רוג'ר קווארלס מילס (באנגלית: Roger Quarles Mills; 30 במרץ 1832 – 2 בספטמבר 1911) היה עורך דין אמריקאי ופוליטיקאי דמוקרטי שייצג את טקסס בבית הנבחרים של ארצות הברית בין השנים 1873 ל-1892 ובסנאט של ארצות הברית בין השנים 1892 ל-1899. הוא שירת כקצין בצבא הקונפדרציה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית.
בתור הדמוקרט המוביל בוועדת הדרכים והאמצעים של בית הנבחרים המשפיעה במהלך ממשלי גרובר קליבלנד ובנג'מין הריסון, מילס דגל בליברליזציה של סחר. למרות מאמציו, הוא לא הצליח להעביר חקיקה משמעותית להפחתת תעריפים. בנוסף, הוא לא הצליח לחסום את חקיקת המכס של מקינלי משנת 1890 לאחר שהרפובליקנים השיגו שליטה בבית הנבחרים והיו בעד מכס. מילס גם התמודד ליושב ראש לאחר שהדמוקרטים חזרו לשלוט בבית הנבחרים ב-1891 אך הובס על ידי צ'ארלס פ. קריספ.
ביוגרפיה
ראשית חייו
מילס, שנולד ב-30 במרץ 1832 במחוז טוד, קנטקי, למד בבתי ספר נפוצים לפני שעבר לטקסס ב-1849. שם, הוא המשיך ללימודי משפטים, עבר את מבחן עורך הדין והחל את עיסוקו בעריכת דין בקורסיקנה בגיל 20, בעקבות חריגה שעשה בית המחוקקים בטקסס לדרישת הגיל הרגילה. הוא כיהן כחבר בבית הנבחרים של טקסס מ-1859 עד 1860. מילס התגייס אז לצבא הקונפדרציה במהלך מלחמת האזרחים. לאורך הסכסוך, הוא השתתף בקרבות שונים, כולל שירות כטוראי בקרב וילסון קריק. מאוחר יותר, כקולונל, הוא פיקד על רגימנט הרגלים ה-10 של טקסס בארקנסו פוסט, צ'יקמוגה (שם הוביל את החטיבה של גנרל ג'יימס דשלר במהלך חלק מהקרב), רידג' מיסיונר ומערכת אטלנטה.
חבר בית הנבחרים
לאחר מכן הוא נבחר כדמוקרט לבית הנבחרים של ארצות הברית וכיהן בין השנים 1873 ל-1892. בשנת 1891, מילס היה מועמד בוועידה הדמוקרטית ליושב יושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית, אך הוא הובס על ידי צ'ארלס פ. קריספ (1845–1896) מג'ורג'יה.
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-19, על רקע הגברת רגשות בעד היובש בטקסס, מילס סירב לעשות ויתורים פוליטיים כלשהם. באחד הנאום, על פי הדיווחים, הוא הכריז, "אם ברק היה מכה את כל השיכורים, לא הייתה מפלגת איסור חיה בטקסס". (מילס טען שצוטט בצורה שגויה ושהוא אמר ש"לא יישארו הרבה [חברי המפלגה]") במקומות אחרים, אמרו שהוא נשבע, "מנה טובה של ויסקי אורנים תשפר את המוסר של אמנת דאלאס והאיסור הממוצע". (מילס שוב הציע תיקון, והכחיש שהוא השתמש במילים "איסור ממוצע").
מילס הוכר במהירות כאחד המתדיינים המוכשרים, אם כי בעלי המזג החם ביותר, בצד הדמוקרטי של בית הנבחרים. נהוג להסכים שהוא אדם "בעל שד העבודה". הכתב פרנק ג'י קרפנטר תיאר אותו נחוש כפלדה ולא יומרני בלבוש: "הוא גבוה, ישר וחזה גדול", כתב ב-1888. "המרחק בין הכפתור העליון של האפוד הגבוה שלו לקטן של גבו ארוך מרוחב הכתפיים של הגבר הרגיל, ויש לו שריר ראשי שאם יוכנס לאימון, היה מפיל שור. הוא גם לוחם ונכנס למאבק הקונגרס הזה עם מוח מאומן ללוחמה... הוא אדם מצליח, ומי שמעורר אמון".
ראש הוועדה לדרכים ואמצעים
מילס הפך את התעריף למחקר המיוחד שלו וכבר זמן רב הוכר כאחד הגורמים המובילים בצד הדמוקרטי. לאחר תבוסתו של יו"ר ועדת האמצעים והדרכים של בית הנבחרים, ויליאם מוריסון, בבחירות של 1886, מילס הפך ליו"ר הבא של ועדת הדרכים והאמצעים של בית הנבחרים של ארצות הברית כאשר הקונגרס ה-50 התכנס. בחירתו, לדברי אידה טרבל, היסטוריונית בנושא התעריף, "הייתה סמרטוט אדום לפרוטקציוניסטים הגבוהים, שכן מר מילס היה סוחר חופשי מובהק". הוויכוח על סוגיית המכסים הוטל על ארצות הברית על ידי הנשיא גרובר קליבלנד בהודעתו השנתית לקונגרס ב-6 בדצמבר 1887. הוא ביקש מהקונגרס להעביר הפחתה דרסטית של המכס על מוצרים מיוצרים רבים כדי לקדם סחר ולהפחית את יוקר המחיה של אזרחים רגילים. אכן, היו"ר מילס, תוך שימוש בתעריף ווקר של 1846 כקו מנחה, ניסח הצעת חוק מאז ספטמבר 1887 שתתייחס לכמה מההצעות שנכללו על ידי קליבלנד בהודעתו מדצמבר. כפי שהתברר, רוב עבודתו של מילס עלתה בתוהו, כפי שהסביר מאוחר יותר: "כשהגעתי לעבודה עם אחי על ההצעה, גיליתי שהיא לא תלך, ונאלצתי לנטוש את הצעת המחיר שלי בתעריף. מנהל בית הספר לא היה מספיק בסביבה כדי להחזיר את עמנו לעיקרון הדמוקרטי של מיסוי באשר לערך." הצעת החוק נודעה בשם "חוק התעריפים של מילס משנת 1888". הצעת חוק מילס דווחה מחוץ לוועדת הדרכים והאמצעים באפריל 1888.
הצעת החוק קבעה הפחתת המכסים על סוכר, חרס, כלי זכוכית, צלחות זכוכית, מוצרי צמר וחפצים אחרים; החלפת ערך מוסף עבור חובות ספציפיות במקרים רבים; והצבת עצים (מסוגים מסוימים), קנבוס, צמר, פשתן, בוראקס, צלחות פח, מלח ומוצרים אחרים ברשימה החופשית. נראה כי הצעת החוק תפצל את המפלגה הדמוקרטית. רק שנתיים קודם לכן, אגף התעריפים הגבוהים של המפלגה הדמוקרטית הצליח לגייס 35 קולות בבית הנבחרים. עם זאת, הצעת חוק מילס הפכה כעת כה מפלגתית עד שכאשר הצעת החוק התקבלה בבית הנבחרים הדמוקרטי ב-21 ביולי 1888, רק ארבעה נציגים דמוקרטיים הצביעו נגדו. אגף התעריפים הגבוהים של המפלגה הדמוקרטית נמחק ברובו על ידי אישור חוק מילס מ-1888.
מועמדות ליו"ר בית הנבחרים 1891
מילס נודע כבעל שאיפות להיות יושב ראש בית הנבחרים לאחר פרישתו של ג'ון ג'י קרלייל. בסוף 1891, עם חזרת בית הנבחרים לשליטה דמוקרטית, נציג טקסס העמיד את עצמו לבחירה מול הנציג צ'ארלס קריספ מג'ורג'יה. לפני התכנסות השדולה, הבטיחו למילס 120 קולות, ואם כולם היו עומדים במילתם, הוא היה מנצח, אבל רק 105 עשו זאת בסבב הבחירות האחרון, השלושים, מול 119 של קריספ. הסיבה, ככל הנראה, הייתה שמילס סירב לעשות עסקאות.
כשני תריסר חברים רצו ערבות למטלות ספציפיות בוועדה בתמורה לתמיכתם, אבל למילס לא היה שום דבר מזה. על פי הדיווחים, הנציג ויליאם ספרינגר מאילינוי, שגם התמודד להיות דובר, הציע לוותר אם מילס ימנה אותו ליו"ר 'ועדת הדרכים והאמצעים', ונאמר לו בזעף להעלות את הצעתו על הכתב. כתוצאה מכך, בלילה שלפני הצבעת השדולה, ספרינגר פרש בשמו של קריספ, וקריספ הפך אותו ליו"ר ועדת הדרכים והאמצעים, לאחר מכן. בעיני הנציג טום ג'ונסון מקליבלנד, אחד התומכים הרציניים ביותר של מילס, ההתנהלות של נציג טקסס נראתה כמו טירוף פוליטי. "הלוואי שלא תהיה טיפש," הוא התפרץ; "תן לי שני יו"ר ועדות ואל תשאל אותי שאלות ואני אבחר בך בהצבעה הבאה". הוא קיבל רק ניעור ראש בתשובה.
הסיטואציה שבה איבד מילס את העשתונות גרמה לרבים מחבריו למפלגה לדאוג שחסרה לו השליטה העצמית הדרושה כדי להיות יו"ר. עבודתה של המפלגה תהיה קשה מספיק ללא מה שאחד העיתונים כינה "הסגנון הסוער" של מילס. בחירתו הייתה מסמנת שהאג'נדה העיקרית של המפלגה הדמוקרטית תהיה הורדת התעריף באופן דרסטי. קריספ היה קשור הרבה פחות לרפורמה בתעריפים מאשר למטבעת הכסף החופשי, שבעיני רוב הדמוקרטים הדרומיים היה הנושא הכי חשוב בסוף 1891. בקרב הדמוקרטים של הכסף, זה לא עזר למילס לקבל את תמיכתו של הנשיא לשעבר קליבלנד או, בין אלה שמצדדים במועמדותו לנשיאות של יריבו של קליבלנד, הסנאטור דייוויד בנט היל מניו יורק, שהיל הטיל את משקלו גם מאחורי מועמדותו של קריספ.
מילס התייחס קשות לדחייתו, פרסם מכתב שפורסם במהירות לפיו המפלגה הדמוקרטית נפגעה יותר ממנו מדחייתו, וכן איים כי "גורם גדול שהצביע איתנו ינטוש אותנו" בבחירות הקרובות, אלא אם אלה שהביסו אותו נתקלו בתוכחה מצד מפלגתם.
סנאטור אמריקאי
מילס נבחר לסנאט האמריקאי מטקסס בשנת 1892 כדי למלא את מושבו הפנוי של ג'ון ה. רייגן והמשיך לכהן בתפקיד זה עד 1899.
בשנת 1893, כאשר הנשיא גרובר קליבלנד ביקש לבטל את חוק רכישת הכסף של שרמן, מילס העניק תמיכה נאמנה. מטבעות הכסף היו פופולריים בקרב שתי המפלגות בטקסס, ובפרט הדמוקרטים הרגישו שמילס בגד בהם. פעולתו כנראה עלתה לו בבחירה מחדש ב-1898.
גם חברים אחרים שמו לב לשינוי אצלו. עמיתו הוותיק ועמיתו לעבודה ברפורמה בתעריפים, הנציג לשעבר ויליאם ל. ווילסון מווירג'יניה המערבית, כתב ביומנו ב-1896, "מילס המסכן, איך נראה שהוא התפרק מאז התקופה שבה הוביל את רפורמת התעריפים בעוצמה בבית הנבחרים, ונואם מבורך וחזק על הנושא הגדול הזה בכל רחבי המדינה סימן את כל הוויכוח לא פחות מופרך היה דרכו בעניין הפיננסי כבר שנתיים.
מוות ומורשת
הוא מת ב-2 בספטמבר 1911 בקורסיקנה, טקסס. מחוז רוג'ר מילס, אוקלהומה, נקרא על שמו.
קישורים חיצוניים
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
