רנאטה סקוטו (באיטלקית: Renata Scotto; 24 בפברואר1934 – 16 באוגוסט2023) הייתה זמרתאופרהאיטלקייה, שנודעה בעולם בכשרונותיה המוזיקליים והדרמטיים. מאז פרישתה מן הבימה כזמרת בשנת 2002, פנתה סקוטו לבימוי אופרה ולהוראה באקדמיה שלה לאופרה באיטליה ובניו יורק. לימודי האקדמיה הניו-יורקית שלה התקיימו בחודש יוני בקונסרבטוריון למוזיקה של ווסצ'סטר בווייט פליינס. רנאטה סקוטו הגישה כיתת אמן פתוחה לקהל ואירחה רסיטל סיום של הסטודנטים. כמו כן כיבדה סקוטו בנוכחותה קונצרט התרמה לתמיכה באקדמיה. בשנת 2006 הופיע בקונצרט זה הטנורמרצ'לו ג'ורדאני.
ביוגרפיה
רנאטה סקוטו נולדה בסאבונה, איטליה. הופעתה האופראית הראשונה הייתה בגיל 18, בעיר הולדתה, בערב חג המולד של 1952 לפני אולם מלא מפה לפה, בתפקיד ויולטה בלה טרוויאטה של ורדי. למחרת הייתה הופעתה הראשונה "הרשמית" באופרה, בתיאטרון החדש במילאנו בתפקיד ויולטה. זמן קצר אחר כך שרה את תפקידה הראשון באופרה של פוצ'יני, מאדאם באטרפליי. ההצגה הייתה בסאבונה ושכרה של סקוטו היה 25,000 לירה.
ב-1953 נבחנה סקוטו בלה סקאלה לתפקיד ולטר ב"לה ואלי" של קאטאלאני, עם רנאטה טבאלדי ומריו דל מונקו. אחרי המבחן נשמע אחד השופטים, המנצחויקטור דה סאבאטה, אומר, "אפשר לשכוח את השאר." "לה ואלי" נפתחה ב-7 בדצמבר 1953 ותשואות הקהל הוציאו את סקוטו אל הבמה חמש-עשרה פעמים. טבאלדי ודל מונקו נקראו לחזור שבע פעמים כל אחד.
פריצת הדרך הגדולה של סקוטו הגיעה בשנת 1957: בפסטיבל אדינבורו העלתה לה סקאלה את "לה סונאמבולה" של בליני עם מריה קאלאס בתפקיד אמינה. ההפקה נחלה הצלחה כה רבה, שלה סקאלה החליטה להוסיף עוד הופעה, אבל קאלאס, שהייתה מותשת והיו לה גם התחייבויות קודמות בוונציה הודיעה להנהלת לה סקאלה שלא תוכל להתפנות להופעה הנוספת. לה סקאלה מיאנה לוותר על תוכניותיה והודיעה על ההופעה הנוספת - עם קאלאס כאמינה - וקאלאס התמידה בסירובה לשיר. בהתראה של יומיים, למדה סקוטו את תפקיד אמינה והחליפה את קאלאס ב-3 בספטמבר 1957. ההצגה נחלה הצלחה רבתי וסקוטו בת ה-23 הייתה לכוכבת אופרה בינלאומית.
כמה מהקלטותיה הטובות ביותר של רנאטה סקוטו מקורן בשלהי שנות ה-50 ושנות ה-60, אף כי לעיתים קרובות מתעלמים מהן (שלא בצדק) לטובת הקלטותיה המחודשות משנות ה-70 וה-80. דוגמאות לסקוטו במיטבה הן לוצ'יה שלה מ"לוצ'יה די למרמור" לצד ג'וזפה די סטפנו ואטורה באסטיאניני בהקלטה מ-1959 וגם מימי מ"לה בוהם" של פוצ'יני לצד ג'אני פוג'י וטיטו גובי (בניצוח אנטונינו ווטו בחברת דויטשה גראמופון - בהקלטה מראשית שנות ה-60'). הקלטה אחת, מכל מקום, שאי אפשר להתעלם ממנה, היא זו של צ'ו-צ'ו-סאן במאדאם באטרפליי של פוצ'יני מאמצע שנות ה-60, עם קרלו ברגונצי ורולנדו פנראי, בניצוח ברבירולי בחברת EMT.
ב-13 באוקטובר 1965 הופיעה סקוטו לראשונה במטרופוליטן אופרה כצ'ו-צ'ו-סאן במאדאם באטרפליי. היא שרה במטרופוליטן במשך שנת 1987 וקבעה את מושבה בסמוך, במחוז וסצ'סטר.
ב-1970 הופיעה סקוטו, לראשונה בקריירה שלה, לפני קהל עוין. כששרה בתפקיד אלנה ב"ערביות סיציליאניות" של ורדי, הפגינה נגדה חבורה קטנה אך קולנית מאוד, שצעקה "בראבו, קאלאס". המפגינים המשיכו לצעוק "מריה, מריה" ו"בראבו, קאלאס" בעוד מריה קאלאס יושבת בתא המרכזי וצופה בהופעתה של סקוטו. קאלאס, לעומת זאת, לא זאת בלבד שלא נתנה דעתה על צעקות המתפרעים, אלא שאף קמה למחוא כף לסקוטו בסוף הופעתה.
במשך יותר מ-40 שנה ביצעה רנאטה סקוטו באופרות פרי עטם של 18 מלחינים והרפרטואר שלה כולל כארבעים וחמישה תפקידים. היא נודעת ביותר בביצועיה את ויולטה' ב"לה טרוויאטה", צ'ו-צ'ו-סאן ב"מאדאם באטרפליי", מימי (ולעיתים מיזטה) בלה בוהם, לוצ'יה בלוצ'יה די למרמור, ליידי מקבת' ב"מקבת", של ורדי, אדינה ב"שיקוי האהבה" של דוניצטי, כל שלושת תפקידי הסופרן הראשונים ב"איל טריטיקו" של פוצ'יני ופרנצ'סקה ב"פרנצ'סקה דה רימיני" של ריקרדו זנדונאי.
ליל הפתיחה של סקוטו כנורמה ב-1981 לא היה הצלחה גדולה; הקהל קיבל אותה בקריאות בוז. הופעותיה הבאות במטרופוליטן בעונת 1981-82 היו מוצלחות מאוד, וכך היו גם במסע ההופעות. עוד הופעה במטרופוליטן, שידור חי של "לואיזה מילר", הופרעה בקול מירכתי האולם, שצעק "בראוו מריה קאלאס!" בדממה שלפני האריה הראשונה של סקוטו (השידור הוצא למכירה בקלטת DVD שההפרעה סולקה ממנה).
