רמה בורשטין

רמה בורשטין
לידה 1967 (בת 57 בערך)
ארצות הברית
מדינה ארצות הברית, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2000
יצירות בולטות למלא את החלל
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בורשטין בשיחה בקדומים (2018)

רמה בורשטין (נולדה ב-1967) היא סופרת, תסריטאית ובמאית קולנוע ישראלית-חרדית. סרטה "למלא את החלל" משנת 2012 שזיכה אותה בשני פרסי אופיר, לבימוי הטוב ביותר ולתסריט הטוב ביותר, וזכה בחמישה פרסי אופיר נוספים, ובהם הסרט הטוב ביותר.[1]

קורות חייה

בורשטין נולדה בארצות הברית ליעקב דרימר, ימאי, ולפיליס, זמרת ג'אז ושחקנית.[2] בשנה הראשונה לחייה עלו הוריה לישראל, והיא גדלה והתחנכה בכפר סבא.

בשנת 1983 החלה ללמוד במגמת צילום בתיכון עירוני מקצועי י"ד - ויצו צרפת בתל אביב, ובשנת 1984 עברה לבית הספר הפתוח בראשון לציון. לאחר שנה עברה לארצות הברית שם חיה עד 1989. בשנת 1990 שבה ארצה והחלה ללמוד במחזור השני של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה.[3]

עם סיום לימודיה בבית הספר סם שפיגל, בשנת 1995, נסעה לביקור בפסטיבל הסרטים של מינכן, ושם החלה התקרבותה ליהדות. בעקבות קריאה באחד מספריו של ארז משה דורון, החליטה לחזור בתשובה ונרשמה למדרשה ללימודי יהדות "נתיב בינה".

עם חזרתה בתשובה נטשה את שאיפותיה ליצור קולנוע חילוני, והחלה ללמד קולנוע בבתי ספר דתיים. בשנים 1996–1998 לימדה קולנוע דוקומנטרי בבית הספר "מעלה" בירושלים, ובמקביל לימדה בימוי ותסריטאות באולפנה לאומנויות בירושלים. בשנים 1999–2001 לימדה בימוי ותסריטאות במכללה למורות "בית רבקה" - כפר חב"ד. היא נהגה להציג בפני התלמידות סצנות מעובדות מספרי האחיות ברונטה או ג'יין אוסטין, וכן לבקש מהבנות להפוך מעשייה יהודית לתסריט בעל אלמנטים דרמטיים ורומנטיים בגבולות ההלכה.[4] בשנים 1997–2008 לימדה וריכזה את מגמת הקולנוע באולפנית ישורון בפתח תקווה. ב-2006 לימדה בימוי ותסריטאות בבית הספר לקולנוע של ישיבת תורת החיים. היא לימדה גם משחק מול מצלמה בבית הספר למשחק של חגי לובר "אספקלריא".

בשנת 1996 נישאה לירון בורשטין. בשנת 2020 התגרשה ונישאה בשנית. היא תושבת פרדס חנה. הוריה ואחותה חזרו אף הם בתשובה. המשפחה מקורבת לחסידות ברסלב וחברה בקהילת "אביר יעקב" של הרב מרדכי אוירבך, בנו של הרב שלמה זלמן אוירבך.

ביוני 2022 נטען בתחקיר של ערוץ 13 כי בורשטיין היא תלמידתו של אליעזר ברלנד.[5]

עבודה קולנועית

בשנים 2000–2004, במקביל להוראת הקולנוע, עסקה בורשטין בעריכה, צילום ובימוי של סרטי דרמה ותדמית קצרים לציבור החרדי. בשנת 2004 כתבה תסריט ל"דרמות מן השורש", פרויקט באורך 50 דקות של "רשת" וקרן גשר לקולנוע רב תרבותי. באותה שנה כתבה, ביימה וצילמה סרט דרמה בהפקה פרטית באורך של כ-60 דקות שנועדה לציבור החרדי והוקרן בהמשך בסינמטקים בישראל.[6]

באותה תקופה החליטה בורשטין ליצור סרטים לקהל שאינו חרדי בעקבות תחושתה שהיהדות החרדית מוצגת בקולנוע הישראלי מנקודת מבט חילונית בלבד.[7] בשנת 2006 הגשימה את השאיפה הזו, לאחר שקיבלה מלגה מקרן רבינוביץ לפיתוח התסריט ל"למלא את החלל", שהושלם בשנת 2008. הסרט עצמו יצא לאקרנים ב-2012. בהופעת הבכורה שלו בפסטיבל ונציה קטפה הדס ירון את פרס השחקנית הטובה ביותר. בישראל היה הסרט מועמד ל-13 פרסי אופיר וזכה ב-7 מהם, הכמות הגדולה ביותר באותה שנה.

סרטה "לעבור את הקיר", המתמקד בסיפורה של חוזרת בתשובה המחפשת שידוך לעצמה בשנות השלושים לחייה, זכה בשלושה פרסי אופיר בשנת 2016, בקטגוריות עיצוב תלבושות, השחקנית הטובה ביותר ופרס התסריט שניתן לבורשטין עצמה.

בשנת 2020 החלה ביצירת סדרת הטלוויזיה "ריקוד האש", והסדרה עלתה לשידור ב-24 באפריל 2022 ב-yes.[8]

פילמוגרפיה

קולנוע

טלוויזיה

ביבליוגרפיה

  • עשרים ושמונה שערים, 2008
  • איש אישה, 2008

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רמה בורשטין בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ פרסי אופיר 2012: ניצחון גדול ל"למלא את החלל", באתר nana10‏, 21 בספטמבר 2012
  2. ^ איילת שני, אני בשיחה, רמה בורשטיין מנסה למלא את החלל הפנימי, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2012
  3. ^ סם שפיגליזציה של פסטיבל ונציה, באתר בית הספר סם שפיגל: "מזל טוב לשני בוגרינו, עידן הובל (מחזור י"א) ורמה בורשטיין (מחזור ב') - שהתקבלו לפסטיבל המפואר שיפתח בפעם ה-69 עם סרטיהם "מנתק המים" ו"למלא את החלל"
  4. ^ טלי פרקש, רמה בורשטיין לימדה אותי לצלם אהבה, באתר ynet, 21 באוקטובר 2012
  5. ^ "גאולה לשמו": סדרת הדרמה החדשה שמהווה כתב הגנה לרב ברלנד, באתר חדשות 13, 2 ביוני 2022
  6. ^ רמה בורשטין - מורה למשחק מול מצלמה, באתר בית ספר למשחק אספקלריא
  7. ^ נירית אנדרמן, באמונה גדולה: הבמאית רמה בורשטיין מספרת איך זה להיות חרדית בקולנוע, באתר הארץ, 24 בינואר 2011
  8. ^ לינוי משעלי, ‏לא רק שטיסל: הסדרה החדשה שתכבוש את המסך, באתר "סרוגים", 11 בנובמבר 2020


פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר
1990–1999 שבי גביזון (1990) • יעקב גולדווסר (1991) • אסי דיין (1992) • אנריקה רוטנברג (1993) • שמואל הספרי (1994) • שבי גביזון (1995) • אורי סיון וארי פולמן (1996) • ג'ולי שלז (1997) • שמי זרחין (1998) • אריק קפלון (1999)
2000–2009 בני תורתי (2000) • דובר קוסאשווילי (2001) • ניר ברגמן (2002) • שבי גביזון (2003) • יוסף סידר (2004) • דני סירקין (2005) • שמי זרחין (2006) • ערן קולירין (2007) • ארי פולמן (2008) • סכנדר קובטי וירון שני (2009)
2010–2019 ערן ריקליס (2010) • יוסף סידר (2011) • רמה בורשטין (2012) • יובל אדלר (2013) • טליה לביא (2014) • ארז תדמור (2015) • עילית זקצר (2016) • שמוליק מעוז (2017) • אופיר ראול גרייצר (2018) • ירון שני (2019)
2020 ואילך ניר ברגמן (2020) • ערן קולירין (2021) • אורית פוקס רותם (2022) • איילת מנחמי (2023) • תום נשר (2024)
פרס אופיר לתסריט המקורי הטוב ביותר
1990–1999 שבי גביזון, יונתן ארוך ויוחנן רביב (1990) • חיים מרין (1991) • אסי דיין (1992) • אנריקה רוטנברג ואסטבן גוטפריד (1993) • אסי דיין (1994) • שבי גביזון (1995) • יגאל בורשטיין (1996) • אסי דיין (1997) • איל חלפון (1998) • אריק קפלון (1999)
2000–2009 יוסף סידר (2000) • דובר קוסאשווילי (2001) • ניר ברגמן (2002) • שבי גביזון (2003) • יוסף סידר (2004) • איל חלפון (2005) • שמי זרחין (2006) • ערן קולירין (2007) • ארי פולמן (2008) • ירון שני וסכנדר קובטי (2009)
2010–2019 נח סטולמן (2010) • יוסף סידר (2011) • רמה בורשטין (2012) • יובל אדלר, עלי ואקד (2013) • טליה לביא (2014) • אלעד קידן (2015) • רמה בורשטין (2016) • שבי גביזון (2017) • אופיר ראול גרייצר (2018) • סאמח זועבי (2019)
2020 ואילך דנה אידיסיס (2020) • ערן קולירין (2021) • מיכל ויניק (2022) • אלינור סלע וריימונד אמסלם (2023) • מאיה קניג (2024)
הקודם:
2021: תאופיק אבו ואיל (עלומים) 		פרס האקדמיה לטלוויזיה לבימוי בסדרת דרמה
2022: רמה בורשטין שי (ריקוד האש) 		הבא:
2023: מויש גולדברג (אלף)