רייג'בייט (באנגלית: Ragebait; בתרגום חופשי: "פיתיון זעם") הוא סלנג אינטרנטי המתייחס למניפולציה הגורמת זעם במטרה להגדיל תעבורה באינטרנט, ומתוך כך גם התערבות של גולשים, תמיכה שלהם ורווח כספי.[1][2][3] הרייג'בייט מנסה לגרום לגולשים להגיב לתוכן אינטרנטי שמתוכנן בכוונה להיות פוגעני או שנוי במחלוקת.[4][5][6][7]
מדען המדינה ג'ארד ווסלי מאוניברסיטת אלברטה אמר ב-2022 כי השימוש בטקטיקה של רייג'בייט נמצא במגמת עלייה בכך שפוליטיקאים ימנים משתמשים בטכניקה לשם "קידום תיאוריות קונספירציה ומידע מוטעה". ככל שפוליטיקאים מגבירים את ייצור הרייג'בייט נגד יריביהם הפוליטיים והאידאולוגיים, הם מושכים יותר עוקבים באינטרנט, שחלקם עשויים להשתמש גם באלימות מילולית ומעשי הפחדה. ווסלי מתאר כיצד העוסקים בחקלאות זעם משלבים חצאי אמיתות עם "שקרים בוטים".[8]
אטימולוגיה, הגדרה ומונחים קשורים
לביטוי רייג'בייט מונחים משיקים רבים, המתייחסים גם לפעולות של שתילת מידע שיגרום לזעם, "קצירת" הזעם ממשתמשים ועוד; כולם סוגים של סלנג אינטרנטי המתייחסים לטקטיקות מניפולטיביות הניזונות מהפחדה והכעסה של משתמשים. רייג'בייט והמונחים המשיקים לו הם כולם צורות של קליקבייט, מונח המשמש מאז 1999, שמתייחס לטקטיקה מעודנת יותר, נפוצה יותר ושנתפסת כפחות שלילית.[9][10] המונח רייג'בייט, שמשמש לפחות מאז 2009, הוא צורה שלילית מאוד של קליקבייט שכן הוא מסתמך על זעם, כעס, חרדה ופחד כדי לעניין משתמשים, בעוד שקליקבייט מעורר תחושות חיוביות יותר: סקרנות, שעשוע, עניין והפתעה.[4][5][6][7]
במאמר של המגזין האטלנטיק על אסטרטגיה רפובליקנית, הסופרת האמריקאית מולי ג'ונג-פאסט תיארה את הרייג'בייט כ"מיזוג לא קדוש של אלגוריתמים וחרדה", שכן נמצא שאלגוריתמים ברשתות חברתיות רבות מתגמלים תוכן רייג'בייט ומעלים את החשיפה אליו.[2]
קליקבייט על כל צורותיו, כולל רייג'בייט, הוא סוג של מניפולציה תקשורתית, ובפרט מניפולציה אינטרנטית; מטרתו העיקרית היא לעודד אנשים להגיב אליו ובכך לייצר הכנסה, אך הוא יכול גם לשמש לשם השפעה על דעותיהם של המשתמשים.[9] לפי ניתוח מנובמבר 2016 של פייסבוק, קליקבייטים מתוכננים למען הטיית האישוש אצל קבוצות מסוימות.[11]
מאמר מ-25 במאי 2016 תיאר רייג'בייט כ"תאום מרושע לקליקבייט".[4]
כבר ב-2012, מחקרים הראו שבתקשורת וגם בפוליטיקה, ייצור זעם הוא כלי רב עוצמה במניפולציות תקשורתיות.[12] בתקשורת הפוליטית, הזעם האמיתי והמומצא מושך אנשים, מה שהופך סיפורים מעוררי הזעם לפופולריים מאוד ובכך גם לרווחיים מאוד.[13]
דוגמאות לרייג'בייט
פייסבוק "הואשמה בעידוד של שנאה עדתית, בהכוונת משתמשים לקיצוניות ולתיאוריות קונספירציה ותמרוץ פוליטיקאים לנקוט עמדות מפלגות יותר", על פי דיווח של וושינגטון פוסט מ-2021.[14] למרות דיווחים קודמים על שינויים באלגוריתמים של פייסבוק לשם הפחתת קליקבייט, גילויים של חושפת השחיתויות פרנסס האוגן מראים שהאלגוריתמים עושים בדיוק את ההפך.[14]
דוגמה לכך נמצאת במקרה מעורר ביקורת בו פייסבוק, עם יותר מ-25 מיליון חשבונות במיאנמר, לא הסירה או הורידה חשיפה לפוסטים מכילי רייג'בייט שהתמקדו במיעוט המוסלמי רוהינגיה במיאנמר, דבר שלכאורה עודד את רדיפת הרוהינגיה במיאנמר.[15][16][17][18][19][20] בשנת 2021, תובענה ייצוגית בסך 173 מיליארד דולר נגד מטא, חברת האם של פייסבוק, בשם פליטי הרוהינגיה טענה כי "האלגוריתמים של פייסבוק מגבירים דברי שטנה".[15]
בשנת 2016 האלגוריתמים של פייסבוק אומנו לכאורה לסנן ביטויים שהיו בשימוש תדיר בכותרות קליקבייט ורייג'בייט בדומה למסננים שמסירים דואר זבל.[21] מפרסמים שממשיכים להשתמש באלו נענשו לכאורה באמצעות אובדן משתמשים.[21]
דו"ח משנת 2021 של הוושינגטון פוסט חשף שפייסבוק לא פיקחה כראוי על השירות שלה מחוץ לארצות הברית.[17] החברה השקיעה רק 16% מתקציבה כדי להילחם במידע מוטעה ובהסתה במדינות מחוץ לארצות הברית. בנוסף החברה הקצתה 84% ממשאביה לארצות הברית המהווה רק 10% מהמשתמשים היומיים של פייסבוק.[18]
