שאנדור שוורץ (בהונגרית: Schwarz Sándor; דברצן, 30 באוגוסט 1911 – דברצן, 2 במרץ 2007) היה סופר יהודי-הונגרי, ניצול שואה, כוכב כדורגל במחנה ההשמדה אושוויץ.[1] (הספר גול בשער המוות מספר על שאנדור שוורץ, כוכב הכדורגל באושוויץ)[2]. סטיבן ספילברג (שהוא נשיא Survivors of the Visual History Foundation) הקליט איתו 10 שעות של צילומים.
לאחר שהצליח לשרוד את השואה שוורץ הפך לסופר מצליח.
קורות חייו
שאנדור שוורץ נולד במשפחה יהודית בת חמישה אחים/אחיות, שני הוריו נולדו ב-1879. אביו היה סנדלר בבית חרושת לנעליים, אמו ניהלה את משק הבית של המשפחה. בין 1940 לבין 1944 שאנדור נלקח שבע פעמים למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). הוא נלקח גם למחנות בהיידוננש, פישפקלדאן, סולנוק וגיומנדרד. בתקופה זו גברים יהודים כשירים לעבודה עברו עינויי עבודות פרך שונים בכפייה. הם נאלצו כמעט ללא כלים לקדוח בארות, לבנות מסילות ברזל, לעבוד בבתי חרושת עד 16 שעות ביממה. כחלק מההתעללות היה עליהם לקצור את הדשא ביד, גבעול אחר גבעול, בלי לכופף את הברכיים. באביב 1942 הוא הצליח להמלט, כדי לא להשלח לעבודות הכפייה בחזית המזרית באוקראינה. נתפס ונשלח, אך לאחר מכן הצליח להישאר מחוץ לכוחות שיצאו לשטח החזית מול הצבא האדום. עם זאת, אחיו הצעיר נלקח לשם וזו הייתה הפעם האחרונה שראה אותו. לאחר שובו הביתה מהחזית לעיר הולדתו (בשל נסיגת הכוחות ההונגריים מערבה מחד גיסה וכניסת כוחות גרמניים לממלכת הונגריה (מבצע מרגרטה) מאידך גיסא, רוכזו יהודי דברצן בגטאות. יחד עם משפחתו וכמה קרובי משפחה נוספים הם נאלצו לחלוק חדר אחד בלבד בתוך דירה קטנה בגטו.[1]
בצל המוות במשך 11 חודשים
ביוני 1944 החלו הגירושים מגטו דברצן, וב-29 לחודש, הוא גורש עם כשמונים וחמישה נוספים באותו קרון בקר של הרכבת, בלבוש בלוי וקרוע ועם פציעה בברך. לאחר שלושה ימי נסיעה רצופים ומפרכים הגיעו למחנה הריכוז אושוויץ בפולין עם שחר ה-1 ביולי. בסלקצייה האישית של יוזף מנגלה ניתנה לו הזדמנות לחיות בינתיים ולגור במחנה, בעוד הבלתי כשירים לעבודה נשלחו לתאי הגזים. חיילי האס אס ששירתו במחנה הקימו קבוצות כדורגל לבילוי ולשם כך חיפשו שחקני כדורגל מקצועיים. שאנדור שוורץ התנדב. על אף ששיחק בעבר באליפות מחוז מגוריו, הוא לא היה שחקן כדורגל מקצועי. הוא בכל זאת עמד בציפיות של הגרמנים והפך למגן הימני של נבחרת מחנה צריפי הצוענים. מדי הכדורגל השחורים הביאו להם הגנה מסוימת, כי הם לא נאלצו לעבוד וקיבלו קצת יותר מזון מאשר האסירים האחרים. לאחר ארבעה משחקים מוצלחים, בגיל שלושים ושלוש, הוא הפך ל"כוכב כדורגל" במחנה הריכוז אושוויץ. עם זאת, הם לא שיחקו שם למען ניצחון, אלא כדי לשרוד. זמן קצר לאחר מכן הוא נאלץ ללבוש שוב את מדי האסיר וב-2 באוגוסט 1944 החל לעבוד שתים עשרה שעות ביום גם במפעל התחמושת. העבודה הייתה תובענית ומפרכת וכמעט לא קיבלו אוכל, כך שבמשחק האחרון שלו כמה שבועות לאחר מכן, הוא יכול היה רק ללכת על המגרש (ולא לרוץ).
אירועי קריירת הכדורגל שלו באושוויץ היוו השראה לסרט "בריחה לניצחון" משנת 1981, בבימויו של ג'ון יוסטון. כל תושבי המחנה אולצו על ידי הגרמנים להתפנות ולברוח מהצבא הסובייטי שהלך והתקדם ולכן לאחר 5 חודשים, ב-18 בינואר 1945, התחילו בצעדת המוות מאושוויץ. לאחר צעדה ארוכה הגיעו למחנה הריכוז גרוס-רוזן, שם בילו זמן קצר יחסית. אחר כך הוכנסו לקרונות בקר, והוסעו עוד חמישה ימים, רעבים וצמאים, עד שהגיעו למחנה הריכוז דכאו. לאחר חודשים אחדים הוא הועבר למחנה אחר ביער מילדורף (Mühldorf). על אף שכוחותיו כמעט לא עמדו לו בתנאים הקשים, הוא שרד. ב-2 במאי 1945 שחררו חיילי צבא ארצות הברית את האסירים שנותריו בחיים במחנה הריכוז מילדורף בבוואריה. הוא יצא מהמחנה במשקל שלושים ושישה קילו בלבד לאחר אחד עשר חודשי כאב וסבל. מאות אלפים מתו סביבו, אבל הוא שרד את מרחץ הדמים הגדול של המאה ה-20, שוורץ עמד מול תאי הגזים שבע פעמים והצליח להישאר בחיים שבע פעמים.[2]
אחרי השואה
ב-6 במאי 1945 לקחו אותו האמריקאים באמבולנס, ובחודשיים שלאחר מכן ניסו לחזק אותו ולרפא אותו. ביולי 1945 חזר לדברצן, עיר הולדתו, שהייתה מוטלת בהריסות. לאחר שחזר הביתה כבר לא יכול היה לחזור לדירתם ב-Hatvan utca 60, מכיוון שכבר התגוררו בה נוצרים שתפסו אותה. הוא ניסה למצוא את משפחתו, אך לא היה לו מושג היכן הם יכולים להיות. בתחילה ניצלו הוריו מלהישלח בקרונות, אך בהמשך, יחד עם אחותו, הם גורשו למחנה ריכוז ליד וינה, אוסטריה. כולם הגיעו הביתה בחיים. מאוחר יותר, אחותו נישאה ועברה לבקשצ'בה הוא המשיך לטפל בהוריו. בינתיים נבחר למנהל מפעל הטקסטיל בדברצן, ובין 1951 לבין 1970 היה המנהל המכובד של חנות הכלבו הגדול צנטרום. ב-2 במרץ 2007 נפטר שאנדור שוורץ שכינה עצמו "האיש מאושוויץ". הוא נפטר בגיל תשעים ושש ועד יום מותו נשא על זרועו את "שמו" באושוויץ, אסיר A-17854.[3]
יצירתו
- מהעיר סגד לגולאג. זיכרונות של שאנדור שוורץ ; תחת העיתונות, ר., inv. Enikő A. Sajti, עורך. אדם אנדרל ; ג'ייט, סגד, 1997
- בעמק צל המוות ; Oliver Games International, בודפשט, 2005
- השורד מספר A-17854 :שירו "אני בן כמה מאות שנים"
- סיפור בן 41 עמודים על שאנדור שוורץ בשם "Escape to Defeat".
- סטיבן ספילברג (שהוא נשיא Survivors of the Visual History Foundation) הקליט איתו 10 שעות של צילומים
- הוורד מחממת הפרחים (Az üvegházi szegfű)
- מאמרים:
- יומן ארץ'; "אושוויץ המרפא", נובמבר-דצמבר 2003
- יומן ארץ'; "נשארתי הונגרי", פברואר 2003
- הפכתי ל"שניים" באושוויץ
- קמתי לתחייה
- עם שרירים מתוחים
- מזון נוזלי בלתי אכיל
- שמונה מחציות בגיהנום[3]
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
