שקע פוארטו ריקו והאיים הקריביים במבט ממזרח למערב – השקע מצוין בצבע סגולהארמון הלאומי לאחר קריסתו בעקבות רעידת האדמה בהאיטי בשנת 2010אחיות של צה"ל לצד יולדת בבית חולים שדה בהאיטי ותינוקהפצועים שוכבים במחנה סיוע שהוקם על ידי צבא ברזיליחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף של צה"ל מסייעת בחילוץ נפגעים מההריסות
בעקבות רעידת האדמה פורסמה התראת צונאמי, אולם זו בוטלה מיד. עם זאת, נודע מאוחר יותר כי עיירת הדיג פֶּטִי פָּרָדִי (Petit Paradis) נפגעה מצונאמי מקומי מיד לאחר הרעש.
מדינות, חברות מסחריות ואנשים פרטיים תרמו כסף ושלחו משלחות סיוע לחילוץ לכודים מתחת להריסות, טיפול בפצועים, הבאת ציוד הומניטרי לאזור, ושיקום התשתיות. כך לדוגמה קנדה וארצות הברית תרמו כ-130 מיליון דולר כל אחת ושלחו ציוד וצוותי ביטחון, חילוץ, סיוע ורפואה רבים. גם ישראל שלחה צוות חירום, חילוץ וסיוע שמנה 220 אנשים והקימה בית חולים שדה המסוגל לטפל ב-500 נפגעים מדי יום (בפועל טופלו כ-1,200 נפגעים).[3][4]
מוקד רעידת האדמה נמצא בסמוך להעתק הסטה אופקי שמאלי הנקרא "העתק אנריקילו-פלנטין גרדן" (Enriquillo-Plantain Garden fault zone), העתק הנמשך במקביל לשוליים הדרומיים של האי היספניולה. רעידת האדמה התרחשה בצדו הצפוני של ההעתק – במקום בו הלוח הקריבי מתרומם מזרחה כ-20 מילימטרים בשנה ביחס ללוח אמריקה הצפונית. מניתוח הנתונים הסייסמולוגיים עולה השערה כי הגורם לרעש הוא קרע באורך של כ-65 ק"מ שנוצר לאורך ההעתק, אשר צבר מתח רב במשך 250 השנים האחרונות בהן לא היה פעיל.[5] מתח מתמשך כזה יכול להתפרק באמצעות סדרה של רעידות אדמה בעוצמה בינונית ונמוכה או רעידת אדמה בעוצמה גבוהה, כפי שקרה במקרה זה.
נזקי רעידת האדמה
נפגעים
רעידת האדמה פגעה באזורים המאוכלסים ביותר בהאיטי. ההערכות על מספר ההרוגים כתוצאה מרעידת האדמה עלו בתוך שישה ימים מכ-45,000[6] ל-200,000, וכחודש לאחר רעידת האדמה הודיעה ממשלת האיטי שמספר ההרוגים הוא 230,000 ואף יותר.[7] יותר משנה לאחר מכן נטען שהערכות אלה מופרזות, ושברעידת האדמה נהרגו בין 46,000 ל-85,000 אנשים.[8]
יום לאחר רעידת האדמה העריך הצלב האדום שכ-3 מיליון אנשים הושפעו מרעידת האדמה. על פי הערכות שונות, כ-250,000 בני אדם נפצעו[9] וכמיליון בני אדם נותרו מחוסרי בית.
בין ההרוגים היו גם כמה אנשי ציבור, בהם שר המשפטים של האיטי, פול דֶני, מנהיג האופוזיציה מישל "מישה" גאיאר, הארכיבישוף של פורט-או-פרינס, ז'וזף סרז' מיו, והמסייעת ההומניטרית זילדה ארנס, שהייתה מועמדת לפרס נובל.
ב-23 בינואר, 10 ימים לאחר רעידת האדמה, הודיעה ממשלת האיטי על הפסקת הפעולות לאיתור ניצולים. במהלך החיפושים חולצו מההריסות 132 בני אדם.[10]
רעידת האדמה העזה שפגעה בהאיטי גרמה לנזק קשה בתשתיות הנחוצות בטיפול באסון ובפצועים. בין התשתיות הללו ניתן למנות את כל בתי החולים בפורט או פרינס, ובתי חולים רבים מחוץ לבירה, שקרסו בצורה חלקית או מלאה. מזכ"ל האו"םבאן קי מון העריך שכמחצית מן הבניינים באזורים שנפגעו מרעידת האדמה, נפגעו בצורה כלשהי.[11]
נזק רב נגרם גם למגדל הפיקוח של נמל התעופה בפורט או פרינס, אחד משני שדות התעופה היחידים של האיטי.[12]
הכביש הראשי שחיבר את פורט או פרינס עם העיר הסמוכה לה מדרום, ז'אקמל, נחסם ונשאר כך במשך עשרה ימים, מה שהקשה על שליחת סיוע לעיר הדרומית.
נזק רב נגרם גם למערכות התקשורת במדינה. מערכת התקשורת הציבורית הייתה ללא זמינה, ונגרם נזק לספקית התקשורת הסלולרית הגדולה במדינה, דיג'יסל. המערכת חזרה לפעול ב-14 בינואר, אך בעקבות עומס רב, רוב השיחות לא פעלו.
נזק למבני השלטון
ארמון הנשיאות[13] ובנייני משרדי האוצר, העבודה הציבורית, התקשורת והתרבות, הפרלמנט ובניינים ציבוריים רבים נפגעו כתוצאה מרעידת האדמה. הכלא האזרחי שבפורט או פרינס גם כן נהרס, מה שאפשר לכ-4,000 אסירים לברוח,[14] ונכון ל-19 בינואר 2010, רק כ-12 מהם נתפסו.[15]
רוב מבני עיריית פורט או פרנס נהרסו בצורה קשה, כולל בניין העירייה, שתואר על ידי הוושינגטון פוסט כ"שלד של בטון וסטוקו קעור בצורה גרוטסטית לצד שמאל"[16] (תרגום חופשי). עקב קריסת מבני העירייה, עובדיה, כולל ראש העיר ז'אן-איב ז'אסון, נותרו ללא בניינים בהם הם יוכלו לבצע את עבודתם ולתאם את פעולות הסיוע.[16]
