שאטו לאטור ממוקם בשוליים הדרום-מזרחיים של הכפר פויאק שבאזור המדוק בצפון-מערב בורדו, בגבולו עם סנט-ג'וליין, כמה מאות מטרים מגדות שפך הנהר ז'ירונד.
האחוזה מפיקה שלושה סוגי יין אדום. בנוסף ליין הראשון שלה (Grand vin), קיים מאז 1966 יין שני Les Forts de Latour, ויין שלישי המופץ מדי שנה מאז 1990 תחת התווית "פויאק".
היסטוריה
האחוזה מאוכלסת מאז ראשית המאה ה-14, ובשלהי המאה ה-14 הוקם חיל מצב 300 מטרים משפך הנהר על מנת להגן על השאטו מפני מתקפה במהלך מלחמת מאה השנים. מצודה זו, מגדל הסיינט-מובר או לה טור אן סיינט-מוברט, העניק את שמו לאחוזה הסובבת את המצודה והיה בידיים אנגליות עד לחוזה קסטיליון ב-1453.
המגדל המקורי אינו קיים עוד, אולם בשנות העשרים של המאה ה-17, נבנה מגדל מעגלי (לה טור דה סיינט-לומברט) באחוזה ואף על פי שהוא תוכנן למעשה כמקום לגידול יונים, הוא נותר סמלם של הכרמים.
למרות שגפנים היו נטועות באתר מאז המאה ה-14, לאטור נודע ככרם המניב יינות משובחים כבר מסוף המאה ה-17 כאשר ירש אותו אלכסנדר דה סגור, אשר הוסיף להחזקותיו את שאטו לאפיט ב-1716. ב-1718 בנו ניקולאס אלכסנדר, המרקיז דה סגור הרחיב את מעגל רכישותיו ביינות העילית וקנה את שאטו מוטון ושאטו קלון-סגור והחל ביצור יין המשובח באיכותו.
[1]
למרות שיין שאטו לאטור לא האריך ימים כמו שאטו לאפיט, הרי שהוא קנה לעצמו מעמד ובשנת 1800 היה שווה פי עשרים יותר מאשר יין בורדו פשוט. סיווגו כאחד מארבעת הגידולים הראשונים בסיווג היינות של 1855 בבורדו הבטיח את הצלחתו המתמשכת ובשנות השישים של המאה ה-19 נבנה בניין השאטו הקיים עד לימינו.
ב-1963 מכרו שלושת היורשים ממשפחת סגור שלושה רבעים ממניות שאטו לאטור לחברות הבריטיות הארווי מבריסטול ולקבוצת פירסון. ב-1989 רכשה את השאטו חברת אלייד ליונס בסכום של כ-110 מיליוני פרנקים וב-1993 הושבה הבעלות הצרפתית כאשר רכש אותו המיליארדר הצרפתי אמיל פינו עבור 86 מיליון פרנקים.
לאטור בין הראשונים בגידולים הראשונים שהמיר את כל תהליך יצור היין שלו למודרני, כשהחליף את התסיסה בחביות עץ האלון הישנות ובמקום זאת התסיס את היין בחביות פלדת אל-חלד בשנות השישים.
תוצרת
כרמי האחוזה נאמדים ב-780 דונם, מתוכם 470 דונם בסמוך לשאטו מכונים l'Enclos. זני הענבים הגדלים הם כ-80% קברנה סוביניון, 18% מרלו, ו-2% קברנה פראן ופטיט ורדו.
[2]
היין הראשון, שאטו לאטור, מורכב מתמהיל של 75% קברנה סוביניון, 20% מרלו, ומידה שווה של פטיט ורדו וקברנה פראן, ועל פי רוב מניב תוצרת שנתית של כ-18,000 ארגזים (בכל ארגז תריסר בקבוקים). היין השני לה פורט דה לאטור מכיל 70% קברנה סוביניון ו-30% מרלו וממנו נעשים כ-11,000 ארגזים לערך.[2]
