי הוודאות הקולקטיבית באספקת מזון של כל פרט או משפחה במחנה, וכך מופחת הסיכון לפגיעה במחנה כולו. השלישי, נוגע לתפקוד החברתי בשבט או במחנה- שיתוף מזון מונע קונפליקט בקבוצה ושומר על לכידות קבוצתית.[8]

שיטות הציד מתחלקות למלכודת עם חוטי פלדה (רשתות), מלכודות או באמצעות חניתות. שיטת הציד מכתיבה את אחוזי החלוקה של השלל, שכן לרוב גודל בעלי החיים הניצודים מותאם לשיטה, ובעלי החיים הקטנים לא משותפים עם כל השבט. לדוגמה, צבים שנתפסו ביד (שמשקלם כ-2.5 ק"ג) לעיתים לא משותפים בכלל[8]. המושג "בעלות" מייצר את "הנותן" ואת ה"מקבל", כך שנוצר חיבור בין שיתוף המזון לבין היחסים החברתיים בחברה, אולם ישנן כמה רמות של שיתוף מזון. "הבעלים" של בעל החיים שניצוד הוא בעל כלי הציד שהכה לראשונה בבעל החיים, גם אם המכה לא הייתה קטלנית. הבעלים של החיה שנתפסה ברשת הוא מי שהרשת שייכת לו וכך גם במלכודת. הבעלים נקרא "קונג'ה". הבשר מהציד משותף בין חברי השבט כאשר האחריות על החלוקה מוטלת על הקונג'ה. בדרך כלל, אשת הקונג'ה או ילדיו יקצבו את החיה ויחלקו את הבשר בין הציידים לחלוקה ראשונה לפי התפקידים שביצעו במהלך הציד[8].

הבחירה בחלוקת המזון לא נקבעת על ידי יחסים חברתיים פורמליים, כמו משפחה, אלא על ידי הקבוצה שאתך בשיתוף המגורים. ישנם מספר רמות של שיתוף מזון הנקבעות על פי גודל החיה, סוג החיה, ולפי בני השבט הנמצאים בקרבת מקום. ברמות מסוימות, "פחות מחמירות", אין חובת שיתוף מזון[8].

הנשים יותר בקיאות בטכניקות הצייד מהגברים ולכן הן צדות בתדירות גבוהה יותר[9]. לא פעם נמצא כי אישה צדה גם בחודש השמיני להריונה וחזרה רק לאחר הלידה. למעשה, סביר שנשים עם תינוקות שזה עתה נולדו, יצאו לצוד יחד עם התינוקות והילדים ולרוב הם לא יפגעו בשל כך[10][9]. עם זאת, נשים אינן הבעלות של החניתות, אלא משתמשות באלו של אחיהן, בעליהם או אבותיהן. תקדימים תרבותיים ואנתרופולוגיים שונים, מאפשרים לנשים בשבט האקא לקבל יותר ידע וניסיון בציד[9]. קיימות רשומות היסטוריות על ציד נשות האקא כבר בסוף המאה ה-16. הנשים תוארו כנושאות קשת וחץ וכבונות מלכודות, יחד עם הגברים. בנוסף, דווח כי ימי הצייד נערכו על פי החלטת הנשים. בתקופות בהם הגברים בשבט מתרחקים מהמחנה, נשים צדות לבדן וביוזמתן[3].

זוגיות, נישואין והקמת משפחה

בשבט האקא אין חתונה, שלב הנישואין מתרחש עם המעבר של הזוג למגורים משותפים. בדרך כלל, המעבר יתרחש עם הרצון של הזוג לילדים, אז יעבור הזוג לגור יחד עם משפחת האישה[2]. לרוב גברים מאזור מסוים יינשאו עם נשים מאזור מסוים אחר, ממנו מקובל לשאת אישה[3].בני שבט האקא מאמינים שילדיהם הם הערך המשמעותי ביותר בחייהם, בעיניהם, ילדים הם האנרגיה ומקור החיים של הקהילה כולה.[10]

במהלך תקופת המעבר למגורים משותפים, הבעל מספק "שירותי כלה" (bride service), כלומר עוזר למשפחת האישה[2]. לרוב, השירותים הללו יימשכו בין שנתיים לשבע שנים או לאחר שנולד הילד הראשון של בני הזוג[4][3]. במהלך הענקת שירותי הכלה, יתבקשו הבעלים לא פעם למשימות קשות ומסוכנות על ידי החותנים. משום כך, לא פעם יוצאים הגברים לנסיעות ארוכות, על מנת להפחית במתן השירות הדרוש[4]. השירותים למען האישה, מתרחשים ללא קשר לגילה, אולם ככל שהאישה מבוגרת יותר, משך הזמן של "שירותי הכלה" יפחת. כשהילד הראשון מתחיל ללכת, הזוג יכול לבחור אם להישאר בבית האישה או לעבור לבית הבעל[2]. במקרה של פרידה, אחד הצדדים עוזב את הקבוצה. פרידות יתרחשו לרוב בשל אלימות כנגד ילד או אלימות כנגד בן או בת הזוג. עם זאת, אלימות כנגד נשים, היא תופעה נדירה למדי בשבט.[9]

ינקות

אחד מיסודות התרבות של שבט האקא הוא אוטונומיה, ויסוד זה מיושם כבר מינקות. התינוקות של שבט האקא מגלים עצמאות בכל מיני תחומים; הילדים מחליטים מתי הם יגמלו, איפה הם רוצים לישון, לאן יזחלו ותינוקות בני שלושה עד ארבעה חודשים קובעים את זמני ההנקה שלהם ולוקחים בעצמם את השד לאורך רוב שעות ההנקה. בנוסף, תינוקות צופים בהוריהם מבשלים, מנגנים או אורגים רשת, ולעיתים רוצים ללמוד יותר ממה שההורים היו רוצים שילמדו, אולם בשל תפיסת חשיבות האוטונומיה ההורים נענים לילדיהם ומלמדים.[11][3]. כך למשל, בני שבט האקא מאפשרים לתינוקות לבצע פעולות שנחשבות בעולם המערבי כפעולות מסוכנות, כמו שימוש בסכין או התרוצצות ליד סיר שמונח על מדורה[3], זאת מתוך הרעיון שאם הילד יחתך או ייכווה, הוא ילמד. הודות לכך, ילדים בני 3–4 מסוגלים לבשל לעצמם ארוחה במדורה. ילדים לומדים את כל מיומנויות החיים החיוניות להישרדות, כדוגמת טיפול בילדים, ערך השיתוף, מיומנות וידע, עד סביבות גיל 10[11][3]. שבט האקא מזהה שני שלבים בתקופת הינקות; השלב הראשון שנמשך מלידה ועד שהתינוק זוחל נקרא "Molope" והשלב השני שנמשך מזחילה ועד אכילת מזון מוצק והליכה, נקרא "Dibinda". כששלב זה מסתיים, מגיע התינוק לשלב שנקרא "mona" שעשוי להימשך עד גיל 7 או 8[3].

מחקר שעסק בבריאות ותזונת תינוקות שבמסגרתו נערכו מבחני התפתחות, מצא שתינוקות שבט האקא בריאים, במיוחד בהשוואה לתינוקות במדינות אחרות של העולם השלישי, וכן שההתפתחות המוטורית-קוגניטיבית שלהם נורמלית לגילם[5].

ילדות

במעבר מינקות לילדות הילד מוחזק פחות על ידי הוריו, ומתחיל לתקשר יותר עם חברי שבט אחרים. הילדים מתחילים לבלות בעיקר בקבוצות של ילדים בלבד, תחת השגחתם של מבוגרים הנמצאים לעיתים קרובות בסביבתם. ילדי שבט האקא מעבירים את רוב זמנם במשחק ואינם מצופים לתרום או להיות שותפים לקיום ותחזוקת השבט. המשחק של הילדים מתחלק באופן שווה בין משחק אישי, קבוצתי ו"משחק עבודה" שבו מדמים הילדים את משימות המבוגרים. המשחק עם שאר הילדים מאפשר פלטפורמת למידה הדדית ומהווה חלק ממסורות הלימוד מגיל צעיר[11].

DR Congo pygmy family

ילדים מתחילים להיגמל מחלב אם בדרך כלל בגיל 3–4 כשהאם נכנסת להיריון נוסף[3]. הילדים הצעירים נשארים במחנה בזמן שהוריהם יוצאים לצוד שכן הם אינם מסוגלים עדיין לעמוד בקצב של מסעות הציד. בסביבות גיל 7–8 מצטרפים הילדים למסעות הציד. מאפיין נוסף של גיל זה הוא ההצמדות של הילד להורה מאותו מינו, בנות לאמא ובנים לאבא. הדבר נעשה מבחירה חופשית של הילד והוא יכול לבחור למי מהוריו הוא רוצה להיצמד[3]. אחרי גיל 10–11 ילדות יכינו לעצמן בית משלהן ליד בית הוריהן, ואילו הבנים, קבוצה של בין 2–4 בנים, יקימו ביחד מעין בית או מחסה שנשען על בית אחר במחנה וישנו בו יחדיו[3].

עם התבגרותם מבלים הילדים יותר בחברת מבוגרים כשהם מחוץ למחנה ופחות עם הילדים הצעירים, משמע, מתבצע מעבר לקבוצות של הבוגרים. בשלב זה נקראים הבנים "bokala" והבנות "ngondo". הבנות אוספות יחד מים, אגוזים ופירות, והבנים יוצאים למסעות ציד קטנים או מבקרים בכפר הקרוב[3].

אנשי שבט האקא מאמינים בקרבה פיזית לילדים ו"בזמן כמות", כלומר, לא איכות הזמן עם הילדים היא המשמעותית אלא עצם ההימצאות של ההורה עם ילדיו, שכן כך הילדים יכולים לראות את הוריהם במגוון רחב של הקשרים דבר אשר תורם ללמידה ולקרבה בין ההורים לילדים. דוגמאות לכך;

(א) למרות המרחב העצום העומד לרשותם, בני השבט בוחרים לחיות בצפיפות וקרבה פיזית גבוה. הילדים והמתבגרים אף פעם לא ישנים לבד, והם ישנים בשטח של כחצי מטר מרובע לאדם.

(ב) ילדים בני שנתיים, שלוש וארבע מוחזקים על הידיים כ־44%, 27% ו-8% משעות היום בהתאמה[2][11]. . תינוקות שבט האקא נהנים מקרבה פיזית משמעותית בזמן ינקותם ונמצאים במגע כמעט תמידי עם לפחות אחד מההורים או עם אדם אחר. במחנה של בני האקא אין עריסות, שכן, השארת תינוק ללא השגחה אינה מתקבלת על הדעת[10]. במחקר שנערך גילו החוקרים שתינוקות בני שלושה עד ארבעה חודשים הוחזקו במשך 91% משעות היום. בשלבים המוקדמים של הינקות האמהות הן אלה שמספקות את עיקר הטיפול לתינוק, אך גם האבות, הסבתות, האחים ואחרים שותפים משמעותיים לטיפול.

הורות האב

שבט האקא זכה לכינוי "החברה הכי שוויונית שחברה אנושית יכולה להיות" ולא בכדי. חלוקת התפקידים בין הגברים לנשים בשבט שונה משבטים אחרים. נשים וגברים יוצאים יחד לציד או לליקוט מזון, מכינים אוכל במשותף, ומטפלים בילדים[2]. הייחוד של בני השבט הוא היכולת להתגמש ולמלא תפקידים שונים. לדוגמה, לא יהיה זה מחזה נדיר לראות אישה יוצאת לצוד בזמן שהגבר מטפל בילדים, שכן נשים הן אמנם המטפלות העיקריות בילדים, אך האבות ימלאו תפקיד זה ללא היסוס ומבלי שהדבר יפגע במעמדם או בגבריותם[10].

אבות שבט האקא זכו בתואר "האבות הטובים בעולם", שכן על אף העובדה שלרוב הגברים בשבט האקא לא נוכחים בלידה של ילדיהם[3], האבות של שבט האקא מטפלים בילדים יותר מאבות בכל חברה ידועה אחרת[2]. מחקר שנערך הראה כי האבות של שבט האקא נמצאים בקרבת התינוקות שלהם 47% משעות היום[10], מחקר נוסף הראה כי בזמן שהאבות נמצאים במחנה הם נמצאים בקרבת התינוקות 50% מהיום ומחזיקים אותם במשך 22% משעות האור ביום[4].

האבות מפגינים עדינות ורגישות רבה כלפי ילדיהם. היחסים ביניהם מאופיינים באינטימיות, חיבה ודאגה ותקשורת רבה[4][2]. דוגמה בולטת ומפורסמת לדברים אלו ניתן לראות בכך שאבות שבט האקא מאפשרים לתינוקותיהם לתפוס את הפטמה שלהם ולהשתמש בה כמו מוצץ. הדבר מתאפשר בשל הקרבה הפיזית בין האב והתינוק ומפני שאין חציצה של בגדים ביניהם. אבות האקא יכולים ללכת למקביל המקומי שלהם לפאב כאשר תינוק מחובר לפטמתם ומוחזק בזרועותיהם[10][2].

נמצאו מספר גורמים המשפיעים על מידת המעורבות של האב בטיפול בילדיו:[4]

  • אופי חיפוש המזון - אבות זמינים יותר לתינוקות שלהם כאשר הם בתוך המחנה ולא ביער בזמן שהם עסוקים במשימות קיומיות (לדוגמה: ציד).
  • הקשרים תרבותיים ואקולוגים- פיריון גבוה, העדר מלחמה, אידאולוגיה לא אלימה, תפקידים מגדריים גמישים, שיתוף פעולה בין נשים וגברים בציד והערכה גבוה לילדים (בנים ובנות יחד). גורמים אלו נמצאו כמקדמים רמות גבוהות של מעורבות אבהית. למשל, כאשר קיימת גמישות בתפקידים המגדריים הגבר יכול לבצע משימות שמאפשרות לו יותר הזדמנויות לתקשר עם ילדיו.
  • יחסי בעל ואישה קרובים, מונוגמיה ותרומה שווה יחסית של שני בני הזוג למחיה- כאשר נשים תורמות באופן משמעותי לצורכי המחיה אין להן פניות מלאה לטיפול בילדים וכך נכנסים גורמי טיפול נוספים לחיי הילדים, המשמעותי שבהם הוא האב.
  • ריבוי אחים - גבר בשבט האקא שיש לו יותר אחים יעניק יותר טיפול לתינוקות שלו. ריבוי אחים הוא גורם משפיע על המשאבים המשפחתיים, שכן, האחים הם היסוד של קבוצות הציד. כשיש הרבה אחים, קבוצת הציד גדולה יותר והמשאבים גדלים, ואיתם עולה המעמד של הגבר. כל אלו תורמים ליכולת של האב להיות מעורב יותר בחיי ילדיו.
  • מגורים אצל משפחת האב - בזמן המגורים בבית משפחתה של האישה הגבר צריך לספק לחמו וחמותו את שירותי הכלה שכוללים יציאה מהמחנה. לכן, מגורים אצל משפחת האב מצמצמים את זמן השהות של הגבר מחוץ למחנה.
  • אבות מעורבים יותר בחיי ילדיהם במהלך שלבים בחיים שמזוהים כמסוכנים; ינקות ואחר כך גמילה.

יחסי מגדר

בעוד משימות וקבלת החלטות מהוות פעילויות משותפות, קיימת גם תקרת זכוכית, שכן תפקידי המפתח בשבט מתבצעים על ידי הגברים. כך לדוגמה תפקיד ה-"kombeti"– המנהיג, וה- "tuma"- צייד הפילים הראשי וה- "nganga"- המרפא העליון בקהילה, כולם מבוצעים על ידי גברים בשבט[10]. עם זאת, נשים משפיעות על תהליך קבלת ההחלטות והן בעלות סמכות לא רשמית על הגברים המופעלת על ידי שכנוע, הומור והפגנת ידע[9]. נשים משתתפות בהחלטות רבות, ראשית משום שהאם של בכירי השבט נחשבת לאדם החשוב ביותר ושנית, משום שהן אחראיות על הטקסים השונים וכך הן שומרות על כוחן ויוקרתן[3].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שבט האקא בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Ohenjo, N., Willis, R., Jackson D., Nettleton, c., Good, k. & Mugarura, B., Health of Indigenous people in Africa, The Lancet 367, 2006, עמ' 1937-1946
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 אתר למנויים בלבד סמדר רייספלד, החברה השוויונית בעולם: שבט האקא באפריקה, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2013
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 Hewlett, Barry. (1993). “Intimate Fathers: The Nature and Context of Aka Pygmy Paternal Infant Care”. University of Michigan Press: University of Michigan.
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 Fouts, H. N. (2008). Father Involvement with Young Children Among the Aka and Bofi Foragers. Cross-Cultural Research, 42(3), 290–312.
  5. ^ 1 2 Ohenjo, N., Willis, R., Jackson D., Nettleton, c., Good, k. & Mugarura, B. (2006)., "Health 1937-1946."
  6. ^ 1 2 Robinson, C., & Remis, M. (2016). BaAka women health and subsistence practices in transitional conservation economies: Variation with age, household size, and food security. American Journal of Human Biology, 28 (4), 453-460.
  7. ^ Johnson ED, Gonzalez JP, Georges A (1993). "Filovirus activity among selected ethnic groups inhabiting the tropical forest of equatorial Africa". Transactions of the Royal Society of Tropical Medicine and Hygiene. 87, 536–538.
  8. ^ 1 2 3 4 Koichi, K. (1998). “Food Sharing among the Aka Hunter-Gatherers in Northeastern Congo”. African Study Monographs. 25, 3-32.
  9. ^ 1 2 3 4 5 Noss, A., & Hewlett, B. (2001). “The Contexts of Female Hunting in Central Africa”. American Anthropologist, 103(4), 1024-1040.
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Moorhead, J. (2015). “Are the men of the African Aka tribe the best fathers in the world?”. Retrieved from the web “the Guardian” December 10, 2018. https://www.theguardian.com/society/2005/jun/15/childrensservices.familyandrelationships
  11. ^ 1 2 3 4 Hess, N., Helfrecht, C., Hagen, E., Sell, A., & Hewlett, B. (2010). Interpersonal Aggression among Aka Hunter- Gatherers of the Central African Republic. Human Nature, 21 (3), 330- 254.