מדבר רנגיפו של הרמה הוולקנית של האי הצפוני. ניתן לראות שכבות טפרה רבות.
רמה געשית היא רמה המיוצרת על ידי פעילות וולקנית. ישנם שני סוגים עיקריים: רמות לבה ורמות פירוקלסטיות.
רמת לבה
רמת Pajarito בניו מקסיקו, ארצות הברית היא דוגמה לרמה געשית
רמות לבה הן מישורים רחבים שטוחים הנוצרים מהצטברות זרימות לבה בזלתית נוזלית במהלך התפרצויות געשיות מרובות. התפרצויות אלו, המכונות "התפרצויות שקטות", מתרחשות ללא פיצוצים עזים בשל צמיגות נמוכה של הלבה, המאפשרת לה לזרום בקלות ולשחרר מעט גזים כלואים.
מקור הלבה נובע מסדקים או בקעים בקרום כדור הארץ, או מהתפרצויות געשיות ענקיות דרך פתחי אוורור מרובים. זרימות לבה אלו, אופייניות לעידן הפרהיסטורי, יצרו מישורי בזלת עצומים המכסים שטחים נרחבים.
עם הזמן, זרמי לבה רבים ורחבים אלו מתקררים ומתקשים, ויוצרים משטחים שטוחים נרחבים. רמות לבה אלו עשויות לכלול מגוון צורות קרקע געשיות, כגון שדות לבה, קונוסים געשיים, הרי געש קטנים ואף רכסי הרים. במקרים מסוימים, רמת לבה עשויה להיות חלק מהר געש גדול יותר, כמו הר הגעש מגן מגןLevel Mountain בקולומביה הבריטית, קנדה, המשתרע על שטח עצום של 1,800 קמ"ר ונפח אדיר של 860 קילומטר מעוקב[1].
ייתכן שהייתה פעם רמת בזלת עצומה, גדולה יותר מכל רמה אחרת שידוע לנו, שהתקיימה מתחת לפני המים במהלך הפלאוגן[2]. רמה זו, המכונה רמת Thulean, כיסתה שטח אדיר של כ-1,800,000 קילומטרים רבועים (690,000 מילים רבועים) באזור צפון האוקיינוס האטלנטי.
מקובל לשער שרמת Thulean התפרקה כתוצאה מתהליכים גאולוגיים עוצמתיים שגרמו לקרום כדור הארץ להיסדק וליצור את אגן האוקיינוס הנוכחי.
גילוי רמת Thulean עורר עניין רב בקרב גאולוגים, שכן הוא מספק תובנות יקרות ערך על עברו הגאולוגי של האוקיינוס האטלנטי ועל התהליכים שיצרו את פני השטח של כדור הארץ.
עם זאת, עדיין ישנם פערים רבים בידע שלנו על רמת Thulean. גאולוגים ממשיכים לחקור את האזור באמצעות טכנולוגיות מתקדמות, במטרה ללמוד עוד על גודלה, צורתה, הרכבו והתהליכים שהובילו להיווצרותה ולהרס שלה.
