PROFILPELAJAR.COM

רובה דרייזה
מידע כללי
סוג	מודל כלי ירי
תכנון	יוהאן ניקולאוס פון דרייזה
מדינה מייצרת	פרוסיה
מעצב	יוהאן ניקולאוס פון דרייזה
תקופת השימוש	1848–1871 (כ־23 שנים)
מלחמות	מלחמת אוסטריה-פרוסיה
מידע טכני
קליבר	תרמיל נייר

רובה "מחט" דרייזה (בגרמנית: Dreyse-Zündnadelgewehr) היה רובה לשימוש צבאי שנכנס לשימוש הצבא המלכותי הפרוסי בשנות ה-40 של המאה ה-19 ושימש כנשק העיקרי של חיל הרגלים הפרוסי בסדרת העימותים הצבאיים שהובילו לאיחוד גרמניה. הרובה הוא פרי פיתוח של חרש הנשק הגרמני יוהאן ניקולאוס פון דרייזה שפיתח את הנשק החל משנת 1824 ועד לשנת 1836, שמו של הרובה מורכב משמו של הממציא והשם שניתן למנגנון הירי שהיה מורכב מנוקר בצורת "מחט" שהכה דרך תרמיל נייר של כדור הרובה ופגע בפיקה שהוצמדה לבסיס המנעל. מדובר בדגם מהפכני של רובה הנטען דרך החלק האחורי של הקנה באמצעות בריח ששימש לפתיחה וסגירה של בית הבליעה בנגוד לרובי המוסקט שקדמו לו שנטענו דרך החלק הקדמי של הקנה והשתמשו במנגנון ירי שהתבסס על פתיל בוער או מצת חלמיש. עם כניסתו לשירות ועל מנת לנסות ולהסתיר את יסודות התכנון המהפכני של הנשק מצבאות אויב כונה הרובה "רובה הקשה קל מודל 1841" (גרמנית:leichtes Perkussionsgewehr Modell 1841)

היסטוריה

רובה המחט היה בפיתוח מתמשך החל משנת 1824, בתהליך הפיתוח נבחנו ויושמו מספר חידושים שהיו מהפכניים לתקופה פיתוח אחד היה התחמושת שבניגוד לתחמישים קיימים היה אחוד וכלל את התחמיש, המאיץ (פיקה) וכדור באריזה אחת, חידוש נוסף היה מנגנון הירי שבדגמים הראשוניים נסמך על טעינת-לוע כמו ברובי מוסקט אך בדגם הסופי הפך לנגנון של טעינה דרך בית-בליעה הננעל על ידי בריח. הירי בוצע על ידי נוקר ארוך דמוי סיכה שנדרך ושוחרר על ידי קפיץ, הנוקר חדר את התרמיל העשוי נייר ויצר הצתה ראשונית של המאיץ -כיפת הקשה שהוצמדה למנעל, מנגנון זה איפשר ירי מהיר של כ 6 כדורים בדקה.

לאחר ניסוי מוצלח בשנת 1840, הזמין פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה 60,000 מהרובים החדשים. על בסיס הזמנה זו ובעזרת הלוואות מאוצר המדינה הפרוסי דרייזה הקים את מפעל דרייזה-זונדנאדל הרובה התקבל לשירות חיל הרגלים של הצבא הפרוסי בשנת 1841 בתור leichtes Perkussionsgewehr דגם 1841, אך רק 45,000 יחידות יוצרו עד 1848. הרובה הוכיח את יעילותו בשימוש במהלך המהפכות הגרמניות של 1848 והוכיח את עליונותו הקרבית בקרבות רחוב במהלך מרד מאי בדרזדן בשנת 1849. בעקבות ההצלחה בשדה הקרב אומץ הנשק על ידי צבאות נוספים של מדינות גרמניות. עם זאת קצב הייצור וההצטידות של הצבא הפרוסי היו נמוכות יחסית ועד לשנת 1855 רוב גדודי חיל הרגלים היו מצוידים עדיין ברובי מוסקט ישנים ב־90 גדודים בלבד צוידו בנשק ב-1855. לאור זאת דרייזה הסכים ליהעביר את רישיון הייצור לארסנל הפרוסי הממלכתי שבשפנדאו שהחל בייצור בשנת 1853, בתחילה ייצר המפעל 12,000 רובי מחט דרייזה בשנה, מספר שעלה בהתמדה ל-48,000 ב-1867.לאחר מכן הורחב רישיון הייצור לארסנלים נוספים בדנציג, סארן וארפורט.

הצבא הבריטי בחן את רובה המחט של דרייזה בסדרת בדיקות שנערכו בין השנים 1849–1851. בניסויים הבריטיים, הוכח כי הרובה מסוגל לירות שישה כדורים בדקה, ולשמור על דיוק על לטווחים של 700 עד 1000 מטר. למרות הביצועים המרשימים מסקנות המבחנים היו כי הרובה לא מתאים לשימוש הצבא הבריטי מאחר שהוא "מסובך ועדין מדי" לשימוש בשירות ובסיכומו של דבר נבחר הרובה הצרפתי רובה מיני (Pattern 1851 Minié).

הרובה זכה להצלחה גדולה יותר בתוך שורות הצבא הפרוסי ונכלל בסדרת הרפורמות הצבאיות שנערכו תחת שלטונו של וילהלם הראשון, קיסר גרמניה על ידי שר המלחמה אלברכט פון רון ומפקד הצבא הלמוט פון מולטקה הזקן מ-1859 עד 1863, רובה המחט של דרייזה מילא תפקיד חשוב בניצחון האוסטרו-פרוסיה במלחמת שלזוויג השנייה בשנת 1864. שיפור נוסף בייצור הרובה הושג עם פיתוח תהליך יציקה מדויק לייצור קני רובה שאפשרה ייצור המוני תעשייתי של הנשק בתחילת שנות ה-60 . הדגם החדש מ-1862 וסוג התחמושת המשופר של M/55 זירזו את השימוש והאימוץ הנרחב של הנשק הצלחתה של התעשייה הפרטית הגרמנית באספקת כמות החימוש הדרושה עבור הצבא סימנה את סוף ההסתמכות של הצבא על מפעלי ייצור בבעלות ממשלתית. כך הגיע הצבא הפרוסי לשדות הקרב של סוף המאה ה-19 עם חיל הרגלים מצויד בנשק מודרני של כ 270,000 רובי מחט של דרייזה. הרפורמות הצבאיות והחימוש בכלי נשק מודרניים השתלבו היטב במדיניות האגרסיבית של ההנגה הפרוסית.

אוטו פון ביסמרק שמונה בשנת 1862 לקנצלר פרוסיה, חתר להביא לאיחוד גרמניה באמצעות מהלכים צבאיים, ומהלכים מדיניים שנלוו אליהם. בשנת 1864, בעקבות מחלוקת ארוכת שנים בנוגע לשאלת השתייכותן של הטריטוריות שלזוויג והולשטיין לדנמרק או לקונפדרציית הריין (הטריטוריות היו אז תחת שלטון דני), עמדה בפני ביסמרק הזדמנות להתערבות צבאית, בעקבות חילופי שלטון בממלכת דנמרק. בפברואר 1864 החליט ביסמרק לפתוח במלחמת שלזוויג השנייה נגד דנמרק בשיתוף פעולה של פרוסיה עם אוסטריה. במלחמה זו, נכבשו ונלקחו אזורים אלה מידי דנמרק. הסכם שלום נחתם בווינה ב-30 באוקטובר 1864, ובו נמסרו שלזוויג לפרוסיה והולשטיין לאוסטריה. המחלוקת סביב השליטה בגרמניה כבר הייתה קיימת זמן רב קודם לכן, וכמעט גרמה למלחמה בשנת 1850. משום כך שאף ביסמרק למלחמה נגד אוסטריה, על מנת להכריע אחת ולתמיד את השליטה בגרמניה. העילה למלחמה הייתה סכסוך בין אוסטריה לפרוסיה על אופן השליטה במחוזות שלזוויג והולשטיין שנכבשו שנתיים קודם מדנמרק, אולם, היסטוריונים רבים טוענים שלביסמרק הייתה תוכנית לגרום לפרובוקציה מכוונת, כדי לפתוח במלחמה ולהחליש את עמדת אוסטריה בגרמניה. הייצור של הרובה הוגבר לאחר המלחמה נגד אוסטריה וכאשר פרצה מלחמת צרפת–פרוסיה ב-1870, לצבא הפרוסי היו 1,150,000 רובי דרייזה במלאי. בשנת 1867 רכשה רומניה 20,000 רובים ו-11,000 גרסאות [רובה קרבין מהממשלה הפרוסית. אלה שימשו את צבא רומניה במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878)

רובי דרייזה נשארו בשירות עד 1876 והוחלפו על ידי רובה מאוזר מודל 71 (Mauser Model 1871) שהשתמש בעיקרון נעילת הבריח של רובה הדרייזה ושימוש בכדורים בעלי תרמיל עשוי מתכת. מנגנון הטעינה של רובה הדרייזה עבר מספר שיפורים אך העיקרון נותר ללא שינוי על להמצאת הרובה החצי-אוטומטי.

מנגנון הפעולה

אנימציה המתארת את עקרון תהליך הירי של רובה דרייזה

אחד החידושים שנכנסו לשימוש עם הרובה היה התחמיש. מדובר בתחמיש אחוד בו משולבים המטען ההודף, מנגנון ההצתה הקליע שקוטרו 15.4 מ"מ (0.61 אינץ') ומשקלו 31 גרם היה בצורת בלוט, וישב בתוך מנעל (sabot) אליו חוברה כיפת ההצתה (פיקה) שנפרד מהכדור כשיצא מהלוע. המנעל והכדור ישבו בתוך גליל נייר שקצה העליון שלו מגולגל וקשור ובו היה מטען האבקה, המורכב מ-4.8 גרם (74 גרגירים) של אבקה שחורה.

עם שחרור ההדק, חוד המחט חודר את החלק האחורי של מארז הנייר, עובר דרך האבקה ופוגע בכיפת ההצתה המקובעת לבסיס המנעל. ההצתה עוברת במטען האבקה השחורה מהחזית לאחור בניגוד למתרחש בתחמיש מודרני. דפוס הצתה זה מלפנים לאחור ממזער את האפקט הנראה בתחמישים מודרניים שבהן חלק מהאבקה בקדמת המטען מתבזבז ויוצא מהקנה כרשף. שיטת הצתה זו זה גם מבטיחה שכל המטען נשרף בתוך בית בליעה נעול ומבטיח ירי תחת תנאי הלחץ הגבוה ביותר האפשרי, תאורטית ממזער שאריות לא שרופים. כתוצאה מכך, ניתן להשתמש במטען קטן יותר כדי להשיג את אותה מהירות כמו מטען הנדלק מאחור באותו קליבר כדור ומשקל.

לקריאה נוספת

Leonard Alston-Roberts-West. The Dreyse Military Needle-Ignition System. The history, mechanics and firing characteristics of the Dreyse Needle Gun. Woodfield Publishing 2019